ישן מעלה בי זיכרונות, ובמוחי עולה תמונה דהויה בשחור לבן בתוך אלבום דביק, שנייר הצלופן בו כבר החל להשתחרר, ואני עדיין בוחרת להשאירו על מדף הספרים בסלון. למרות שדפדוף באלבום מחזיר אותי לשלל רגעים מרגשים, שחלקם משמחים וחלקם גורמים לדמעות ליזול מעצמן.
לפני מעבר הדירה האחרון שלי, הכנתי ספר עם תמונות סרוקות מהאלבום, ועדיין בחרתי לקחת גם את האלבום הישן לדירה החדשה. מה זה אומר עליי? מה זה אומר על שינוי בחיי?
הישן מעניק לי תחושה נעימה של מוכרות, של שמירה על טביעות האצבעות של אלו, שכבר אינם כאן איתי. אין זה מקל על הגעגוע, ויחד עם זאת, זה הדבר היחיד, שנשאר לי שבו ניתן עוד לגעת. במילים אחרות, הישן, משאיר אותי לרגעים מעטים בעבר, ושמירה עליו, שומר על הזיכרון, כנר נשמה מהבהב.
לשמחתי אין זה מונע ממני להמשיך הלאה, אלא לקחת את הזיכרונות יחד איתי להמשך החיים כאן ועכשיו. כי הבעיה מתחילה כששומרים זיכרונות כואבים, כדי לשמור על עצמנו מחזרה על טעויות ופגיעות העבר. ההשלכות הן שהחדש מאוד מתקשה להיכנס, גם אם זה טוב עבורנו.
זה קורה בזוגיות שנגמרה, והכאב מקשה על זוגיות חדשה. זה קורה בהרגלים מזיקים, והקושי לשחררם מפריע להרגלים חיוביים להעשיר את חיינו.
אגירה זו כוללת בתוכה אמונות של "עוני" עתידי ומסכנות, שמחר יהיה "חוסר", ולא נהיה מסוגלים למלא אותו.
אנו אוספים חפצים חסרי תועלת, צוברים כסף, אוגרים בגדים, נעליים, רהיטים וכלים, שלא השתמשנו בהם כבר שנים. אנו שומרים מתוך מחשבה שיום יבוא, ונזדקק להם. ובאותה מידה לעיתים שומרים הרגלים רגשיים מזיקים, ככעס, התנגדויות, עצב או פחד.
החיים שואפים להיות כל הזמן בתנועה קדימה, זהו צורך אנושי בסיסי. ובכדי שיכנס החדש, האביב זו הזדמנות לשחרר חפצים ורגשות מזיקים וישנים. לפנות מקום ולהשאיר חלל ריק, בכדי לאפשר לחדש לבוא אל תוך חיינו. ניקוי המגירות וארון הבגדים, חדר העבודה, המחסן והמטבח משחררים מקום פיזי ורגשי, ועוזרת להתקדם. עם אמונה חדשה בטוב יותר, וביטחון בעצמי שהטוב והנפלא מחכה לי מעבר לדלת.
חלק מהדרכים לשחרר את הישן והמזיק הוא בתהליכי התמודדות עם אובדן, מעגל הסליחה, ובמקביל פיתוח אהבה עצמית אמיתית. כזו הכוללת מחשבות, אמונות ורגשות מקדמים, והעוזרת לנו להיות יותר פתוחים וחשופים כלפי העולם.
חג שחרור שמח!
רחל סטיקלרו
