מיד לאחר מותה של אימי, הלכתי לאיבוד.
הייתי זרה במדינה זרה, ללא תמיכה, ללא עזרה, ללא שפה.
לא ידעתי מה רצו ממני. מסרים כמו "את לא מספיק טובה" או "תמיד תצטרכי כדורים" הדהדו בראשי.
התחלתי להאמין שממני לא ייצא כלום.
אפילו שנים אחרי שחזרתי לארץ, הרגשתי בודדה ואבודה.
ענן של כעס ריחף מעלי וחיי היו סערה אחת גדולה.
למרות שכבר לא הייתי מאושפזת, רגשית הייתי שבויה.
עד שיום אחד, ממש במקרה פגשתי מישהי שראתה את הפוטנציאל שחבוי בתוכי.
באתי אליה חיה פצועה. במשך שנים עבדנו ביחד והיא לא ויתרה. היא ראתה מה שאחרים לא ראו.
היא ראתה מה שאני לא ראיתי.
היא נתנה לי מתנה שתלווה אותי עד היום ועוד הרבה שנים מעכשיו: ערך.
בזכותה, אני מאמינה שמגיע לי טוב. מגיע לי להצליח. מגיע לי להגיע רחוק ולהגשים חלומות.
היא הראתה לי עולם עשיר בהזדמנויות ומשם אני רק מתפתחת.
אני כבר לא נותנת לפחד לשלוט עלי. אני מסתכלת לפחד בלבן של העיניים. אני מאתגרת אותו ואת עצמי.
אני מציבה לעצמי מטרות יומיות, שבועיות, חודשיות ואני מקיימת אותן.
אולי המטרות והחלומות ישתנו, אבל כל עוד שאני פוסעת קדימה, אני כבר בדרך הנכונה.
מחיה פצועה ללביאה שואגת. אני מדהימה את עצמי כל פעם מחדש.
