אני ממש אוהב שהילדים שלי במהלך שיחה, כדי להדגיש את הנקודה שהם רוצים להעביר או כדי לשלול את שלי, נותנים לי דוגמה מאיזה משחק קופסה ששיחקנו. זה תמיד משמח אותי מחדש שהם יכולים לקחת סיטואציה שקרתה תוך כדי המשחק, לנתח את ההתנהגות של אחד השחקנים או שלהם באותה סיטואציה ולהשליך את זה על החיים עצמם.
אני לא איש חינוך בהשכלתי ואני גם לא מתיימר להיות כזה, אבל די ברור לי שחלק גדול מהחינוך והערכים שאני מעביר לילדים שלי מועברים לא בצורה מילולית אלא בצורה של דוגמה אישית ולפעמים אפילו לא באופן מודע, מושכל ומתוכנן. קל לי לתת דוגמה אישית כשאנחנו חוצים את הכביש או כשאנחנו יושבים לארוחת ערב. אבל איך אני נותן דוגמה אישית לענווה, לקיחת אחריות, עבודת צוות, התמודדת עם הפסד או ניצחון, יחס ליריב, דבקות במטרה וכו'… יש סיטואציות שקשה לייצר ולרוב כשאני נתקל בהן, גם אם אני מוכן וערוך עבורן בכלל לא בטוח שהילדים מבינים את הסיטואציה, מעורבים בה או מרגישים את ההשלכות של אופן ההתנהגות שלי.
זה נכון וברור לכולם שמשחקים הם לא באמת חלק מהמציאות שלנו אבל הסיטואציות שקורות במשחק או סביב המשחק הן סיטואציות אמיתיות שנתקלים בהן גם בחיים.
המשחק בעצם מאפשר לנו לתרגל ולהתנסות בכל אותן הסיטואציות, במהלך המשחק אנחנו מקבלים פידבק מיידי מהסביבה וההשלכות ברורות לנו. בנוסף לכל זה המשחק גם מאוד סלחן לטעויות כי בסופו של יום זה רק משחק… אבל חשוב!
