טיב השירות שלנו נמדד סביב מספר קריטריונים: המוצר או השירות שאנחנו מציעים, גובה המחיר, הליווי אותו אנחנו מעניקים לקהל הלקוחות שלנו, השירות, האדיבות, האכפתיות, מענה לפניות וכמובן הזמינות ללקוחותינו.
השאלה היא, איפה עובר הגבול?
לבעלות העסקים שבנינו, שמנצחות על העסק, האימהות, מערכת היחסים ובין לבין מכניסות גם זמן לעצמנו חשוב להזכיר, העסק הוא אמנם אנחנו, אבל אנחנו לא העסק.
להיות אדיבות לאו דווקא אומר להיות זמינות,
אנחנו לא צריכות להיות זמינות 24/7 כדי לתת את השירות הטוב ביותר, כדי להיות האימהות הטובות ביותר או כדי להיות בנות הזוג או הנשים הטובות ביותר.
אבל אז מגיע יום שישי, היום החופשי, אותו יום שבדר"כ מוקדש לסידורים ומשפחה הופך להיות כמו כל יום אחר בשבוע, יום של עבודה.
בתור בעלי עסקים "הנחת העפרון" היא לא אופציה אמיתית כמו לשכירים שבנינו, גם בימי החופשה והמנוחה העבודה והמחשבות מצליחות להשתחל פנימה.
לפעמים בזמן שנסתר מעיני הלקוח, קורה החלק היצירתי, ברגעים שבו אנחנו לבד עם המחשבות שלנו.
אם הגעתם עד כאן, תנו לי לשאול אתכם שאלה כנה?
מתי בפעם האחרונה באמת יצאתם לחופשה?
