ד"ר גבי זהר, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט, הוציא לאור ספר חדש בשם "תגיד קובלינר, אתה השתגעת? הרי קבענו להיפגש באוגוסט" בו אוסף סיפורים בהם הוא חוזר לימיו כמדריך טיולים, לתקופת הקורונה ולכת של גואל רצון. אין לו רגע דל.
מאת: זהר נוי
אם אתם אוהבים סיפורים קצרים משעשעים, מרתקים שכתובים בשפה קולחת וקצבית כדאי לכם לשים יד על הספר החדש של ד"ר גבי זהר: "תגיד קובלינר, אתה השתגעת? הרי קבענו להיפגש באוגוסט". עוד מעט נגיע לשם הלא שגרתי של הספר שקרוי כך על שם אחד הסיפורים המצוינים בתוכו, אבל לפני כן קצת רקע למי שלא מכיר את האיש. גבי זהר הוא מורה דרך מוסמך, ד"ר בחינוך, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט שמתמחה בטיפול בנפגעי כתות. הוא בוגר יחידה 8,200 בסדיר ובמילואים – במילואים שירת כקב"ן – קצין בריאות נפש בבסיסי טירונים, בקרב חיילים קרביים ובבית הכלא. אחד התפקידים המעניינים שמילא הוא יועץ בכיר בוועדה המיוחדת במשרד העבודה והרווחה בעקבות פרשת הכת של גואל רצון. בעברו היה עיתונאי בקול ישראל, בהארץ ובתחנות רדיו וטלוויזיה מקומיות.
עם רזומה כזה לא פלא שהצטברו אצל גבי, שיחגוג באוגוסט הקרוב 70, כל כך הרבה סיפורים מעניינים. נשאלת השאלה איך לא הכרנו את הצד הזה בו? "יש לא מעט סיפורים שלא ידועים עליי", הוא אומר. "למשל, איך שרדתי במלחמת יום הכיפורים. יש הרבה סיפורים שקשורים לימיי כמדריך טיולים כמו נוסעת שנפלה למים בוונציה והצלתי את חייה או נוסעת אחרת שניסתה להתאבד בטיול שלי. אין ספק שמדריך טיולים זה מקצוע שמזמן לך אינספור מצבים – חלקם מצחיקים, חלקם מוזרים או מצחיקים ואת הטובים שביניהם הכנסתי לספר".
גבי זהר (נשוי+3) נולד בקיבוץ עברון שבגליל המערבי והוא התגורר שם עד גיל 32. הזהות הצפונית דומיננטית מאוד בחייו והוא גם מבטא אותו בתוכנית התרבות ברדיו "זהר צפוני".
"תגיד קובלינר, אתה השתגעת? הרי קבענו להיפגש באוגוסט" הוא ספרו השלישי. קדמו לו "האושר אין לו סוף" על תופעת הכתות המיסטיות והמרתונים הפסיכולוגיים בישראל ו"געגועים" על התמודדות עם מחלת האלצהיימר. נוסף לכך הוא כתב שני ספרי תיירות להוצאת "שיחור" – אחד על אתונה ואיי יוון והשני על הולנד.
"בספר הזה יש 65 סיפורים קצרים ושלושה שירים, אבל במגירה שלי יש עוד מאות סיפורים. זאת הייתה עבודה קשה מאוד להחליט אילו סיפורים לכלול בספר הזה ואילו להשאיר בינתיים במגירה".
בין הסיפורים שזכו לראות אור בספר הסיפור על קובלינר שנבחר גם לשם הספר. "בכיתה ג' כשלמדנו על נושא הדואר מצאה לנו המחנכת ילדים מקיבוץ אחר שלמדו על הדואר ואנחנו היינו מתכתבים איתם. החבר לעט שלי היה אבנר קובלינר. לאחר שנפגשנו פנים אל פנים התיידדנו מאוד ולאורך השנים הצטלבו דרכינו – מצאנו את עצמנו מדריכים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ובעוד כמה תחנות – נפשי נקשרה בנפשו. לאורך 40 שנה לא נפגשנו פיזית עד שבאחד הימים פגש אותי חבר ואמר לי שהוא שכן של קובלינר. באותה שנייה התקשרנו אליו וכמו שאומרים על קשרים מיוחדים – זה הרגיש כאילו רק אתמול דיברנו. קבענו להיפגש שבועיים לאחר מכן, אבל הפגישה לא יצאה אל הפועל כי זמן קצר לאחר מכן הוא התרסק עם מצנח רחיפה אל מותו על הר התבור", מסכם גבי את סיפור ההחמצה הגדול שעומד במרכז הספר.
יש בספר סיפור מרגש בשם "קישוורדה שלנו וטוב שניצחנו" על מסע שורשים בהונגריה עם אימו של הסופר ועל הניצחון הגדול על הנאצים. "כשאימא שלי הייתה ילדה בשואה לא הרשו לה לאכול מהעוגות המשובחות של הקונדיטוריה ההונגרית שנחשבו לטובות ביותר באירופה", מספר גבי. "70 שנה אחרי השואה היא הגיעה לשם עם משפחתה וכולנו אכלנו מהעוגות האלה והרגשנו את טעם הניצחון. זאת הייתה סגירת מעגל מרגשת מאוד. רק מהסיפור הזה אפשר היה לכתוב ספר שלם כמו שכתבתי ספר שלם בשם 'געגועים' על תהליך המחלה של אבי. בכל פרק הופיעה המילה געגוע, כל פרק הוא סיפור שמספר את הסיפור של אבא שלי, אבל בעיקר את הסיפור של ההתמודדות של המשפחה עם האלצהיימר של אבא. זה היה תהליך תרפויטי – אני אומר את זה כמטפל וגם כסופר".
בספר יש סיפור מעניין שקשור לתחילת עבודתו של זהר עם נפגעי כתות על רינה שני (ריין שיין) מנהיגת הכת הראשונה בארץ. "אני חשפתי את הכת הזאת שגרמה לכך שחבריה לא ייפגשו עם ההורים שלהם", נזכר גבי. "עבדתי אז בתל"ם (תחנה לטיפול במשפחה) ויחד עם עוד שני עובדים טיפלנו בהורים שילדיהם היו בכת. היינו חסרי אונים לנוכח העובדה שהילדים מנותקי קשר. החלטתי לקחת על עצמי זהות אחרת כעיתונאי בקול ישראל, נסעתי לזיכרון יעקב ופגשתי אותה. היא הכירה אותי כעיתונאי והיא לא ידעה שאני עובד סוציאלי שמעורב בסיפור הזה. בסופו של דבר אחרי כמעט שנה יזמתי מפגש ראשון בין ההורים לילדים שהיו בכת. המפגש הזה היה קשה מאוד. אחד הבנים שהיה בכת החליט לעזוב אותה ולהתגייס לצבא. לצערנו ביום הראשון של הגיוס הוא התאבד. כמעט בכל ההרצאות שלי אני פותח עם הסיפור הזה שממחיש כיצד מנהיג כת לוקח את חירותם של אנשים צעירים".
מה המסר שאתה רוצה להעביר בסיפורים?
"חשבתי על זה לא מעט. הגעתי למסקנה שהחיים של כולנו מורכבים מסיפורים קצרים – מהילדות, מהצבא. במידה מסוימת הספר הזה משקף המון רגעים בחיים שלי, אבל גם של אחרים. מעניין שדווקא אחרי שסיימתי לערוך את הספר שמתי לב שהוא נוגע בחיים של הרבה מאוד אנשים, וזאת המטרה שלי בספר – לעורר בכל אחד סיפורים מעניינים שקרו לו בחיים – סיפורים שיש בהם זיכרון, נחמה, נוסטלגיה".
אתה ללא ספק אדם שעשה הרבה מאוד בחייו. מה סוד ההצלחה שלך ומה מניע אותך להגיע להספק שאנשים צריכים לחיות פעמיים בשביל להגיע אליו?
"יש כאלה שאומרים שאפילו אם יחיו שלוש או ארבע פעמים לא יגיעו להספק הזה. יש שני דברים שהם בבסיס המוטיבציה שלי לעשות כל כך הרבה דברים. הראשון הוא שקיבלתי החלטה אחרי מלחמת יום כיפור בה ראיתי מחזות לא פשוטים, לא לבזבז את החיים שלי על דברים שלא מתאימים לי. אני אעשה רק דברים שאני רוצה. כשאתה נמצא בסיטואציה בה אנשים נהרגים לידך אתה מבין שהקיום שלנו הוא לא מובן מאליו וכי אתה יכול להיעלם בכל רגע. הדבר השני שהבנתי הוא שכדי לעשות את כל מה שאני רוצה לעשות אני חייב לשמור על עצמאות. תקופות רבות הייתי שכיר, אבל תמיד השתדלתי לשמור גם על העצמאות שלי. לימדתי תקשורת ופסיכולוגיה במכללה האקדמית עמק הירדן. כמורה דרך אני עצמאי וכמובן שכמטפל אני עצמאי לחלוטין".
"אני עובד הרבה שעות, אבל מקפיד מאוד לעבוד במה שאני רוצה – לעבוד בכיף. זה לא פשוט להיות מדריך טיולים – זה לעבוד הרבה שעות בחמסין, בגשם, בכל מזג אוויר, אבל זאת עבודה מעניינת מאוד שמספקת לי הרבה חוויות. גם העבודה כמטפל ובמיוחד של נפגעי כתות, סיפקה לי עניין רב. אני נלחמתי בכתות ופירקתי אותן, דבר שדרש ממני חודשים של עבודה סביב השעון. זאת הייתה עבודה לא מתוכננת שעשיתי מתוך שליחות לעזור לאנשים".
נשמע שאתה איש של אנשים.
"זאת הגדרה מדויקת. אני אוהב אנשים ומחובר אליהם – אני אוהב לעזור. כשאנשים מסיימים טיול וטוב להם אני הכי מאושר בעולם, כשאנשים מסיימים טיפול ואני יודע שסייעתי להם אני מאושר. אלה נקודות חשובות מאוד במוטיבציה שלי לעבוד הרבה שעות ביממה".
בימים אלה בהם נמצאת המדינה בפוסט טראומה של השבעה באוקטובר, קורא גבי לפסיכולוגים ולאנשי בריאות הנפש להתגייס כדי לרפא את הצלקות. "נסעתי להתנדב באילת עם מפונים וכתבתי פוסט בו קראתי לגייס אנשי מקצוע בצו שמונה", הוא מספר. "אני חושב שהנושא הזה קריטי. אפשר להחתים אנשים לחוזה של שנה בכל מיני מסגרות כמו בבתים מאזנים. לצערי אני לא רואה שעושים זאת. חשוב להבין שלא מדובר רק באנשים שהיו בחזית בשבעה באוקטובר, אלא גם במשפחות שלהם, בסביבה הקרובה שמושפעת מאותו אדם שנפגע והיא גם זאת שצריכה לסייע לו לחזור לשגרה. אני מצדי אשמח לעזור בכל מה שיידרש ואני מקווה שיהיו מי שירימו את הכפפה הזאת כי זאת באמת שעת חירום שלא ראינו כמותה בכל שנות קיומה של המדינה".
הספר "תגיד קובלינר, אתה השתגעת? הרי קבענו להיפגש באוגוסט" זמין לרכישה ישירה מגבי זהר 052-8505277
צילום: איתן חלמיש
