מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן
בישראל, עונת הבציר היא הרבה יותר מרגע חקלאי. זהו פרק בסיפור רחב, שבו האדמה, האדם והזמן משתלבים ליצירת יין חדש. בכל שנה מחדש, כשהכרמים מתמלאים בעשייה, עולה תחושה שהחיים עצמם מזמינים אותנו לעצור, לסלוח, לזרוע ולהתחיל שוב.
הסליחה דומה לניקוי הכרם. אחרי עונה שלמה, יש ענפים יבשים שמכבידים, ויש עשבים שוטים שמפריעים לצמיחה. אם לא נסיר אותם – לא תבוא פריחה אמיתית. גם בחיים אנחנו נושאים איתנו כאבים, אכזבות, כעסים. ברגע שאנחנו מוכנים לשחרר, משהו בתוכנו נפתח, ודרכו יכול להיכנס אוויר חדש.
הזריעה היא שלב של אמונה. החקלאי מטמין גרעין באדמה, ולא יודע אם יבוא הגשם בזמן, אם האדמה תיתן את כוחה. ובכל זאת – הוא בוחר לזרוע. כך גם אנחנו: זורעים חלומות, יחסים חדשים, רעיונות ותוכניות. חלקם יפרחו מיד, אחרים ידרשו זמן וסבלנות.
ההתחלה היא אולי השלב המרגש ביותר. היא דומה ליין צעיר שזה עתה יצא מהחבית. הטעמים עדיין לא מאוזנים, לפעמים יש יותר חמיצות או עוצמה גולמית – אבל יש שם הבטחה גדולה. התחלה טומנת בחובה רעננות, אנרגיה ותעוזה.
יין ישראלי מספר את הסיפור הזה בצורה הכי ברורה. בין אם הוא נוצר בכרמי הגליל, במורדות הרי ירושלים או בלב המדבר – כל בקבוק הוא תמצית של מסע ישראלי. מסע של אנשים שבחרו לנטוע גפנים דווקא במקום שלא תמיד קל לגדל בו, ולהאמין שמכאן יצמח משהו טוב.
בכל כוס יין ישראלי מסתתרת תזכורת פשוטה אך עמוקה: לסלוח, לזרוע, להתחיל מחדש. זה לא רק טקס חגיגי על השולחן, אלא בחירה יומיומית שמזכירה לנו שהחיים, כמו היין, הם מסע מתמשך – מהכרם ועד הלב.
לחיים 🍷✨
