אולי המשפט הישראלי המזוהה ביותר. שמירה על אופטימיות דווקא במקום שבו קשה לראות אותה. מצד אחד, קשה לי עם המשפט הזה, כי הוא עלול להישמע כמו ויתור, והפקדת האחריות בידי הגורל או בחסדי שמיים. מצד שני, יש בו משהו אחר. התמדה לראות אור בקצה האופק.
הגישה הזו מזכירה לי את "כנר על הגג". בסרט מ־1971, בכיכובו של חיים טופול, הרעיון הזה מקבל צורה מוחשית: גם כשהקרקע זזה, לא קורסים, ובוחרים להמשיך. “יהיה בסדר”, אמירה לא כתיאור מצב, אלא כהחלטה.
המשותף בין הגישה הזאת לבין עולם הכסף הוא העשייה ולא הכמיהה.
בכל פעם שניתנה לנו הזדמנות לשרוד ולראות אור, לקחנו אותה. הדבר נכון גם בעולם הכספים. בעידן שבו הידע נגיש, אפשר למצוא תשובות בלחיצת כפתור, ואפשר להיעזר בכלים פיננסיים הנמצאים אצלנו כבר בחנות של הפלאפון. אבל הכלים לבדם אינם מספיקים. מה שמכריע הוא ההחלטה להגדיר יעד, לבחור דרך, לדייק את הכלים השימושיים, וכשההזדמנות מגיעה, ללכת בה בעקביות, עד שההגשמה מפסיקה להיות חלום והופכת למציאות.
כי בינינו – מי לא רוצה הגשמה?
"יהיה בסדר" הוא לא בהכרח כמיהה. זו אמונה והחלטה.
