גלישה בפייסבוק מותירה אותי בוקר אחד בשעשוע מהורהר.
חברה הדגישה על רקע סגול בוהק את המילים:
"אמאלה! אני בחדר מיון ויש פה כל כך הרבה חולים עם מחלות מדבקות! מה יהיה איתי?"
בלי לחשוב פעמיים אני מגיבה לה:
"ומה אם את תדביקי אותם בבריאות שלך?"
וואלה. היא לא חשבה על זה.
באוטומט שלנו מושרש שרק מחלות, נגיפים וחיידקי חולי משתלטים עלינו וזורעים בנו כאב ורוע. ההנחה הזו איננה רק בגלל הקורונה המשתוללת, אלא מאז ימי המחלות על הארץ.
אך האמת היא ששמחה מדבקת. צחוק מדבק. התלהבות מדבקת. חיוביות והשראה מדבקים באותה מידה.
השאלה היא למה אנחנו בוחרים לחשוף את עצמינו.
"מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב,
נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה.
סור מרע ועשה טוב
בקש שלום ורודפהו"
תהילים לד
דוד מלך ישראל מלמד אותנו איך להיות דבקים ומדביקים טוב. איך לחיות את החיים בטוב.
יש לזה נוסחה שבאה בשלבים:
דבר ראשון הפה.
מסתבר שהפה הוא לא רק מקור מעביר נגיפים ומחלות פיזיות, אלא גם משבית שמחות ואושר no. 1
הדבר הכי קריטי ליצירת חיים טובים וימים ארוכים ואהובים הוא לשמור על לשון שתדבר טוב ותחפש את החיובי בכל אדם. ומעבר לזה, שתישמר מכל משמר משקר ומרמה.
אם מגיע למישהו מחמאה ומילה טובה, תן אותה מכל הלב, בלי שיקולים אנוכיים ואחרים.
גם אם האמת לא תמיד נעימה או מחמיאה, תודה עליה. לשקר אין רגליים בסופו של יום.
שלב שני סור מרע.
השלב לפני הפצת הטוב במלוא הפוטנציאל שלו, הוא היכולת לזהות רוע ולהתנתק ממנו.
אי אפשר לברוא עולם של טוב כשחושך ואור משמשים בערבוביה. צריך ללמוד להבדיל ביניהם, להפריד אותם ולדבוק באור ובטוב. רק אז נוכל להכריז:
"ויהי אור"
שלב שלישי: עשה טוב. בקש שלום ורודפהו.
מה שאדם מחפש אחריו – זה הדבר שמחפש ומוצא אותו.
אם יש משהו שהקורונה לימדה אותי, הם הנגיפים והחיידקים שאני רודפת אחריהם כדי לדבוק ולהדביק בהם.
