הצהרה

הצהרת בלפור. כ"ט בנובמבר.

איזה הלם היתה ההצהרה הזו, וההצבעה של רוב העולם בעדה היה הלם גדול עוד יותר.

מי היה מאמין בחשכת האנטישמיות הנוראה של 1917 שהצהרה כזו היא מציאותית, ושעוד תרקום עור וגידים… אפילו הרצל לא היה מוכן להיות מידי אופטימי…. רק אם וכאשר תרצו, אין זו אגדה….

אז אגדה זה כבר לא,….ולנוכח המלחמה בדרום, אני לא בטוחה מה בדיוק רוצים…..

ובפתחו של כל יום חדש, אנחנו חושבים עם איזה שלל של תוצאות בדיוק אנחנו רוצים לחזור בסופו. כל פגישה, שיחת טלפון, שליחת מייל, לקוחות, ספקים, פקידים גבוהים או זוטרים, מנהלים וארגונים. לכל אחד אנו בונים תסריט של האינטראקציה והתוצאה שלה.

רק שלכל אחד מהמגעים האלו יש הצהרת בלפור משלה. האמירה שקודמת לתהליך העשיה. ההצהרה הזו נאמרת בקול רם וברור בעשר השניות הראשונות של הפגישה. והן כוללות את המראה, שפת הגוף, חילופי המבטים, לחיצת היד. במילים אחרות: רושם ראשוני.

וכאן נכנסת לתמונה החשיבות העצומה של האופנה והאמירה החזקה מאד שבבגדים שאנו בוחרים ללבוש. מפני שבחירת הבגדים הם השלב הראשוני לתכנון של: עם מה אני רוצה לצאת מהפגישה הזו? איזו אוירה אני רוצה להשרות שם? איזה רושם אישי אני רוצה להשאיר?

וברגע שעונים על השאלות הללו ובוחרים בגד, אקססוריז, איפור והנעלה מכווני מטרה, שפת הגוף שלנו עובר תכנון מוקדם תוך מוחי, מכוון כולו למטרה שלי.

אני מדמיינת את כל החוטים הסלולים במוח מסתדרים בשלל צבעים. החשמל זורם ביניהם במהירות שנות אור, מחבר בין כולם. פיקוד העורף בסנכרון מלא עם סיירת מטכ"ל כשהמודיעין מקשר בין כולם. ועד שאתם מגיעים לפגישה, כל איבר בגוף מבין את הפוזה והעמדה הנכונה כדי לכבוש את המטרה.

מקווה שמובן לכם ההצהרה של לבוש מרושל וזרוק.

מלוכלך או מפיץ ריח מעודד בריחה.

צמוד או קצר מידי.

עומס צבעים מבלבל ומונע פוקוס.

בחירת צבעים וגזרה שלא נכונים לצורת הגוף.

איפור כבד שיוצר מסיכה לפניכן.

 

וזו היא כל תורת הצהרת בלפור הפרטית שלי.

על רגל עם נעל זכוכית אחת.