ליצר האימהי אין גבולות
העולם העתידני בעיני הסופרת אשכר ארבליך-בריפמן
ספר ראשון למבוגרים לאחר 28 ספרים מצליחים לילדים ולבני נוער
מאת זהר נוי
הסופרת אשכר ארבליך-בריפמן מספרת כי את ההשראה לכתיבת עיני אוניקס, ספר הפרוזה למבוגרים הראשון שלה, שיצא לאחר 28 ספרים מצליחים לילדים ולבני נוער, לקחה מתקופה שעברה לפני מספר שנים: "לפני לא מעט שנים עברתי תקופה לא פשוטה של טיפולי פוריות. לקח לי זמן לעכל את זה, אבל אחרי כמה שנים, הרגשתי צורך לכתוב על זה משהו. משהו בכל התהליך הזה, שהוא מצד אחד קר ומנוכר ולא טבעי ומצד שני- הוא מייצר ילדים, גרם לי לתהות לאן עוד נגיע, לאן הטכנולוגיה והקדמה לוקחת אותנו. הכוח שבקדמה עלול להיות הרסני והתחושה היא של הליכה על חבל דק בין תרומה לאנושות, ועזרה בפריון, לבין בעצם מה שמתואר בספר. כך מחשבותיי נדדו למרחק לא רב מכאן- עלילת הספר מתרחשת בסך הכל בעוד שבעים שנים, כשבעוד עשרים שנים מתרחש אסון נורא שגורם לעולם להיכנס לסוג של מגננה במטרה לשרוד ולשמר את האנושות".
הקשר בין הורים וילדים הוא נושא שמעסיק את אשכר כבר שנים רבות. במיוחד לאחר שאיבדה את אמא שלה שנפטרה לאחר מחלה קשה וארוכה. חווית האימהות שלה מול ההתנתקות ההדרגתית מאמא שלה שנמשכה לא מעט שנים היא משהו שהולך איתה כל הזמן. גם כתיבת הספר הזה הושפעה ממנו, משום שהוא עוסק בסופו של דבר, ולמרות המעטפת העתידנית, ביחסים בין אישיים בעיקר בתוך המשפחה הגרעינית. היחסים בין אוניקס, גיבורת הספר החדש, להוריה מתוארים שוב ושוב, וזאת כמובן מול הכמיהה העמוקה שלה להכיר את יציר בטנה ואולי בכך לקבל גושפנקה לעובדת היותה אם בעצמה.
עיני אוניקס (הוצאת דני ספרים) הוא ספר עתידני, אנושי ומרגש. מאז האסון של 2040 עסוק העולם בהישרדות, כשהמטרה העיקרית של המשטר היא לשמר את המין האנושי ולסייע לבני האדם להתרבות. אוניקס, בחורה אבודה בת 26, יוצאת למסע אמיץ במטרה לאתר את ילדיה הביולוגיים, שהופרו מהביציות שנשאבו ממנה בכפייה בהיותה בת 18 בלבד. במסעה היא יוצאת כנגד המשטר והמוסכמות ומגלה כי ליֵצֶר אימהי ראשוני אין גבולות. היא לומדת להכיר את עצמה, כמו גם את המערכת המעוותת, אשר על אף מטרותיה הנעלות, חודרת אל המקומות האינטימיים ביותר. אוניקס חשה כי הדרך היחידה שבה תוכל נפשה לשרוד, לשקוט ולהירגע היא להתמרד בממסד ולספק את הדחף הבלתי נשלט לגלות מה עלה בגורל ילדיה הביולוגיים.
אשכר ארבליך-בריפמן (41), גרה עם משפחתה (שלוש בנות: יערי בת 12, מפל ואגת תאומות בנות שמונה), וחיות אחרות על גבול יערות הכרמל בחיפה, מוקפת טבע. בעלת תואר בפסיכולוגיה, פרסמה עד היום 29 ספרים: סדרת הדגל שלה, "ווינטר בלו, ילדת פיות" כבשה את ליבם של מאות אלפי קוראים, והייתה לשם דבר בספרות הנוער הישראלית.
סדנאות כתיבה
אשכר מנחה סדנאות כתיבה יוצרת לילדים. יש לה סדנת כתיבה קטנה בחיפה, וסדנת כתיבה אינטרנטית בינלאומית: סדנה שפעילה במשך כל שנת הלימודים ומתאימה לילדים דוברי עברית מכל רחבי העולם. זו סדנה מקסימה שלוקחים בה חלק ילדים ובני נוער שאוהבים לקרוא ולכתוב. "מדי שנה אני רואה איזה קשרים נהדרים נוצרים בין חברי הסדנה. השנה יש לנו ילדה מדנמרק, ילדה מגרמניה, ילדה מניו ג'רסי, ומאידך ילד מרמת הגולן, ילד מאחת ההתנחלויות, וכמובן ילדים מיתר חלקי הארץ", מוסיפה אשכר. בשנת הלימודים הקרובה, תיפתח גם סדנת כתיבה אינטרנטית למבוגרים. "כל הזמן שואלים אותי למה רק לילדים, אז בשנה הבאה החלטתי ללכת על זה. כל הקיץ עמלתי במרץ על מערכי שיעור חדשים שמתאימים לקהל החדש שלי". כמו כן, בשנה הבאה היא מתכננת לפתוח סדנת המשך עבור הילדים שסיימו שנה אחת וביקשו עוד. "למען האמת הופתעתי," מעידה אשכר, "לא ציפיתי לכאלה תגובות… היו לי קבוצות כאלה נפלאות, עם ילדים כל כך מיוחדים ומעניינים… הם סיימו שנה של כתיבה ושאלו 'מה הלאה? זהו? את עוזבת אותנו?' אז הייתי חייבת להמשיך."
כותבת בבוקר
"אני אוהבת לכתוב בשעות הבוקר, כששקט בבית והילדות שלי בבית הספר. אני כותבת מפינת האוכל המשפחתית שלנו (כן, עדיין ממורמרת מכך שאין לי חדר עבודה משלי 😉 ) אבל למען האמת, זו פינה קסומה ואין לי על מה להתלונן… בבוקר, יש בה קצת שמש, ועל החלונות תלויים לי מנסרות ששוברות את קרני האור ויוצרות אלפי קשתות קטנות שמקשטות לי את כל הפינה. מולי נשקפת הגינה שלנו ולצידי ויטרינה עמוסת פסלי פיות ויצורי קסם שצברתי במהלך השנים. בסך הכל- מקום די אידיאלי לכתוב ממנו".
נטייה טבעית לכתוב על פנטזיה
"מתוך 29 הספרים שלי, רק שניים הם ספרים ריאליסטים (שלושה אם כוללים את ספר הפעוטות שלי), כך שאין ספק שהנטייה הטבעית שלי היא לעולם הפנטזיה… הפעם, כיוון שבחרתי לעסוק בנושא הפוריות, היה ברור לי שהספר יהיה ספר למבוגרים. עם זאת, לא רציתי לכתוב ספר ריאליסטי והמחשבות שלי כמו תמיד לקחו אותי למקומות רחוקים ואחרים… כך מצאתי איזה שילוב בין עולם ריאליסטי לבין עולם מעט בדיוני.
"כיוון שהנטייה שלי היא תמיד לכיוון של פנטזיה, הרשיתי לעצמי, כמו תמיד, לדמיין, וליצור עולם שונה ודומה לעולם שלנו: עולם שלכאורה נראה לא מאוד רחוק מעולמנו ולא מאוד שונה ממנו, אך בעצם קיימים בו כמה שינויים מהותיים. עולם אשר האנושות עלולה למצוא את עצמה בתוכו בעוד שנים לא רבות. לא רציתי לכתוב ספר דיסטופי, על משטר דיקטטורי שמטרתו להרע, אלא להיפך- רציתי לתאר עולם בו המשטר הוא לטובת האנושות וההחלטות שמתקבלות מטרתן שימור ועזרה, אך בסופו של דבר הן קרות ומחושבות ופוגעות בפרט, ובנקודות הכי אינטימיות שלו.
"כתיבת הספר ארכה סביב שנה, אבל כתב היד שכב אצלי במגרה הווירטואלית שבמחשב כמה שנים עד שהחלטתי להוציא אותו. זה בכל זאת מעבר חד בשבילי- מעולם הילדים והפנטזיה אל ספר קודר יותר, עתידני-משהו, ועוד למבוגרים. קפיצה קצת מפחידה".
העולם שלנו בעוד כשבעים שנה
"העלילה מתרחשת בעולם שלנו, רק בשנת 2090. גיבורת הספר, אוניקס, גרה בעיר בשם ניו-גלימר ועוברת במהלך הספר מסע בין מדינות וערים שונות- חלקן הוצפו והשתקמו, אחרות לא שרדו את האסון של שנת 2040. בשנה זו התרחש בכדור הארץ אסון עצום מימדים, אשר הוביל בעקבותיו לשינוי מהותי בחיי האנושות כולה. בעקבות ההתחממות הגלובלית והקצב המואץ של פליטת גזי החממה, בין השנים 2030 ל 2038- חלה הימסות הקרחונים בקטבים. דבר זה הוביל בין היתר להצפות של ערי חוף, דבר שיצר עוני, רעב, ומצוקת מקום. העולם היה במצב קשה: "הטמפרטורה בעולם עלתה, הקרחונים נמסו, זני חיות נכחדו, יבולים חקלאיים נהרסו, ערי חוף הוצפו ונמחקו מהמפה העולמית. אנשים ששרדו מההצפות ברחו אל פנים היבשות, וההגירה ההמונית הזאת הביאה לפיצוץ אוכלוסין בערים שנותרו על תילן, דבר שהוביל לרעב ולעוני מחפירים" (מתוך הספר). בסוף שנת 39 הוצא פתרון, אך יישומו הוא שגרם לאסון של שנת 2040. "מאז האסון של 2040 עסוק העולם בהישרדות גרידא," אמר יושב ראש המשטר המרכזי בראיון, "מובן שהגרוע מכול מאחורינו, מובן שסללנו לעצמנו דרך חדשה, אך בשלב זה אַל לאדם להיסחף לזחיחות דעת." (מתוך הספר).
הספר נע כל הזמן על הגבול שבין העולם שלנו היום לבין עולם אחר, עתידני: יש פארקים ציבוריים, אבל הדשא והחול סינטטיים; ילדים יוצאים לשחק בחוץ – אבל יש פקחי בטיחות בכל מקום; קיימים עדיין עפיפונים, אבל הם צריכים להיות קשורים ליד בחוט שאורכו לא יעלה על אורך מסוים; בשמיים עפות יונים, אבל בודדות; התזונה מבוססת על מה שאנחנו אוכלים היום, אך בשר וביצים הפכו נדירים ומחירו של הקפה מרקיע שחקים וכן הלאה… כל אלה הן כמובן דוגמאות קטנטנות שממחישות את הווי היום יום בשנת 2090. הספר לא עוסק בשינויים הקטנים שהעולם עבר אלא בשינויים מהותיים ומרכזיים יותר, אך שתולים בו תיאורי אווירה כאלה ואחרים כדי להכניס את הקורא אל עולם שהוא שונה ודומה לעולם שלנו. כל הזמן יש את המשחק בין הקיים לבין מה שיכול להיות קיים בעתיד.
"גיבורת הספר היא אוניקס, בחורה בת 26 שמתקשה לקבל את גזרות הממשל. דמות נוספת ראויה לציון היא סיימון- גבר בן 108 (תוחלת החיים עלתה). סיימון גר בבית האבות בו עובדת אוניקס כאחות סיעודית ובינו לבין אוניקס נרקם קשר מיוחד: משהו על הגבול בין חברות עמוקה לבין קשר בין אב לבת. סיימון הוא זה שמספר לאוניקס על העולם "הישן", שהוא בעצם עולמנו אנו ומתמרמר על ניסיונות הממשל החדש ליצור האחדה של העולם".
"עכשיו יש לך כוח, אוניקס. יש מה שיניע אותך הלאה וייתן לך אנרגיות להמשיך. את תמצאי את מה שאת מחפשת. אני בטוח בכך, את תמצאי בסופו של דבר את השקט, את השלווה שאת כל כך זקוקה לה". "אני לא זקוקה לשלווה, סיימון," משכה אוניקס באפה, "אני רק זקוקה לילד שלי, זה הכול…" (מתוך הספר).
אשכר ארבליך-בריפמן מספרת כי ממש בעוד שבועות ספורים עומד לצאת ספר נוסף, שהוא פרי של כתיבה משותפת בינה לבין חגי ברקת, מחבר ספר הנונסנס לילדים "חרדיל לא רגיל". הספר, "הנסיכים לבית ליריאן", הוא ספר פנטזיה לנוער המתאר את מסעם של שני נערים מיוחדים משני עולמות שונים: נער אחד מתגורר בקיבוץ מקומי בארץ ואילו הנער השני, חי בעולם פנטזיה רחוק.
ומה הלאה?
"אני לא בטוחה. נפתח בפני עולם חדש: עולם ספרי המבוגרים. ברור לי שאני רוצה לכתוב ספר מבוגרים נוסף. מצד שני, ברור לי שלא אעזוב את עולם הילדים והנוער המוכר לי והאהוב עליי. מאמינה שאשלב בין השניים, הרי יש מקום לכולם. במקביל, אמשיך לעסוק בסדנאות הכתיבה האהובות עליי כל כך, וכמובן לשמור על קוראיי דרך הפורום החדש http://forum.eshkar.com/ שפתחתי לאחרונה".
