העולם המרהיב של מוזיקה יהודית גאה להציג קונצרט גאלה בסדרה אל תוך האור

זכרונות מעולם נעלם

מעלים על נס את מפעל חייה של מרתה וייס ז"ל

ניצולת אושוויץ, שנפטרה ב-19 במאי 2023 (כ"ח באייר תשפ"ג) בירושלים

הקאמרטה הישראלית ירושלים

ניר כהן-שליט מנצח ומנהל מוזיקלי

רעות ונטוררו מצו סופרן

עפרה יצחקי פסנתר

אלי גורנשטיין מנחה

………………………………………………………..

15 ביולי 2024 | ט' בתמוז תשפ"ד | 20:00 | קבלת פנים 19:00

מוזיאון תל אביב לאמנות | אודיטורים רקנאטי | שד' שאול המלך 27

מחיר כרטיסים: 120 ₪ דרך: GoShow.co.il או 6119*   

https://www.goshow.co.il/show/16258/42960

קונצרט תזמורתי ראשון בפרויקט "אל תוך האור", המציג מוזיקה שאבדה לעולם אחרי מלחמת העולם השנייה יתקיים ב-15 ביולי במוזיאון תל-אביב לאמנות.

הקונצרט יעלה על נס את מפעל חייה של מרתה וייס, ששרדה את אושוויץ כילדה בצריף הניסויים של מנגלה ולאורך חייה פעלה רבות להנציח את זכר השואה ואף נאמה באו"ם. ראו סיפורה המלא בהמשך.

התכנית מגוונת: יצירה מאת המלחינה הנריאטה בוסמנס, יהודייה מאמסטרדם, שהקריירה שלה נפגעה בשל יהדותה; יצירה מאת אֶרְנְסְט פון דוֹהְנָאנִי –הונגרי לא יהודי, שהקריירה שלו נעצרה בשל התנגדותו לנאצים ובשל הצלת יהודים; שירים פרי עטם של אסירים פוליטיים טרם הירצחם במחנות ושהלחינם הקומפוזיטור נורברט גלנצברג, יהודי פולני שבימי פריס שלו הירבה לעבוד עם אדית פיאף; יצירה שהלחין היהודי פאבל האס בטרזין, שם בוצעה לראשונה בטרם נרצח האס באושוויץ; יצירה של פאול בן-חיים, פליט מגרמניה הנאצית, ושירי לדינו שעיבד מריו קסטלנואובו-טדסקו, מלחין יהודי שנמלט לארצות הברית מאיטליה הפשיסטית.

כמו כן שולבו בקונצרט יצירות בעלות אופי יהודי מובהק המשקפות את החיים היהודיים שנקטעו בידי הנאצים: יזכור מאת ארנסט בלוך, שירים מן האוסף "קופלס יהודיים-ספרדיים" מאת אלברטו חמזי והשיר היידי "אלף בית" מאת מארק ורשבסקי.  פירוט היוצרים והיצירות בהמשך.

את הקונצרט מבצעת תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים בניצוחו של המנהל המוזיקלי  של הפרויקט ניר כהן-שליט. הסולניות הן המצו-סופרן רעות ונטוררו והפסנתרנית עפרה יצחקי. מנחה: אלי גורנשטיין.

השלטון הנאצי ושואת העם היהודי הובילו לקטיעה אכזרית של הקריירה המוזיקלית ואף של חייהם של מלחינים ומוזיקאים יהודים שחיו באירופה הכבושה. הם נאסרו, נרצחו או הוגלו. יצירותיהם נאסרו להשמעה כי תויגו כ"מושחתות מוסרית". על אף הניסיון הנאצי לאבד את היצירה היהודית המוזיקלית, יצירות רבות שרדו בכתובים ונמצאו בידי קרובים או בארכיונים.

פרויקט "אל תוך האור" מציג מוזיקה שאבדה לעולם בשל המשטר הצורר. יצירות רבות התגלו מחדש בעשורים האחרונים וממשיכים להתגלות עד היום. הקונצרטים שלנו נועדו לחגוג את המוזיקה האיכותית שהיוצרים הנרדפים כתבו, על ידי הבאתה לבמה – אל תוך האור.

פרויקט " אל תוך האור"- ביוזמתו ובניהולו של יעקב פישר, יו"ר עמותת "העולם המרהיב של מוזיקה יהודית",

דואג להוציא את המוזיקה האבודה מן הארכיונים סביב לעולם ולהביאה אל הבמה בביצוע חי. 

חוגגים את חייה של מרתה וייס
מרתה וייס ילידת ברטיסלבה שבצ'כוסלובקיה (כיום סלובקיה), נולדה ב-8 באוקטובר 1934 למשפחה בת שמונה בנות ובן. הוריה יוג'ין (יעקב) ומרגרט (מאטל) היו סוחרים בתחום הטקסטיל. בתקופת השואה הצליחו לארגן למשפחתם מקומות מסתור, ורוב המשפחה שרדה את השואה. באוקטובר 1944 הלשינו השכנים על מרתה ועל אחותה אווה שהתחזו כלא יהודיות בדירה לבדן. השתיים נלקחו לאושוויץ. בזמן הסלקציה, אווה בת ה-13 נשלחה לטור העבודה הימני ומרתה בת ה-10 לטור השמאלי שיועד להשמדה. באותו הרגע מטוסים סובייטיים חגו מעל למחנה, ושני הטורים נדחקו ושבו להיות טור אחד. בסלקציה החוזרת נשלחו השתיים ל"מחנה המשפחות".

באחד הימים, בזמן שילדים חצו בור ביוב על גבי קרש, עלה על דעתה של קבוצת חיילים נאצים לבדוק בתוך כמה זמן עשויה ילדה יהודייה לטבוע בבור ביוב. אחרי שהתערבו ביניהם, זרקו את מרתה לבור, ו"הניסוי" החל. נער אחד, אשר מרתה מעולם לא גילתה מיהו – קפץ פנימה והצילהּ בתוך סיכון חייו .כשקועקע מספר על זרועה, הבינה מרתה, למרות הכאב, שאולי לא תישלח מיד להשמדה, ואכן שתי האחיות נשלחו לפרויקט ניסויים אחר – של ד"ר יוזף מנגלה, "מלאך המוות מאושוויץ". מרתה ואווה לא ידעו מה הוזרק להן מדי יום בחודשים האיומים שבהם "טופלו" כתאומות. אוכל קיבלו במשורה ומרתה הקטנה נשלחה תדיר לנבור בפחי אשפה מתוך סיכון חייה. בינואר 1945, לפני צעדת המוות, הייתה אווה בבית החולים, חלשה מכדי ללכת. מרתה גררה את אחותה בשלג למִפְקָד, אך אווה ביקשה כי מרתה תתקדם בלעדיה. משסירבה, הצליחו השתיים להיוותר בחיים בתוך הכאוס עד לשחרורן בידי חיילים סובייטים.

אווה ומרתה מופיעות בתמונה המפורסמת של הילדים העומדים מאחורי הגדר  בעת השחרור מאושוויץ. שבעים וחמש שנה לאחר צילום התמונה, הילדים בתמונה ששרדו את התופת, נפגשו והצטלמו מתחת לתמונה המקורית באושוויץ.

עם השחרור הרוסי, נלקחו האחיות להחלמה בבית חולים, אך כששמעו את המטפלים הרוסים אומרים שהילדים יילקחו בקרוב לרוסיה, החליטו לברוח ברגל הביתה. לאחר מסע תלאות ממושך, הגיעו לבסוף לברטיסלבה. היה זה ביום ששי לאחר כניסת השבת והן מצאו את אביהם ואחיהם כשהם חוזרים בדרכם מבית הכנסת. קשה לתאר במילים את ההתרגשות של הפגישה.

במהלך החודשים לאחר סוף המלחמה חזרו אחיותיה ואחיה הביתה, מלבד אחותה הקטנה יהודית בת השש שנספתה באושוויץ. הוריה של מרתה החליטו לעזור ככל הניתן לניצולי השואה שהחלו לחזור, פתחו בפניהם את ביתם וטיפלו בעשרות ניצולים. זמן קצר לאחר המלחמה, נספה הבן היחידי למשפחת וייס, קורטי, בטביעה באגם בטיול של בני עקיבא. בשל הצער והזכרונות הקשים, היגרה המשפחה לאוסטרליה ב-1948.
במלבורן, למדה מרתה פיזיותרפיה והיסטוריה. ב-1957 נישאה לבחיר לבה הרולד וייס, יהודי בריטי שמשפחתו היגרה לאוסטרליה לפני המלחמה. נולדו להם שלוש בנות: מישל, ג'ודי ומרים והן ספגו בבית חינוך לאהבת האדם ולארץ ישראל. לאחר ששלוש הבנות עלו ארצה הצטרפו אליהן  מרתה והרולד ב-1998 וקבעו את משכנם בירושלים.

בתחילת שנות ה-70, החלה מרתה לספר את קורותיה במפגשים עם קבוצות נוער ובוגרים, והעידה על מעשי החסד הקטנים והאנושיים שקרו בתוך הזוועה הגדולה. בעדותה אמרה: "בעיניי חשוב שבני נוער ישמעו את הסיפור מניצול שואה, ובואו נודה בזה, אני אחת הניצולות הצעירות ביותר מאושוויץ."

בשנת 2016 הוזמנה מרתה לנאום בעצרת האומות המאוחדות ביום השואה הבינלאומי ודיברה שם נגד האנטישמיות המודרנית. ב-2020 נפגשה עם המלך צ'רלס שהגיע לישראל לכנס של יד ושם (אז היה עדיין נסיך) ומרתה סיפרה לו את סיפורה.

מרתה נפטרה ב-19.5.23 ובעלה הרולד נפטר ב- 7.3.24. מרתה והרולד הותירו שלוש בנות, נכדים ונינים. אווה, אחותה בת ה-91 מתגוררת במלבורן שבאוסטרליה. מרתה גידלה באהבה משפחה לתפארת, הייתה אישה חזקה עם ערכים של אהבת הזולת ודאגה לאחר, וחרף כל מה שעברה שמרה על אמונתה.

קונצרט גאלה: "אל תוך האור"

המעלה על נס את מפעל חייה של מרתה וייס ז"ל, ניצולת אושוויץ
המלחינים והיצירות

פאוול האס (1944-1899)

"תרגיל" לתזמורת כלי קשת | 1943 (8')

פאוול האס היה מלחין יהודי יליד צ'כיה, תלמידו של המלחין הצ'כי הדגול לאוש יאנאצ'ק. הוא הצליח להתחבב על קהל שוחרי המוזיקה בעיקר בעיר הולדתו, ברנו, בטרם גורש לגטו טרזין. שם הלחין את "תרגיל לכלי קשת", בהזמנתו של המנצח הגדול קָרֶל אַנצֶ'רל, וזה ניצח על ביצועה בידי תזמורת כלי הקשת של הגטו. ה"תרגיל" שואב את השראתו מן המוזיקה העממית צ'כית וטכניקות ההלחנה שלו מתוחכמות ביותר.

נורברט גלנצברג (2001-1910)

שני שירים מתוך המחזור "יזכור" | 1983 (7')

תזמור: ניר כהן-שליט | 2024

1. שיר לאוּלֶה (מחבר המילים: אדם קוּקְהוֹף)
2. גרֶטָה (מחבר המילים: אדם קוּקְהוֹף)

נוברט גלנצברג, מלחין יליד פולין (אז באימפריה האוסטרו-הונגרית), פעל בשנות העשרים לחייו בגרמניה, שם חיבר מוזיקה לסרטים של במאים נודעים. עם עלות הנאצים לשלטון, ברח לפריס, שם התפרנס מנגינת פסנתר במועדוני לילה, בין היתר בלהקתו של ג'אנגו ריינהארדט. ערב אחד העלה מנהל המועדון לבמה זמרת ששמע ברחוב – אדית פיאף שמה – וערב זה הכריע את גורלו של גלנצברג. קולה המיוחד והחזק של פיאף עשה עליו רושם עז, הוא החל סייר עמה, ליווה אותה בפסנתר וכתב בעבורה שירים. אדית מצדה עזרה לגלנצברג להסתתר מפני סוכני משטר וישי, וכך שרד. לאחר תום המלחמה, שב להלחין פסקולי סרטים ומוזיקה ​​אמנותית. רק בשנות השמונים החל להשתמש בשפת המוזיקה כדי לבטא את חוויותיו מן השואה. שני השירים שנשמע היום לקוחים ממחזור של אחד-עשר שהלחין לטקסטים שנכתבו במחנות ריכוז.

הנריאטה בוסמנס (1952-1895)

שלושה שירים לטקסטים בגרמנית | 1927(9')

גרסה קאמרית מאת יוּפּ סְטְרָסֶר | 1986

1. שיכור מרוב אהבה (מחבר המילים: לי טָאי פּוֹ)
2. הקיסר (מחבר המילים: טְהוּ-פוּ)
3. נַפַּח וּשְמוֹ כְּאֵב (מחבר המילים: אוטו יוליוס בִּירְבָּאוּם)

הֶנְרִיאֶטֶה בוסמנס נולדה באמסטרדם לאם יהודייה ולאב נוצרי, שניהם מוזיקאים מקצועיים. היא פיתחה קריירה מוצלחת כפסנתרנית קונצרטים וכקומפוזיטורית, והופיעה בכל רחבי אירופה ובארצות הברית. תחת הכיבוש הנאצי של הולנד נאסר עליה להופיע בפומבי והמוזיקה שלה נאסרה להשמעה. גם נטייתה הדו-מינית הייתה לה לרועץ בעיני השלטון. חרף העובדה שבימי זוהרה שיתפה פעולה עם מוזיקאים בולטים, כגון זמרת זמרת הסופרן האיטלקייה נעמי פֶּרוּגָ'ה והמלחין האנגלי בנג'מין בריטן, לא הצליחה הקריירה שלה להתאושש אחרי השואה.

ארנסט בלוך (1959-1880)

יזכור B. 85| 1952 (4')

אֶרְנֶסְט בְּלוֹך, אמריקני יליד שוויץ, נחשב לאחד מגדולי המלחינים שהעניקה שווייץ לעולם. הוא נולד להורים יהודים בז'נבה, החל לנגן בכינור בגיל תשע ולהלחין – זמן לא רב אחר כך. אחרי לימודי מוזיקה בקונסרבטוריון של בריסל – בין היתר אצל הכנר המהולל אז'ן איזאיי (Eugène Ysaÿe) – פעל בכמה מקומות באירופה, עד כי השתקע בארצות הברית. ב-1917, כשנה לאחר הגיעו ל"עולם החדש", הפך בלוך למורה הראשון לקומפוזיציה בבית הספר למוזיקה מאנֶס, ובדצמבר 1920 היה למנהל הראשון של המכון למוזיקה של קליבלנד, שזה עתה הוקם. לצד היותו כנר, ויולן, מלחין ומנהל תזמורת, הייתה לארנסט בלוך גם קריירה אקדמית מרשימה, ששיאה במינויו לפרופסור אמריטוס של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אף כי לא נמנה מעולם עם סגל המורים הקבוע שלה. המינוי היה ב-1952, השנה שבה חיבר בלוך את היצירה.

ארנסט (ארנו) פון דוהנאני (1960-1877)

שלושה פרקים מתוך "רוּרָלְיה הונגריקה", אופ' b32 | 1924 (14')

עיבוד לתזמורת קאמרית: נעמה תמיר קפלן | 2024

1. פרסטו, מה נון טנטו
2. אדג'ו נון טרופו
3. מולטו ויוואצ'ה

ארנסט, או גם ארנו ((Ernő פון דוהנאני היה פסנתרן, מלחין, מנצח ומורה למוזיקה הונגרי, יליד ברטיסלבה בירת בסלובקיה. פרסומו כיוצר החל לנסוק כבר עם כתיבת יצירתו הראשונה, שזכתה לשבחי יוהאנס ברהמס, והמוניטין שלו כפסנתרן מחונן התקבע עוד בצעירותו באירופה ואפילו בארצות הברית. כמנצח וכמרצה עמל דוהנאני רבות כדי לקדם את יצירותיהם של מלחינים הונגריים, ובראשם ברטוק וקודאי. ב-1934 היה פון דוהנאני למנהל אקדמיית בודפשט וב-1941 התפטר ממשרתו במחאה על היחס המשפיל ליהודים. בכלל, בהתנהגותו כלפי היהודים הייתה מופתית: בתחילה מנע פיטורי רבים מהם, ואחר כך אף סייע בהצלתם הפיזית. הוא עצמו איבד במלחמה שניים מבניו: האחד נהרג בקרב והאחר הוצא להורג על-ידי הנאצים על חלקו בהתנקשות בהיטלר. אחרי המלחמה היגר פון דוהנאני לארצות הברית. את הקריירה שלו כפסנתרן לא הצליח לשקם, אך המשיך להלחין – תוך גילוי עניין רב במוזיקה העממית האמריקאית – ולימד באוניברסיטת פלורידה  שבטָלָהָסִי. ארנסט פון דוהנאני מעולם לא זכה בהכרה ראויה על מעשיו האנטי-נאציים, אבל בנו, הנס פון דוהנאני, שהשתתף בנסיון ההתנקשות בהיטלר, הוכר בידי יד ושם כחסיד אומות העולם.

פאול בן-חיים (1984-1897)

רפסודיה לפסנתר ולכלי קשת | 1971 (8')

כוכבו של פאול פְרַנְקֶנבּוּרגֶר, יליד מינכן שבדרום-בגרמניה, דרך כבר בנעוריו הן כמנצח הן כמלחין. במחצית הראשונה של שנות העשרים שימש יד ימינו של המאסטרו רב-המוניטין ברונו ולטר, וב-1929 זכה במשרה הנכספת של קאפלמייסטר  בבית האופרה של אאוגסבורג. "באשמת" היותו יהודי, פוטר ממרשרתו זו כעבור כשנתיים, וב-1933 החליט לעלות לארץ ישראל. בתל אביב שינה את שם משפחתו לבן-חיים וניסה להפנות עורף לארץ נולדתו ולחייו הקודמים. התאקלמותו באוריאנט לא הייתה קלה. הוא לימד באקדמיה למוזיקה בירושלים שנים רבות והחל לזכות בהכרה כמלחין רק בשנות הארבעים והחמישים. גם היום חלק קטן מיצירותיו מבוצעות, בעיקר בארץ ובעיקר המוקדמות שבהן. הרפסודיה שלפנינו, שהזמינה ממנו התזמורת הקאמרית של פילדלפיה, נוגנה בישראל רק פעמיים, בשנות ה-70. הרפסודיה מייצגת היטב את סגנונו של בן-חיים, בה בחר למזג אלמנטים מן המוזיקה היהודית המסורתית – טעמי מקרא וסלסולי תפילה מזרחית – עם מוזיקה ערבית בת המקום ומסורות מוזיקליות אירופאיות.

מריו קסטלנואובו-טדסקו (1968-1895)

שלושה שירים ספרדיים | 1949/1960 (7')

1. הר גבוה
2. הביטי-נא
3. ליל ירח

המלחין מריו קסטלנואובו-טדסקו נולד באיטליה. אף כי המילה טדסקו פירושה "גרמני" באיטלקית, משפחתו נמנתה עם היהודים מגורשי ספרד דווקא. קסטלנואובו-טדסקו היה מלחין פורה ומצליח של מוזיקה ​​קונצרטית, עד אשר אסר המשטר הפשיסטי האיטלקי על השמעת המוזיקה שלו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היגר טדסקו לארצות הברית, והוציא שם תחת ידו בעיקר פסקולי ​​קולנוע. בנוסף לכך, חיבר יצירות בהשראת סיפורי התנ"ך ודמויותיו. שלושת השירים הספרדיים שלו הם עיבודים לשירי הלאדינו שהכין לזמרת הישראלית ברכה צפירה, לקראת ביצועם ב-1949 בהופעת בכורה בלוס אנג'לס.

אלברטו חמזי (1975-1898)

ארבעה שירים מן האוסף "קופלס יהודיים-ספרדיים" | 1937-1923

תזמור: מנחם ויזנברג | 2012

1. שתהיה לי בריאה, המחותנת, אופ' 34/2
2. שלוש אחיות היו, אופ' 34/3
3. שחרחורת, אופ' 34/4
4. החיטה הטובה, אופ' 34/5

גם המוזיקאי ומוזיקולוג אלברטו חמזי צמח במשפחה יהודית מצאצאי מגורשי ספרד. חמזי נולד בעיירה קטנה בטורקיה למשפחה בעלת אזרחות איטלקית. בהיותו בן עשר עברה המשפחת לאיזמיר, שם קנה לו השכלה כללית ויהודית. כישרונו המוזיקלי נתגלה עוד בנעוריו, וב-1913 יצא למילאנו ללמוד בקונסרבטוריון על שם וֶרדי. במלחמת העולם הראשונה נפצע בעת שירותו בצבא איטליה ובתום המלחמה חזר לאיזמיר והחל בפעילותו המוזיקלית, שעיקרה – חקר המורשת המוזיקלית של היהודים יוצאי ספרד. ב-1923 עבר לרודוס וערך מחקר בקרב הקהילה היהודית הקטנה שבאי. ב-1927 הזמינוֹ הרב הראשי של אלכסנדרייה שבמצרים לנהל את חיי המוזיקה של הקהילה היהודית בעיר – אז כשישים אלף נפש. במשך שלושים שנה היה מנהלן ומנצחן של המקהלה והתזמורת של בית הכנסת המרכזי בעיר, "היכל אליהו הנביא", ובה בעת לימד בקונסרבטוריון של אלכסנדרייה. ב-1957, בעקבות "מבצע קדש", עזב את מצרים ועקר לפריס, שם היה למנהל המוזיקלי של בית הכנסת הספרדי המרכזי. במשך כל שנות פעילותו במזרח הים התיכון עמל חמזי על איסוף שירים של היהודים יוצאי ספרד, מיונם, רישומם וביאורם. 230 מן השירים הללו קיבץ בכתב ידו באוסף ושמוCancionero Sefardí , שהעתק ממנו שמור בספרייה הלאומית בירושלים. שישים שירים מתוך האוסף עיבד חמזי לקול ולפסנתר והוציאם לאור בעשרה כרכים בשם Coplas Sefardíes. בעבודה רבת-הקף זו הושפע, בלי ספק, מן היצירות המושתתות על מוזיקה עממית של מלחינים צרפתים וספרדים כגון ראבל, גרנדוס, אלבניס ודה פאיה, אם כי לטיפול בחומר הייחודי שבידיו מצא חמזי נתיבות משלו. ארבעה שירים מתוך Coplas Sefardíes אופ' 34 נשמיע הערב, בעיבוד לתזמורת פרי עתו של המלחין והמעבד הישראלי מנחם ויזנברג.

מארק ורשבסקי (1907-1848)

אויפֿן פּריפּעטשיק (דער אלף בית) | בסביבות 1900 (4')

עיבוד: אודי פרלמן | 2024

מרק ורשבסקי, יליד אודסה, קיבל חינוך יהודי-מסורתי למן החדר ועד לישיבה ובמקביל למד לימודים כלליים. אחרי ששהצליח בבחינותיו האקסטרניות, החל ללמוד משפטים באוניברסיטת קייב והתפרנס מעריכת דין בעיר זו. לצד עיסוקו במשפטים, היה ברור שהמוזיקה אהבת חייו. הוא היה אמן טבעי, טרובדור של ממש, וכבר מגיל מאוד צעיר כתב, הלחין ושר שירים  בסגנון עממי, ואלה זכו להד ולהצלחה בקרב בני משפחה וידידים. הוא לא ראה את עצמו כיוצר שחי מיצירתו, ובכל זאת, השמועות על כישרונו הגיעו אל חוגיהם של שלום עליכם וביאליק דרי אודסה. שלום עליכם התלהב מאוד משיריו ופזמוניו של ורשבסקי ופרסם אותו ואת יצירותיו בעולם היהודי – בתחילה באוקראינה ובמזרח אירופה ואחר כך בעולם. שירי ורשבסקי הגיעו כמובן גם לארץ ישראל ותורגמו לעברית, והם – עם מחברם – נחשבים אבני יסוד בזמר העברי. ורשבסקי הירבה להופיע בעצרות עם ציוניות, בנשפים ובכנסים, ושיריו זכו לתהודה עצומה. עד כדי כך התחבבו על קהל השומעים, שאחדים מהם נחשבו לשירי עם שמחברם אלמוני. שירו העברי הידוע ביותר הוא "אלף בית", תרגום של שירו היידי הנודע "אויפֿן פּריפעטשיק בּרענט אַ פײַערל" – "אש קטנה באח בוערת והחדרון לוהט, והרבי לתלמידיו מורה א' ב'".  בימי השואה נכתב ללחן הזה טקסט אחר, המתאר את החיים בגטו קובנה.

לפרטים נוספים: הילה קומם  052-3350928.