מי שמכיר אותי יודע שאני כל הזמן מדברת על הציונות.
עבורי הציונות היא דרך חיים ואני מגשימה אותה יום יום
בעבודתי ובעזרתי לכל אלה שמבקשים זאת ממני.
אבי נפטר לפני חצי שנה, לכןהתעסקתי לא מעט בארגון
הניירת, מיון החפצים וכמובן פינוי ביתו. גיליתי לא מעט
אוצרות וכן המון חפצים שהזכירו לי סיפורים ששמעתי
בילדותי מפי סבתותי וסבי, כמובן גם מהוריי.
בין החפצים שמצאתי היה ספרון קטן שכריכתו עשויה
מעץ זית ועליה חרוטה תמונה של ירושלים ובתוכו חבוי אוצר !
הקדשה בעברית: "לזכרון עולם מאת בן דודכם אביגדור
לשובו מארץ ישראל. יום כ"ח אלול תרפה (25 לאוגוסט
1925)"
הספר הופק ב 9 לדצמבר 1917 בתקופת המנדט הבריטי.
בספר תמונות צבעוניות של מקומות כמו הר ציון, הר
מוריה, חברון ועוד ולכל תמונה מוצמדים פרחים יבשים
מאותו מקום. הספר שמור להפליא ובמצב מצויין.
נזכרתי שסבתי (אמו של אבי), סיפרה לי על בן דודה ואחיה
שנסעו לפלסטינה והגשימו את החלום הציוני. אחיה
השתקע בארץ והקים כאן משפחה, בן דודה חזר לפולין
ובדרך ביקר אותה בברלין. סבי רצה מאוד לעלות
לפלסטינה אך סבתי פחות. הבן דוד וחלק גדול
ממשפחתם נספו בשואה.
לאחר המלחמה אבי ואחיו רצו אף הם להגיע לפלסטינה
אבל הדבר נמנע מהם.
לאחר כמה שנים אבי אף הוא הקים משפחה.
ב – 1959 נולדתי. בבית תמיד שמעתי על ארץ ישראל
שהיא הגשמת החלום הציוני.
בבית הקשבנו לשירי ארץ ישראל, גדלתי בבית שנשם
ציונות. אך הדרך היתה ארוכה ומפותלת עד להגשמת
החלום הציוני.
באוגוסט 1973 הגעתי פעם ראשונה לישראל ומיד הרגשתי
חיבור. כל כך רציתי להישאר אך הייתי ילדה בת 14 …
הבעתי משאלה שכשאוכל אחזור ואחיה את החלום הציוני.
פרצה מלחמת יום הכיפורים וזה גרם למשפחתי בהחלטה
פה אחד לעלות לישראל. סבתי עלתה כשנתיים אחרינו.
עברו כמעט 46 שנה מאז עלייתי לישראל ולפני שבועיים
מצאתי את הספרון הזה בין הספרים הרבים בספרייתו של
אבי. יד המקרה תגידו או פשוט תזכורת למשאלה
שליוותה את משפחתי כמעט מאה שנים.
טור זה מוקדש לכל אלה שנבצר מהם להגשים את
משאלתם לעלות לארץ ישראל.
