לכל אחד ואחת יש, היו או יהיו מחברות שבהם נכתוב ונתעד אירועים, ידע, זכרונות ועוד…
מי שמכיר אותי יודע שכתיבה ואני עד לפני כמה שנים לא היינו חברים טובים.
לפני כמה חודשים להב בני מצא בעליית גג של הוריי את המחברות שלי מבית הספר היסודי מצרפת.
אחת המחברות תפסה את עיניו וזו היתה מחברת של שירה, כידוע בצרפת למדנו שירה כמו זאק פרוור, לה פונטיין, ויקטור הוגו, רונסר ועוד רבים אחרים. המורה כתבה את השיר על הלוח וכל אחד ואחת העתיק/ה אותו במחברת וליד כל שיר גם צייר/ה ציור מתאים. בני מאוד התלהב ואפילו החמיא על הציורים היפים והעיר שבעזרת המחברת הזו הוא נחשף לצד של אמו שלא הכיר.
השנים חלפו להם וחוץ מלכתוב את מה שהיתיי חייבת (תיכון, צבא ולימודים), לא ניהלתי יומן או תיעוד כלשהו הכל היה בעל פה או על פתקיות.
כיום רובנו כותבים במחשב כי זה נוח, שומר על הסביבה וגם לא תופס מקום. אז כיום המחברת שלי היא וירטואלית אך גם לה חסרונות משלה כמו: לא ניידת, חשופה לוירוסים, הפסקות חשמל ועוד..
בעיני המחברת האמיתית שלי נמצאת בי, אני יכולה לדפדף בה בכל רגע נתון, יש בה את כל הרגעים היפים שחוויתי, יש בתוכה המון שמחה וכמובן גם עצב. יש בה את ההצלחות והכישלונות שלי.
היא תמיד איתי ובכל פעם אני מתעדת בה את כל מה שקורה לי.
רבים ירימו גבה כשיקראו את מה שכתבתי, אחרים יזדהו איתי. לאחד יש אוסף של מחברות ולאחר לא. השאלה הוא מה נכון לנו. יש לי וידוי קטן – במהלך השנים כתבתי רק במחברת מתכונים, מתכונים שלי וגם מתכונים שאספתי מכל מיני מקומות. עבורי לדפדף במחברות המתכונים שלי זה כמו לצלול לתוך אלבום תמונות ישן. כל מנה מחברת אותי לסיפור או לאירוע מיוחד שחלקתי עם אנשים שאני אוהבת.
כיום יש לי שתי מחברות, האחת משמשת אותי לרישום מי שלח לי את המאמר שלו או מי עוד לא וגם בו אני עורכת את רשימות המתכונים לפי קטגוריות לספרים שאני כותבת. זוהי מחברת עבודה. השנייה היא מחברת שבה אני מתעדת את המשתתפים במפגשים של הנטוורקינג שאני מעבירה.
לסיכום לרובנו מחברת פיזית, וירטואלית או דמיונית שבה אנו יכולים לתעד, ליצור עולם דמיוני, לכתוב סיפור, לחלום, לאהוב, לבכות, לצחוק ומה לא.
