הגירושין הם, ללא ספק, אחד המשברים הגדולים בחיי אדם – רגשית, משפחתית ולעיתים גם כלכלית. אך דווקא בתוך הטלטלה הזו, גישת הגישור מציעה נקודת מבט אחרת: לא כסוף פסוק, אלא כהמשכיות שונה, נקייה ככל האפשר מקונפליקט, מעוגנת בהסכמות, ומאפשרת לבני הזוג – ובעיקר לילדיהם – לעבור ממציאות הנישואין למציאות הורות נפרדת, מבלי לפרק לגמרי את מה שנבנה.
מהי "המשכיות" בהקשר של גירושין?
המשכיות, במובן הפסיכולוגי והמשפחתי, היא שמירה על תשתיות ואורח החיים גם כאשר המבנה המשפחתי משתנה. לא מדובר בהכחשה של הפרידה, אלא בהכרה בכך שמערכת היחסים ההורית נמשכת גם לאחר תום הזוגיות. המשכיות משמעותה:
- שגרה יציבה לילדים.
- מערכת תקשורת בריאה בין ההורים.
- קבלת החלטות משותפת בענייני הילדים .
- שמירה על כבוד הדדי ותפקוד הורי תקין.
גישור לגירושין, בניגוד לניהול מאבק משפטי, הוא הכלי המרכזי שיכול לאפשר את ההמשכיות הזו.
המגשרת פועלת כצד ניטרלי שמסייע לבני הזוג לנסח יחד הסכמות בנוגע לכל תחומי חייהם המשותפים – מזונות, זמני שהות, חלוקת רכוש ועוד. אבל מעבר לסוגיות המשפטיות, הגישור מתמקד גם ברובד הרגשי והתקשורתי.
בגישור איכותי בני הזוג לומדים להקשיב זה לזה גם כשהם פגועים, נבנית תשתית לתקשורת אפקטיבית להמשך הדרך וכל צד מקבל תחושת שליטה על ההחלטות.
ילדים לא זקוקים להורים מושלמים, אלא להורים מתפקדים. כאשר ההורים מסכימים על עקרונות משותפים ומציגים חזית אחידה ככל האפשר, הילדים חווים ביטחון ותחושת יציבות, גם בתקופת מעבר קשה. גישור לגירושין מאפשר ליצור "הסכם הורי" שמתמקד בטובת הילד תוך שמירה על הצרכים של כל אחד מההורים.
הגישור מונע הסלמה, שומר על ערוץ תקשורת פתוח, מעודד פתרונות יצירתיים ומותאמים אישית.
לסיכום, המשכיות אינה אומרת שהכול נשאר כשהיה – אלא שהמעבר מתרחש באופן שמכבד את הקיים, את הקשר שנבנה, ואת האחריות המשותפת שממשיכה גם לאחר הפרידה. גישור לגירושין הוא גשר – תרתי משמע – מהזוגיות שהסתיימה לחיים חדשים, שיש בהם מקום לכאב, אבל גם לתקווה.
