בישראל של היום נראה שמשפחה במבנה הקלאסי של אבא, אמא וילדים הופכת ככל שעובר הזמן לתופעה הולכת ומשתנה. בעידן בו "הגשמת העצמי" הינה בראש סולם העדיפויות, אנו רואים כי המשפחות בהן באיזו שהוא שלב התא המשפחתי מתפרק הן מרבית המשפחות. הסטטיסטיקה קובעת כי שניים מתוך שלושה זוגות עתידים להתגרש או להיפרד במידה שלא נישאו כלל.
פרידה ללא ילדים הינו הליך פשוט בד"כ, אין הרבה רכוש שנצבר ומוקדי החיכוך הם קטנים. למעשה מגיעים להסכמה על פרידה, הפרדת רכוש ובזה הקשר מסתיים.
סיפור שונה לחלוטין, הוא כאשר לבני זוג ישנם ילדים משותפים. במקרה כזה הליך הפרידה או הגירושין הוא למעשה שינוי מבני וכפוי על הילדים של התא המשפחתי.
המחקר מדרג את תהליך הגירושים כאחד המשברים הקשים ביותר של האדם. אנו נוטים לחשוב כי הצד אשר יזם את הפרידה קל לו יותר, אולם מחשבה זו אינה נכונה כלל וכלל. נכון, הצד שיזם התכונן לתהליך, תזמן אותו וכביכול הכין את עצמו. למעשה עם ההחלטה על הפרידה מתחיל תהליך "אבל" של שני הצדדים. היוזם נושא בקרבו תחושת אשם ואף יואשם על ידי הצד האחר כי הוא זה "שהרים ידיים ופירק את המשפחה ".
ראיונות עם ילדים בוגרים, בגילאי העשרים והשלושים שחוו הליך של גירושים אצל הוריהם קובעים כי אופן ניהול הליך הגירושים והתקשורת בין ההורים, לאחר מכן, או העדרה משפיעים רבות על "הצלקות" אותם נושאים הילדים לאחר מכן לחייהם. ההשפעות על הילדים הינם במשורים שונים: ביטחון עצמי, פחד מזוגיות, פתיחות ואמון בבני אדם, ביטחון ביכולת להשפיע על תהליכים בחיים ועוד.
כאשר בני זוג מחליטים יחד או אחד מהצדדים מחליט להיפרד פתוחות בפניהם שתי אפשרויות כיצד לעשות את תהליך הפרידה.
הדרך המוכרת, היא פניה לעורך דין ופתיחת הליכים בבית המשפט – בחירה בדרך זו, למעשה, מסמנת לצד השני כי כוונתנו ופנינו מועדות למלחמה וכידוע ניתן להילחם על כל דבר, רכוש, מזונות, הסדרי ראיה, זכויות פנסיוניות ועוד.
הדרך האחרת המועדפת בעיניי הינה פניה להליך גישור.
הליך גישור, הינו הליך במסגרתו אנו בודקים מהם הצרכים הן הרגשיים והן הכלכלים והאחרים של כל אחד מהצדדים, ומגיעים בד"כ במספר פגישות מצומצם להסכמות. בדרך זו ההסכמות והמנגנונים אשר יבטיחו כי הפרידה תהיה מותאמת יותר לצרכים של כל אחד מהצדדים. בתהליך אנו מאבדים את האבל, מנסים לנטרל את הצורך להשיג "ניצחון " ו"להכניע" את הצד האחר. הכוונה היא ליצור הסכמות לטובת התא המשפחתי העתידי. בהתאם לפסק הדין מהקיץ בשנה שעברה המטרה היא להגיע למצב בו אנו יוצרים שני בתים שהרמה הכללית והכלכלית בהם דומה.
כעו"ד העוסק הן בגישור והן בתאום בין ההורים לאחר גירושים הפרידה היא מבן הזוג אך לא מהילדים. הליך הגישור תוצאתו היא הסכם גירושים אשר מאושר על ידי בית המשפט בדרך זהה להסכם גירושין אשר הושג לאחר מלחמה בבית המשפט. מובן כי המשקעים והכעסים והפגיעה בכ"א מבני הזוג קטנה בהליך גישור מהפגיעה בעת ניהול מלחמה בבית המשפט, הליך בו מטרת העל של עורכי הדין של כ"א מהצדדים הוא להכפיש את הצד האחר.
כמתאם הורי אשר פוגש זוגות שאינם מצליחים ליצור תקשורת טובה בעניין הילדים לאחר הגירושים ומופנים להליך בו הם נדרשים ליצור הידברות בקשר עם הילדים, אני ממליץ על הליך גישור לפרידה, הליך שבמרבית המקרים הינו הליך קצר יותר, ממוקד, זול יותר ואף מאפשר במרבית המקרים תקשורת טובה יותר לאחר הגירושים שהרי הפרידה היא מבן הזוג ולא מהילדים.
מוזמנים לפנות בשאלות לעו"ד דרור כהן אורגד מגשר מתאם הורים ומנחה מעגלי גברים.
מייל [email protected]
