אם תצאו החוצה להגשים את חלומכם, הסיכון הוא לא האויב, אלא החבר הכי טוב שלכם. זה הסיכון ולא הביטחון מי שיחשוף בפניכם עולם חדש.
הגרוע מכל הסיכונים הוא להימנע מלקחת אותם
לגבי ההחלטה להיות בעלת עסק, חשוב מה שקדם להחלטה עצמה והיבט אחד במיוחד: הלילות שלא ישנתי וחשבתי האם אני משוגעת? אני מתמקדת בפחד שחשתי ובאופן בו התמודדתי, מכיוון שהם העתק מדויק של מה שתרגישו כשתלכו אחרי חלומכם.
במשך אלף לילות חשבתי אלף פעמים על אותן אלף שאלות. מה אם משהו ישתבש? איך אתמודד לבד? מה אם…?
השאלות האלה אכלו אותי. הן ארגז הכלים של הפחד.
אם הפחד הוא תמנון, הספקות הם המחושים שלו.
כמו כל אדם שמתמודד עם דילמה, ערכתי רשימת יתרונות וחסרונות, אבל אחרי כמה חודשים, כאשר המועד האחרון שלי להחליט נגמר, הדילמה שלי רק הלכה וגברה. ובמקום שבחירה אחת תבלוט מעל השנייה, הטיעונים בעד ובנגד היו שווים בעצמתם.
להמשיך כשכירה שווה ביטחון, נוחות, שקט נפשי. בקיצור, לא לסבול.
בחיים מונוטוניים לא סובלים..
להיות כעצמאית שווה התמודדות עם סיכון, התגברות על מכשולים, לדעת שכישלונות יגיעו (והיו כאלה קשים מאוד), אך גם הידיעה שאצמח ואחווה חוויות ורגשות ייחודיים.
ללא סיכון איננו יכולים לצמוח.
יום אחד, אחרי אחד הלילות חסרי השינה שלי, הבנתי:
שום ציפור לא נולדת כדי להישאר בקן שלה.
והגעתי למסקנה שלהישאר במקום הבטוח זה לחיות בימים שהערך שלהם הוא אשכול של חמישיות, בעוד שדרך חדשה פירושה ימים שהערך שלהם יהיה אשכול של עשרות ואפסים, ולמרות ש: 5 + 5 + 5 + 5 שווה ערך ל – 10 + 0 + 10 + 0, העדפתי להמר על האחרון.
עדיף לפעמים טוב ולפעמים רע מאשר תמיד אותו הדבר.
