נורית בנדורי שם טוב, עו"ד 054-4773772
אנחנו כל הזמן דואגים למה יקרה למשפחה שלנו לאחר מותנו. אנחנו משאירים צוואות כדי שרכושנו יחולק באופן כזה שלא יגרום קרע במשפחה. אנחנו חושבים על האחרים. אבל בואו נעצור לרגע ונחשוב על עצמנו. לא תמיד המוות פוקד אותנו מיידית ונותן לנו את האופציה לעבור מן העולם הזה בכבוד. יש מקרים והם ממש לא מעטים שנופלת עלינו תאונת דרכים או מחלה שמוציאה אותנו מכלל שימוש. אנחנו חיים, נושמים, אבל לא בכבוד, לא מתפקדים, ואין לנו שום סיכוי לחזור לעצמנו.
במקרים הללו מתנגשים תמיד שני אינטרסים. קדושת החיים וחובת הרופא להשאיר את הלקוח בחיים ויהי מה, ומאידך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
מי גובר?
נכון להיום ובהיעדר הנחית האדם על פי החוק, קדושת החיים גוברת ובבתי החולים יחברו אתכם למכונות למשך שנים ויעשו הכל על מנת לשמר אתכם בחיים בחוסר כבוד מוחלט ותוך הגבלת יקירכם לטפל בכם במשך שנים רבות ללא תקווה שמצבכם ישתפר. יחד עם זאת ובהתאם לקביעת חוק החולה הנוטה מות, השתס"ו- 2005, רשאי אדם בעודו במצב צלול ומסוגל לנהל את ענייניו, לחתום על יפוי כח, או על טופס מתן הנחיות או על צוואה בחיים בו הוא מורה לגבי סיטואציות רפואיות מסוימות בלתי הפיכות, שלא לחברו למכשירים ולאפשר לו מוות בכבוד.
ומכוון שאף אדם לא יכול לדעת מה ילד יום, זה הזמן, כשאתם צלולים ומסוגלים לנהל את עניינכם לקבוע איך יראו החיים שלכם בשעה שלא יהיה בידכם להחליט עליהם עוד.
האמור אינו מהווה יעוץ משפטי.
