לפני ארבע שנים הייתי בארה"ב בסוף דצמבר שנפל על תחילת חנוכה.
היה מעניין להסתובב בלילה בקור המקפיא ולראות את הניגוד בין בתים מוסתרים לגמרי מרוב אורות מרהיבים ולעומתם החלונות עם הנר הקטנטן והמזוזה השומרת בפתח.
חג של אור.
אומרים שחדר יכול להיות שרוי בעלטה אלף שנים. ברגע שנדלק האור, החדר מואר. הכל ברור. אי אפשר יותר להסתיר כלום.
אז בואו נשפוך אור על האור….
לכל אחד מאתנו יש אור פנימי. יכולות, כישרונות, אוצר פנימי של הנשמה שיש רק לנו ושהעולם צמא ומשתוקק ונצרך ליכולות הללו. ואם נדע מה קורה ברגע שאנחנו מתחילים לקרון, נוכל להעריך ולשכלל את יכולות ההארה שלנו.
אור מגלה את המציאות. מפזר את החושך והערפל. גם אם רוצים לתקן מצב, אם אין עובדות או הבנה מה המציאות, אי אפשר לתקן אפקטיבית. ברגע שהמציאות מוארת, גם אם היא מתגלה כקשה, זה תחילתו של נס וישועה כי עכשיו אפשר לנקות לאט ובנחישות את הרקב ולהתחיל בריפוי ובניה מחדש.
כשמפיצים אור, כל מי שבסביבה גם אלו שאינם בקשר ממשי ואישי איתנו סופגים ונהנים מהאור שלנו ושואבים ממנו כח בזמנים קשים. בזמן כזה אני עוצמת עיניים ומתמקדת במחשבה באדם שהוא השראה עבורי ושואבת מעצם היותו כח לפעול ולעשות את מה שאני פוחדת לעשות. האדם המאיר הזה יכול לא להכיר אותי בכלל, יכול להיות שהוא אפילו כבר לא בחיים, עצם היותו הוא אור מאיר ותחנת כח עבורי. בזכות האור הפנימי שלו שהוא מקרין או הקרין בחייו.
יש 'חברים' שהולכים תמיד יחד עם אור. האור אף פעם לא רק מאיר. הוא גם מקרין חום, תקווה, השראה, צחוק, שמחה, אהבה, חשיבה חיובית ויצירתית, פתרון והנאה, חיות ועשייה. כל אלו הם סימני היכר הנלווים תמיד לאור.
נר דולק מדליק אלפי נרות נוספים שאינם מעמעמים את אורו הוא, להיפך, הם נושאים את אורו לכל קצוות תבל. ככל שאנחנו מאירים לאחרים כך האור שלנו מתעצם באמצעותם.
גם אם אור כבה, אי אפשר לכבות את האור שהוא כבר הדליק בלבבות ובנשמות שהיו איתו בזמן שהאיר. אור מאיר לעולם ועד!!!
הדבר היחיד שיכול למנוע אותנו מלהאיר – הוא אנו בעצמינו. היסוסים בגלל חסרונות ופגמים וחסרים אסור לתת להם לעצור בעדינו. עלינו לזכור שכל יצירת מופת נוצרת אך ורק מהניגודיות של האור והצל וההבלטה של החשוך והמוצנע בגווני גאוניות של אמן לעומת המואר פחות והמאיר יותר. כל המכלול יוצר נס ומופת!
