איך לתת לילדינו להיות אבירים של מוח ולא אבירים של כוח
מאת: עופרה רוזנפלד – מילת
פסיכותרפיסטית ומנחת הורים אדלר
www.milat.co.il ,
https://www.facebook.com/ofra.milat
החורף מתקרב, הילדים כבר עברו את החגים ונכנסו לשגרה. במהלך השנים הראשונות ילדינו חווים דחיות חברתיות רבות ומריבות בקבוצת חבריהם בבית הספר אשר בונים את ביטחונם העצמי. הם רוצים להיות ראשונים בקבוצת הכדורגל, ומוזמנים לאירועים של חבריהם ואם זה לא קורה, הם מרגישים דחויים. לעיתים נאמרים ביניהם מילים מעליבות ואז תחושת הערך האישית שלהם יורדת לקרשים. פעמים אחרות נפתח ריב בין הילד לחבריו, ואז הילד שהיה חשוב לו כ"כ להיות ראשון, חזק, נחשב בקבוצתו, שרוצה להיראות מעין "אביר" מחליף מילים בכוח. על סמך אירועים אלה הילדים מסמנים לעצמם במחשבותיהם אמונות ש"הם לא שווים" או ש"לא אוהבים אותם" מתכנסים בתוך עצמם כיון שנפגעו, משתבללים בתוך עצמם ולא מתקשרים עם חבריהם. כדי למצוא פתרון ולהחליף רגש של עלבון ברגש טוב יוצא בימים אלה הספר 'אבירי המ.ל.ך' שהם 'אבירי מוח ולא כוח'.
בספרי 'אבירי המ.ל.ך' אני מספרת את הסיפור של יובל שזו החוויה שהוא חווה עם חבריו בכתה א". דרך דיאלוג יצירתי ופתוח עם אימו הוא מבין שיש עוד זוויות ראיה לסיפור, בחשיבה יצירתית שמרחיבה את גבולות החשיבה שלו, דרך כלים של דמיון ומשחק הוא בונה רגשות אחרים לסיטואציה קשה. המילים שמתחלפות בין "חנון" שהוא חלש נרגז ומאד נפחד ב "חנון" שיכול להיות ע"פ בחירה גם חזק נמרץ וגם נחמד. הכל תלוי בזוית הראיה. ואם הזווית לא מלאה ניתן למלא אותה במחשבות חיוביות ומיטיבות דרך דמיון.
בסופו של יום מארגן יובל מסיבה לחברים, האבירים החדשים מוצאים דרכים להידברות אחד עם השני ובונים קוד אתי של חברותם באלה המילים:
אֲנַחְנוּ, אַבִּירֵי הַמֶּלֶךְ, מִתְחַיְּבִים בָּזֹאת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמוֹחַ וְלֹא בְּכוֹחַ, לִבְחֹר מַחְשָׁבוֹת, לְהַקְשִׁיב לָאַחֵר, לְהִתְחַשֵּׁב, לִהְיוֹת רָגִישׁ וּלְשַׁתֵּף, כִּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שָׁוֶוה לְבַד, אֲבָל בְּיַחַד אֲנַחְנוּ שָׁווִים שִׁבְעָתַיִם. אֲנַחְנוּ מַבְטִיחִים לָתֵת לְמַלְכַּת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ לַחְשֹׁב עַל פִּתְרוֹנוֹת וְלֹא עַל בְּעָיוֹת, כְּדֵי שֶׁאַחֲרֵי הַסְּעָרוֹת יַחְזֹר הַיָּם לִהְיוֹת רָגוּעַ. אָנוּ מִתְחַיְּבִים לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ בְּאֶמְצָעוּת הַסִּימָן שֶׁל מְשֻׁלַּשׁ הָאוֹר לִבְחֹר לַחְשֹׁב נָכוֹן עַל עַצְמֵנוּ וְעַל אֲחֵרִים, לִהְיוֹת נְחוּצִים וּמוֹעִילִים לְמַעֲנֵנוּ, לְמַעַן הַחֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ וּלְמַעַן הַמַּמְלָכָה.
הסיפור של יובל קורה לילדינו בדרך של התפתחות בריאה של רגישות, בניית תבונה, קבלת האחר ולהיות חלק מהשלם, מהחברה בכלל וחברת השווים – הילדים בפרט. כלים טיפוליים של מודעות, ראיית זוויות ראיה של האחר ולא רק שלך, משחק ודמיון הם כלים שעובדים בעיקר עם ילדים בהכוונה ותיווך של הוריהם.
עבודה משותפת של הורים וילדים בגובה עיניים ממקום של נתינת הרגשת שייכות, נחיצות ע"י שיתוף והבנה יחד יוצרת דיאלוג. אם נוסיף לעוגה משחק ודמיון מודרך עם נשימות נכונות הרי שהעוגה גם יפה, גם טעימה וגם בריאה.
