1996–2024 ממגדל העמק
כשאני קוראת את סיפורו של נתי דוד אלפסי,
אני לא פוגשת רק סיפור של קצין מצטיין
אני פוגשת דרך.
נתי היה בעל מסור לשחר ואב אוהב לאיתן יוסף.
איש צעיר, עם לב רחב ונוכחות שקטה,
כזו שלא זקוקה לרעש כדי להשפיע.
כבר מגיל צעיר בחר לשרת. הוא הצטרף לפנימייה הצבאית לפיקוד – הריאלי, סיים את מסלול ההכשרה בהצטיינות,
והתקדם בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים בכל תפקידי הפיקוד עד לתפקידו האחרון כסמג״ד.
אבל מעבר לדרגות ולתפקידים,
מה שנשאר הוא האופן שבו הנהיג:
בדאגה עמוקה לחייליו, בראיית האדם שמולו,
ובשאיפה מתמדת למצוינות שנובעת מערכים ולא מכוח.
יש רגעים שבהם סיפור חיים מתגלה דווקא במעשה אחד קטן ושקט.
נתי תרם מח עצם והציל את חייה של אם לשלושה ילדים.
בלי כותרות. בלי רעש.
פשוט כי כך הוא בחר להיות.
נתי נפל בקרב בחאן יונס ב־22 בינואר 2024, במהלך מבצע „חרבות ברזל”, והוא בן 27 בלבד.
הכאב גדול, והגעגוע עמוק,
אבל דרכו ממשיכה.
משפחתו הקימה לזכרו את עמותת „תהיו נתי”,
שפועלת לצמצום פערים חברתיים, לסיוע לנערים ולצעירים לפני צבא,
ולחיזוק אחדות העם, בהשראת האדם והערכים שהיה.
בפינת „האור שנשאר” אני בוחרת לזכור לא רק איך נפל,
אלא איך חי.
האור של נתי נשאר.
במעשים. בבחירות.
ובשאלה שהוא משאיר לנו:
איזו דרך אנחנו בוחרים להמשיך.
יהי זכרו ברוך.
שנהיה ראויים.
