ריבקי גורביץ

כשחיפשתי מידע על ריבקי לפני שאשוחח עימה, היא הפנתה אותי לפייסבוק ומשם הצלחתי לדלות יחסית מעט מידע, אבל כשדיברנו התגלתה אישה מבית דתי אדוק, שמגיל צעיר מאוד בנתה את היכולות שלה, לא התביישה לנסות, לטעות, להתחשב בסביבה שלה ולהיות השראה לסובבים אותה, בצניעות.

 

איפה גדלת?
"נולדתי בירושלים כבת בכורה למשפחה חרדית, בשכונה מטרסדורף, על שם עיר באוסטריה בה נכחדו יהודים. כשנבנתה התיישבו בה עולים מארה"ב בעיקר והיא היתה לקהילה חרדית סגורה בעלת רקע ואורח חיים של נתינה, עזרה הדדית, תרבות ושפה גבוהה, ערכים של יהדות ולימוד תורה.
החיים שלי היו מאוד מוגנים ושמורים. בנות לא רכבו על אופנים, ביגוד צנוע מאוד, בגיל 5 כבר לבשנו גרביונים וחצאיות ארוכות.
ממש ליד השכונה שלנו היתה שכונת עולים חדשים מצפון אפריקה, בעיקר ממרוקו, מרקע סוציואקונומי חלש יותר, תרבות ושפה עניה ונוצר מצב של התדרדרות לפשע. השכונות נבנו בצורת שיכון ונבנו בניינים כדי לקלוט את העולים שהיו בעלי רקע שונה בתכלית מהשכונה שלי.
כילדים אני זוכרת שחששנו להסתכל לכיוון השכונה שלהם בשל הכלבים, הקללות והמשטרה שבאה בתדירות גבוהה. רמי לוי שגר באותה שכונת שנקראת "שכונת רוממה", יצא ממנה ותראי לאן הוא הגיע כיום."
היה לי סדר של יום בערכים של דקות
"הורי התחתנו כשאימי היתה בת 24. אבי עלה מארה"ב, נצר למשפחת רבנים. האחריות שלי לטיפול באחיי ואחיותיי היתה גדולה מפני שלאימי חסר אדם שיתמוך בה רגשית ומנטלית ויגן עליה. אני נכנסתי לתפקיד הזה וחלק מהזמן היה סוג של היפוך תפקידים בינה וביני.
אני זוכרת שבגיל 5 היא אמרה לי שלא אוכל לרדת למטה לשחק עם הילדים בשכונה כי היא זקוקה לעזרה שלי בבית. כבר אז ידעתי לשטוף כלים, לעזור בתפקוד של האחים בזמן שאמא שלי טיפלה בתינוק התורן, ניקיתי את הבית, הכנתי ארוחות בוקר לאחיי, ארגנתי את כולם להסעות לגנים ולבתי הספר, הלכתי למכולת לקנות מה שצריך.

היה לי סדר של יום בערכים של דקות ! למדתי מאוד מוקדם איך להסדיר סדר יום, לקחת פיקוד, להנחות את האחים שלי כיצד לעזור לי, בכל זאת להוציא 6 אחים בשעות הבוקר למוסדות הלימוד, לדאוג שלקחו ספרים, ארוחת 10 ועוד.
קיבלתי אישור מיוחד להגיע באיחור של חצי שעה לבית הספר לאחר שהסברתי למורה את סדר היום שלי.
בכיתה ז' היתה לי מחנכת קצת משעממת (צוחקת) ונרדמתי בשיעורים שלה. יום אחד היא קראה לי אליה לשיחה ושאלה אותי מאיזו שעה אני ערה. השבתי 5:30 והיא היתה בהלם טוטאלי וביררה האם מדובר בבוקר חריג והתפלאה שזו השגרה והתקשרה לאבא שלי ושאלה אותו מה זו ה'עבדות' הזו. תשובתו היתה שאחד הערכים העליונים עליהם מושתת בית הספר הוא "כבד את אביך ואמך" וזה התפקיד שניתן לי.
אבי הגיע מבית אדוק שהדגש בו היה על ערכים כמו היופי של הדת, יושר, דרך ארץ וכבוד הבריות. התפיסה 'תן לילד להיות ילד' לא היתה בתודעה. היו משימות לכל ילד שבהן הוא היה צריך לעמוד. מאידך גיסא, הייתי תלמידה שקטה, מופנמת ובוגרת. בשל התפקיד המשפחתי לא התחברתי לשטויות של ילדות שמתייחסות לביגוד, הנעלה, תסרוקות ומאוד מצחיק לומר את זה היום כשזה מה שאני אוהבת ונהנית ממנו."
האם חלקכם למדתם באותם מוסדות לימוד שהקלו על התארגנות ההסעות?
"רובנו למדנו במוסדות שונים."
מדוע בחרת ללמוד הוראה?
"זה מה שהיה. בעבר היה בית ספר עממי "סמינר בית יעקב" ובו 2 מגמות. הוראה וגננות. לא ראיתי את עצמי כגננת. סבא שלי היה מורה בסמינר, הצוות הכיר אותי וחשתי שזה יהיה קל ופשוט להסתדר שם.
היו מגמות כמו גרפיקה וספרות שרציתי ללמוד אך אמא חיכתה לי בבית כדי להיעזר בי, אז לא יכולתי להרשות לעצמי להישאר וללמוד במגמות השתלמות חוץ מלימודי ההוראה . קיבלתי פטור ובסופו של דבר היעדר הלימוד והחשיפה למקצועות נוספים הווה עבורי אתגר לחפש ולמצוא את עצמי.

בבית הספר היו 14 כיתות ובכל כיתה 40 בנות שלמדו הוראה. השוק היה רווי ומי שהתקבלו לעבודה לא בהכרח היו המורות הטובות אלא בנות עם פרוטקציה. הן עבדו כממלאות מקום בכל מיני מוסדות כדי שירוויחו שכר כלשהו.
אני למדתי במגמה של הנהלת חשבונות מפני שאמא שלי טענה שתמיד יצטרכו כל מידע שקשור לכסף. בשעתו אמא לא הבינה שזה התחום הכי משעמם ואפור עבורי. אני אהבתי אומנות, רקמה, תחרה, לשבת לצד אמא בזמן שהיא תפרה, כעבודה צדדית וללמוד מצפיה בה. כסף בבית כדי לרשום אותי למגמה אחרת לא היה בדמיון.
השאלתי גזרות תפירה אמריקאיות ומגזינים מסוג "בורדה" מכל מיני אנשים וקראתי את ההוראות לאט לאט ולמדתי בגיל 8 לתפור. זו היתה תחילת הדרך שלי ללמוד מקצוע. תפרתי וכשראיתי שהתפר לא נכון, פרמתי והתחלתי מההתחלה עד הגעה למוצר מוגמר ויפה."
תחילת הדרך שלי כמורה
"שנה אחרי שסיימתי את לימודי ההוראה ניגשה אלי מישהי שבאותה תקופה עשיתי בייביסיטר לילדיה. היא בחנה את ההתנהלות שלי והסבירה שיש קבוצת נשים מאנגליה וארה"ב והן עומדות לפתוח גן פרטי לילדות במקום לשלוח אותן למוסדות הלימוד העירוניים. הן מעוניינות שאני אדבר איתן בשפה אנגלית כדי לשמר את איכות השפה ולהקנות להן חינוך איכותי. היא חשבה שאני מועמדת מצוינת לעניין. הן היו 15 אמהות ששילמו שכר נמוך, אך לבחורה בת 19 שהגישו לה עבודה קבועה על מגש של כסף, זו היתה התחלה נהדרת.
הקדשתי את הקיץ שלפני תחילת עבודתי כגננת ללימוד אינטנסיבי מגננת שמאוד הערכתי. היא העשירה אותי בשירים, הצגות, בחומרי לימוד ממצגות וקלטות."
אובדת עצות
"בשלב כלשהו סיימתי העבודה עבור ה- 15 אמהות ועבדתי כגננת עבור קבוצת אמהות אחרת, בתוך מתנ"ס בו התקיימו הלימודים. הילדות עד היום זוכרות את התקופה הזו ואחת מהן במיוחד. הוריה עברו גירושין ואת התסכול והזעם היא פרקה על הילדות האחרות באלימות פיזית. זו היתה השנה השנייה לעבודתי והמתנ"ס לא הסכים להוציא את הילדה החוצה. ניסיתי לדבר איתה, עונשים, לשוחח עם האמא שלא יכלה להתפנות לעזור בגלל שהייתה באמצע המשבר.
לבסוף, אובדת עצות, פניתי לפסיכולוג בשכונה שאמר לי לקנות שקית ביגלה. לגשת לילדה בכל כמה דקות במהלך השיעור, לתת לה ביגלה ולומר לה עד כמה אני מעריכה את היכולת שלה להיות רגועה "דקה את לא התנהגת באלימות" ולעשות את זה מול כל הילדים. למחרת לבוא עם שקית במבה ולהמשיך את אותו הליך ולהאריך את הזמן בין התשבחות. כעבור יומיים גם הילדות האחרות רצו מהחטיפים שזה היה מצחיק מאוד והסברתי להן שזה מבצע מיוחד עבור התנהגות חיובית מצד הילדה הספציפית. היא נהייתה מלכה ואהובה ועד היום כשהיא פוגשת אותי, עיניה בורקות."
אופנה כתחביב
"נישאתי בשנה השנייה לעבודתי כגננת. בעלי הוא בחור ישיבה, ובשנתי השלישית כבר הייתי מטופלת בבכור שלי ואחד בדרך. האחריות לטפל בהם, לדעת שבשעות הצהרים ואחר הצהרים מגדלות אותן מטפלות, הרגשתי שאני מפסידה את הדבר הכי חשוב לי – ליהנות מהרגעים של האושר של הילדות של הילדים שלי. הבנתי שאת הזמן והאושר הזה לא אוכל להחזיר אלי לעולם, ולכן יעקב אישי יצא לעבוד אחרי הצהרים ובערבים ואני התחלתי לעבוד מהבית בתפירה. למדתי תדמיתנות בחוג בית ותפרתי שמלות ערב, שמלות כלה ובנוסף שילבתי את הטאץ' הייחודי לי- ריקמות של פאייטים, חרוזים, תחרות ועוד."

מאיפה ההשראה שלך לעיצוב? האם היתה דמות שהערצת?
"כן. למדתי עיצוב אופנה אצל מעצב אופנה מפריז בשם משה עמיאל שעלה לישראל. הוא לימד את כל SMODE על תדמיתנות ועיצוב ובהשראתו והכוונתו התחלתי לעצב בגדי ערב. באותה תקופה איכות הבגדים בישראל היתה ירודה, כמו עלים, דקים וחסרי עיצוב ולא היו רשתות כמו 'גולברי' ו- 'קרייזי ליין'. אני אוהבת את הבד והטקסטורה (דוגמא) של הבגדים שראיתי וקניתי בארה"ב. למדתי להעריך את איכות הבד והופתעתי מהמחיר הזול, שלא כמו בארץ. באותה תקופה עבדתי מהבית בביצוע תיקונים ותפרתי בגדי ערב ."
מדוע בגדי ערב?
"אהבתי להוסיף את הטאץ' האישי שלי והגימור המושלם לבגד."
עבודה ראשונה במקצוע
"בשלב כלשהו הצגתי את אחד הבגדים לחברה שלי והיא אמרה שיש לה חברה בעלת חנות בירושלים שמחפשת רוקמת. נסעתי באוטובוס לראיון העבודה הראשון שלי בתחום האופנה. במהלך הנסיעה רציתי לרדת מהאוטובוס מפחד הכישלון. עד לאותו רגע פעלתי כעצמאית, על פי הדרך שלי ועתה אצטרך לעמוד באמות מידה של מישהי אחרת ולשמחתי מהרגע הראשון התחברנו. היא העריכה את המקצועיות שלי שלעיתים גרמה לכך שעבדתי עד 5 לפנות בוקר כדי לסיים את העבודה שהיא הבטיחה ללקוח."
מה למדת ממנה?
• "מוסר עבודה. אם היא הבטיחה ללקוח את הבגד לתאריך מסוים, היא עומדת במילה שלה והבגד יהיה איכותי.
• הוגנות. בתחילת העבודה היא שילמה לי סכום כסף מסוים ולאחר מספר חודשים העלתה את הסכום. מבדיקה שערכתי בשוק הסתבר שהיא משלמת לי מעט. דיברתי איתה והארתי את עיניה להבין שאמנם באתי לעבוד כמתחילה אך אין הרבה נשים שיוכלו לעמוד בדרישות המקצועיות והלו"ז שלה. היא הפתיעה והעלתה את השכר ונתנה תוספת רטרו עבור כל התקופה שעבדתי בה היא שילמה מעט."
במשך תקופת העבודה אצלה יצרתי לעצמי שם, כך שחלק מהלקוחות שלה באו אלי באופן עצמאי כדי לבצע עבודות עבורן.
איך הגעת לעיצוב תכשיטים?
"בזמן שהתעסקתי ברקמה, אחותי שצעירה ממני ב- 17 שנה סיימה לימודי סמינר ולא רצתה להיות גננת או מורה, אלא לעסוק במכירות. היא עבדה בשעות אחר הצהריים בחנות כלי כסף כמנהלת חנות. יש לה עין לעיצוב ובעל החנות סמך עליה כי כל מה שהיא הציעה ללקוחות, הם קנו. יום אחד היא פנתה אלי והציעה שנפתח עסק של תכשיטים, בו העלויות נמוכות יותר מאשר עסק לביגוד והיא תהיה המוכרת. במקום שבו עבדה שילמו לה שכר נמוך ואני ידעתי שכדאי שאשתף איתה פעולה כיוון שהיא עומדת לסיים את הלימודים והיא זקוקה למסגרת. היא טיפוס חברמני ושובב וחששתי לה.
החלטנו לפתוח עסק ב- 2004 בשם "יוניק". הוא היה בקניון חרדי "רב שפע". במשפחה שלנו אף אחד אינו מגיע מעולם העסקים אלא מעולם החינוך ולכן עליי להיות החלוצה בעניין. להיות בעל עסק פירושו ללמוד שפה עסקית, תרבות שונה וניואנסים חשובים.
בשנים 2008-9 עברתי לרחוב כנפי נשרים ועד היום החנות ממוקמת שם. בשעתו אזור מסחרי יחסית מרכזי, הרבה משרדי ממשלה והוא מחבר בין 4 שכונות, חילוניות ודתיות, כך שמגיע לחנות קהל מגוון, כך שאני יכולה לעבוד עם העיצובים שיש לי בראש וכיום האזור מאוד מפותח וכל הרשתות הנחשבות נמצאות באזור.
הלקוחות שלי מגוונים: נשים וגברים ממשרדי ממשלה, עובדות מהחנויות בסביבה שרובם חילוניים, אמהות מהשכונות הקרובות למרכז.
אחד הדברים שמשמחים אותי הוא שבערבי חגים גברים באים לרכוש לבנות זוגן תכשיטים לחג, הם מתקשרים להתייעץ איזה סגנון תכשיט האישה תאהב. לראות את הנועם, האהבה, הקרבה והנתינה, מאוד מרגש אותי כל פעם מחדש. גם כשילדים שחסכו מדמי החג באים לרכוש לבת משפחה מתנה, זה מרגש. ביותר".
בתכשיטים בשונה מבגדים, אפשר למכור 1 ולא צריך כמות מאותו מוצר. הראיה שלי היתה למכור תכשיטי כסף וגולד פילד בעיצובים ובטיב ובאיכות של תכשיטי זהב.
הרעיונות הגיעו ממגזינים כמו ווג, H.STERN" מיכל נגרין, פנדורה. אלו מעצבים וטרנדים בעולם של אופנה כמו של שמלות כלה, אם זה תיקים, ביגוד, הנעלה ולרכוש מיצרנים שיכולים לתת אחריות כך שללקוח יש אבא.
חוויית הלקוח – החנות מעוצבת באופן יוקרתי מבחוץ והלקוח מקבל תכשיט במארז יוקרתי.
אני קשובה מאוד ללקוחות ועל פי זה אני יכולה לבחור מה להציע ללקוח מתוך ההיצע.
הנס הפרטי שלי
"שכרנו חנות בקניון קטן והנס הגדול שקרה לי הוא הבעלים של החנות:
• הוא השכיר את החנות במחיר מצחיק.
• היו לו מספר מיזמים והוא חיבר אותי לשפה העסקית.
• חיבר אותי לספקי תכשיטים באלנבי.
• הסביר לספקים שיתנו לי אשראי וכל מה שאני צריכה כי הוא הגב שלי.
הוא אפשר לי לפתוח עסק ברגל ימין, עם מרווח נשימה, לעשות את הטעויות של ההתחלה וללמוד מהן. אחותי היתה המוכרת בעסק. בשבילי הדרך היתה מדהימה !
בראייה שלי, בניגוד להוראה, חשבתי לעצמי מה מרגישה אישה שקיבלה את המשרה שלה בגלל פרוטקציה ולא בגלל מי שהיא באמת – איך היא מרגישה בפנים?
העובדה שהעסק שלי מצליח, לאט ובטוח, מדובר פה בלקוחות שמרוצים מהמוצר שאני יוצרת עבורם והם חוזרים והם מעריכים אותי – העולם מצביע לי ברגליים !, זה אמיתי.
העסק שלי נקרא "יוניק תכשיטים" שנמצא בגבעת שאול, בירושלים."
האם את מאזינה למוסיקה בזמן עבודה?
"בטח. מוסיקה היא הדבר הכי דומיננטי שמלווה אותי בעבודה, פנאי וכל היום. אני מאזינה ללועזי ועברי מאוד מגוון.
ABBA, הביטלס, מוסיקה קלאסית כמו ויואלדי, מוסיקה חסידית קופצנית ושמחה, שולי רנד, הראל טל, חיים ישראל ואברהם פריד ושירי נשמה כמו של שלמה קרליבך והסיפורים שלו.
שירי ארץ ישראל הישנים כמו עידן רייכל, אהוד ומאיר בנאי, רותם כהן, אייל גולן, רמי קליינשטיין, רפאל חביב וסגיב כהן."
מה את לא אוהבת לעשות?
"כל מה שקשור במספרים וחשבונות ואני חייבת להתמודד עם הקושי הזה כבעלת עסק כבר 15 שנה."
האם את רוצה להרחיב את לימודי העיצוב שלך?
"אני כל הזמן לומדת. אני מאזינה לקלטות של מנטורים כמו טוני רובינס, בריאן טרייסי, ג'ים רון, רוברט היסאקי, ובימים אלו קוראת את "שבעת ההרגלים של האנשים הכי אפקטיביים בעולם".
מדובר פה במסע, בתהליך ואת לא מתייחסת אליו רק מהפן העסקי שאת מקימה ומקדמת אלא במסע שאת חוזרת אחורה והולכת קדימה ושוב אחורה וקדימה מתוך ראיה שאת מתקנת את העבר ומתקדמת לעבר העתיד ואת בונה את מי שאת עכשיו. אני לגמרי לא ההורים שלי, אני לא בעלת תפיסת החיים של השכונה בה גדלתי, אני בהחלט חרדית ששומרת מצוות."
האם מי מהילדים הולך בדרכך?
"כל אחד עושה משהו אחר. למדתי לאפשר לכל ילד להיות מה שהוא רוצה ואוהב לעשות. אני יכולה רק לתת דוגמא אישית.
הבן הבכור, אוהב להתעסק עם תשושי נפש והוא למד עבודה סוציאלית. הוא התנדב במקום מסוים והם שלחו אותו ללמוד תואר כדי להתקדם. ביתי, תמיד רצתה לעסוק ברפואה. הלכתי איתה ממכללה אחת לשנייה וביררנו את כל הפרטים. היא למדה טכנאית רפואית וכיום עובדת בשערי צדק. עם סיום לימודיה המעסיקים פנו אליה, העניקו לה תקן ולא אפשרו לה יום אחד לחפש עבודה."
מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?
"להיות עם עצמי בטבע, לקרוא ולכתוב, משהו שהחל מהפייסבוק. אני מוצאת פינה עם שולחן וכסא, יושבת, כותבת וקוראת ובזמן הכתיבה אני שוזרת העצמה ונתינת ידע וערך לכח הפנימי של האדם וליכולתי לעשות בעולמו שינויים מפליגי לכת."

איילת י. דרזנר [email protected]

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

 

גיליון החודש
שער מגזין 87
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן