דצמבר של 2013. הייתי בחופשה קצרה בניו יורק, מטיילת במנהטן בין חנויות האופנה האליטיסטיות, שוטפת את עיני בעושר של דגמים וצבעים בחלונות הראווה כאילו הייתי במוזיאון המטרופוליטן, בו ביקרתי בשבוע לפני.
והנה הוא צד את עיני. בחלון הראווה על הבובה. סריג מנומר מהאגדות, מושלם!! מהגזרה ועד הצבעים. גודל וצורת החברבורות, הצבעים שלהם והמרקם שקרא לי לגעת ולהתכרבל.
האופנה המנומרת היתה אז בשיאה. כל גווני החום מרוכזים בבגד אחד ונותנים ללובשת הרגשה נועזת, חייתית משהו באופן הכי אלגנטי ואופנתי שיש. ואם הנמר הזה הוא סריג רך, אז בכלל זה פרדוקס משלהב ומסתורי. תמצית הנשיות בכל הדרה.
בלי לחשוב פעמיים חציתי את המפתן של ההיכל המנהטני. ישר למדף שהציג לפני סריג אחרון וכלל לא חביב, שכן הוא לא היה במידתי…….
מאז הנמר הזה שוכן קבע בתת תודעתי, שקוע בשינת חורף שחשבתי שתחזיק מעמד עשרים שנה לפחות. והנה, לפני זמן קצר נפתחה שם איזו דלת והוא נעמד בפני, חי נושם ונוהם!!!
הנמר המנומר חזר!!! 5 שנים קצרצרות, והוא פה בהופעה מלאה ומרשימה!!! מי היה מאמין??!!
שמלות, חולצות, סריגים, חצאיות, כובעים ותיקים, נעליים וצעיפים. כיבוש של כל ממלכת הג'ונגל השועטת במלוא כוחה ואונה ברחובות היוקרה של מקדשי עולם האופנה ומשם לכל חנות אופנה המכבדת את שמה.
ואני פוקחת עין ומחפשת את המרקם הצורות והצבעים המדויקים של הנמר 'שלי', עליו שמתי עין משכבר הימים בשדרה חמישית מסוימת שבמנהטן. ואני יודעת שהוא יופיע במלוא הדרו בדיוק בזמן שהוא צריך להופיע ובמרקם ובמידה הנכונה לי.
כי מי שיודע לתזמן לי את ההזדמנות הראשונה שאליה התחברתי, אך לא היתה מדויקת לי, יודע להביא את הבאה. במהירות שהיא אולי נגד כללי ומציאות הקאמבאק באופנה אבל משום מה היא מתבקשת עכשיו. הרגע ממש. למה? – ככה! כי ככה זה אמור להיות. ככה זה מבקש להיות. אז ככה בדיוק זה נהיה.
חורף חם, פנתרים!!!
