מותו של יקי כיבה את ליבה של שלומית ואת הרצון לאהבה כי מה לה אהבה שנגמרת במיתה!
יומיים אחרי הלוויה הגיע אליהו לנחם את המשפחה וקיווה לראות את שלומית אותה אהב בסתר מאז שהגיע לקיבוץ במסגרת תנועת "דרור". מבטו הצטלב במבטה כמו לא הכירו לפני. אליהו ניגש להורים האבלים, חיבק את אסתר ואת בעלה, את שלומית חיבק ארוכות ונשאר לשבת לצידה. שלומית לא יכלה לדמעות שגלשו וגלשו על לחייה, לא יכלה להסתיר את יגונה.
את שהתחולל בבטנה עדיין לא ידעה
חודשיים אחרי מותו של יקי, באמצע קרבות הבלימה על העמק, התחתנו שלומית ואליהו ירדני חבר קיבוץ שיבלים. בטנה העגלגלה לא הותירה מקום לספק. הנערה בהריון מתקדם.
קרבות קשים התחוללו על הזכות לרשת את הארץ. קיבוץ שיבלים, כמו כל יישובי העמק, ספג התקפות וקרבות דמים בעיקבותן גם חללים ופצועים. הקיבוץ היה הרוס. חודשים וחצי אחרי שנישאו ביום חורפי סוער במיוחד, פשטו הבדואים תושבי ההר על קיבוצי העמק.
על קיבוץ שיבולים ניחתה מכה אכזרית במיוחד ומעט החברים והחברות שנותרו בו ירדו לחפירות. בהלה ופחד אחזו בשלומית והיא כרעה ללדת חודש ושבוע לפני זמנה. אליהו רץ מעמדה לעמדה בגשם שוטף לחפש את דרורה. דרורה הגיעה לשלומית דרך תעלות ההגנה, השכיבה אותה על עגלת הדיר שהביא אליהו יחד עם האתון ושלושתן "טסו" לשדה הסורגום הבוצני. שם, בינות לגבעולי הדורה, על עגלת הדיר ילדה שלומית את יואב.
יומיים חיכו מתחת לעגלה עד שפסק הגשם ופלוגת הפלמ"ח שהגיעה מעפולה הדפה את הפורעים הבדואים. שאון הסערה פסק ונדם גם הקרב, לבינתיים. אז שבו הארבעה לקיבוץ. דרורה האחות, שלומית עם התינוק והאתון.
כל הארץ היתה לשדה קרב ושמועות על פצועים ונופלים לא פסקו להרעיד את צינורות הקשר. בעמקים נלחמו על כל נקודה, על כל פיסת אדמה כשנחלי צבאות סוריה ירדן ועירק פרצו לעמקים מהרי חברון ואיימו על ההתיישבות כולה.
שלומית מסרה את יואבי לאמה יוכבד שפונתה לחיפה עם שאר החברות המבוגרות, הילדים והנשים המניקות. היא עצמה, למורת רוחו של אליהו, בחרה להשתלב במערך ההגנה על שיבלים..
