כתבת תוכן ושיווק, איילת יובל דרזנר [email protected]
כמה פעמים בחיים האזנתם לאיזו אישיות ברדיו באופן קבוע, הסתקרנתם מי עומד מאחורי הקול והחלטתם שאתם חייבים לפגוש אותה, לשמוע ממנה על המקצוע שלה דרך המשקפיים שלה ולהנות מחברתה ?
כמאזינה קבועה לגלי צה"ל (96.6 FM) בשעת הבוקר, אני שומעת את "פינת התרבות" אותה מגישה ענבל גזית ואת אחת ה'טעימות' הנוספות ממנה אני מקבלת בימי שישי בתוכנית "בטלים בשישי" של אודיה קורן, נתן דטנר וענבל, עליה היא אחראית.
למי שלא יודע, ענבל היא ס. מנהלת מחלקת התכניות ועורכת דסק התרבות גל"צ.
להקשיב לענבל גזית מבחינתי זה היה להקשיב לאישה בעלת ידע עצום בתחום התרבות, שנשפך ממנה כמו נהר ומתאפיין במיקוד, אכפתיות כלפי קהל המאזינים, משמעת עצמית וסקרנות רבה.
איך הגעת לגלי צה"ל ?
"כאחרונת החיילים. בתור ילדה, בת נוער ובזכות אמא שלי. מאוד אהבתי את "ציפורי לילה" עם דורון נשר וזה היה בסביבות כיתה י"א. זה נשמע לי מדליק ובעל טון אישי, אז הגשתי מועמדות והתקבלתי כחיילת. עזבתי לתקופה קצרה לטובת הטלוויזיה וחזרתי בשנת 2005.
איך הגעת להגיש את פינת הבוקר ?
"בגלי צה"ל זה הכל שאלה של אמביציה ולאן הצלחת להתברג כחייל. עוד כחיילת ערכתי את הפינות ב"בוקר טוב ישראל" ובזכות העובדה שנשארתי, ההתמקצעות שלי גדולה יותר.
פעם היתה מחלקת תרבות וכיום אוחדו המחלקות, כמו שיש מחלקת חדשות. למחלקת התרבות יש 'רגל פה ורגל שם', כלומר גם במחלקת התכניות וגם במחלקת האקטואליה.
בנוסף לדורון נשר את "ציפורי לילה" הגישו גם שחר סגל ורועי בר נתן וגם אני הגשתי את התוכנית יחד עם איתי מרטנר. לכן, כבר כחיילת נכנסתי לנישה בה אני שייכת לכל התחומים. מאחר שהתקבלתי מראש כחיילת בתחום התרבות, כך שכמו שיש כתב חדשות בתחום התחבורה, כך אני הייתי כתבת חדשות בתחום התרבות וככל שחולף הזמן יכולתי להציע את עצמי לתפקידים נוספים.
במקרה שלי קרתה התפתחות די טבעית. זה החל מכך שמולי שפירא קיבל אותי למחלקה יחד עם יורם רותם ואצלם למדתי את העבודה. כשמולי יצא לגמלאות אתי אנטה שגב נכנסה והיא עשתה דברים נוספים, כיוון שבין היתר, היא מפיקה, עורכת ומנהלת אומנותית של המון פסטיבלים ותוכניות כמו "לילה גוב". כשמולי יצא לפנסיה נפתחה בפני דלת רחבה יותר בשל העובדה שעולם התוכן שלה הצטרף לעולם התוכן של מולי.
זה המקום להודות למאיה להט-קרמן שהיא מנהלת מחלקת התוכניות בגל"צ שקידמה אותי לתפקיד סגניתה.
ההתמקצעות משתנה על פי היכולת שלך והבקשות שלך מהמפקד שלך. יש מפקדים שאוהבים הפקות גדולות כמו מופעים ויש מפקד, כמו ירון דקל, שמשנה את לוח השידורים וכשהוא עשה איזשהו ריענון, הייתי כבר חלק מהמהלך הזה בו השקענו מחשבה מה לשנות.
על פניו זה נראה כאילו אני עושה אותו הדבר, למשל התוכנית של אודיה ודטנר שהחלה בימים שעבדתי עם מולי שפירא, כלומר החל משנת 2007 וזה לא השתנה.
מבחינה רשמית יש לי כיום 2 כובעים בכרטיס הביקור שלי : עורכת דסק תרבות, אני מחליטה איזה כתבים יהיו ואיזה אייטמים יוכנסו לדיווחים היומיומיים.
יש אייטם שיכול להופיע ב"יומן הבוקר" או ב"מדריך היומי" שהוא משהו יותר ציבורי או אצל מולי שפירא. ההחלטות בידיים שלי יחד עם עוד 2 אנשי צוות שעובדים איתי ומתוך התחשבות בדעת החיילים, אך ההחלטה הסופית היא שלי.
וסגנית מנהלת מחלקת תוכניות, כלומר טיפוח תוכניות כמו זו של יאיר ניצני או "משפחה גרעינית" ופרויקטים מיוחדים.
חגים היא תקופה 'נוראית' לאדם שכמותי כיוון שאני עושה המון דברים במקביל. בזמן שאנשים יוצאים לחופשות, אני ערכתי 72 שעות שידור של ראש השנה ושידורים מיוחדים של פסטיבלים בסוכות, זו משימה מטורפת."
ברדיו עורך נחלק ל 2 צדדים: תוכן וטכני.
"תוכן, כמו בכל מקום אחר, על איזה נושא אני רוצה שידברו, באיזה סדר, את מי אני רוצה שיראיינו. יש סוגים של תוכניות. למשל לעשות שיחה עם מאזין או לעשות תוכנית דוקומנטרית".
טכני – קשור לפיזיות של התכנים. איזה חלק להוציא החוצה. איזה מוסיקה לבחור ברקע, שמשתנה בסוג התוכנית ובסוג העורך. עורך מוסיקלי בוחר את הסדר המוסיקלי ואילו שירים יכנסו. בתוכנית של אודיה ונתן אני בעיקר עורכת מוסיקלית. אני מראיינת לפעמים אדם 7 דקות וצריך לצמצם את זה לאייטם של 2.5 דקות וזו החלטה מה בפנים ומה בחוץ, מה נשמע הגיוני, מה נשמע יפה וקולח ולא רק בתוכן. אלו פעולות שעושים בשיתוף הטכנאים".
כמה זמן נטו אורכת תוכנית ברדיו ?
"התוכנית היא נטו 50 דקות בערך, אם ניקינו חדשות וג'ינגלים ותלוי כמה מוסיקה משמיעים. יש תוכניות בעלות פורמט כמו אצל אודיה ונתן שנכנסים עד 3-4 שירים בשעה. אצל רזי ברקאי יכולה להיות שעה ללא מוסיקה ויש תוכניות שהן שלי כי אני מגישה ועורכת אותן ואז שומעים רק אותי באותה שעה."
בתוכנית של אודיה ונתן, מדוע שומעים את הקול שלך יחסית מעט ?
"זו החלטה שלי, ענבל מחייכת. 3 קולות ברדיו זה יותר מדי באותה תוכנית. להם יש דינמיקה מאוד מסוימת שכוללת גם אותי. רק היום התכתבנו על מה יהיה בתוכנית ואנחנו מדברים בינינו רק על הטכני.
למדנו עם השנים לא לדבר בינינו על הנושא לפני השידור, אחרת 'שורפים' אותו. אם מנהלים את השיחה לפני הרדיו, היא כבר לא ספונטנית, את כבר לא יכולה להפתיע ולהיות מתוחכמת. אנחנו בעצם מדברים על מתי באים, לאן נלך אחר יחד לאכול, אם בכלל.
התוכנית מושתתת על סוג של זוגיות של זוג נשוי, למרות שהם לא נשואים האחד לשניה.
גם כשנתן מגונן עליה או מתווכח איתה, בזה אני לא יכולה להיות יותר דומיננטית. אני יודעת שהם היו שמחים לו הייתי מדברת יותר, אך בעיני זה לא נכון לתוכנית הזו.
זה קצת כמו שיחת סלון בערב אחרי שמשכיבים את הילד לישון, לכן אני לעיתים משתלבת בתור 'הילדה' או בתור 'המבוגר האחראי', אבל החלק שלי ישאר כפי שהוא גם בעתיד."
מה עוד את עושה ברדיו, למי שלא יודע ?
"אני מגישה פעם בשבוע את הפינה "בילוי היום" וגם תוכניות מיוחדות משלי, כמו לדוגמא ספיישל של ברברה סטרייסנד זו תוכנית שאני מגישה ועורכת לבד. אני מאוד אוהבת את ברברה ואני מכירה הרבה סיפורים עליה, את השירים שלה וכמובן את הסרטים שלה כשחקנית ובימאית.
באלבום הזה היא שרה עם שחקני קולנוע ועוד לפני התוכנית עלו לינקים ביוטיוב שבעצם יצרו הד. תכל'ס זה לקחת את שירי האלבום שלה, ממחזות זמר, לצורך הדוגמא, להחליט מה יהיה מוכר יותר ופחות מבחינת המאזין ועם זה לעבוד. במקרה שלי אני כמעט לא מכינה טקסט מראש.
לעומת זאת, אם אני צריכה לדבר על תאמר נאפר וההופעה שלו בחיפה, שזה הדבר שהיה לוהט בסוכות ואם שרת התרבות היתה בעד או נגד, פה אני כן אכתוב טקסט עם משפטים מסוימים, מפני שחובה לדייק פה."
האם את נדרשת לתאם אם משרדי ממשלה בעניין כתבות?
"האמת שאני משאירה את העבודה הזו בדרך כלל לחיילים כדי שילמדו את מה שאני כבר יודעת וגם בלי עין הרע, בדרך כלל אין צורך שאדבר עם הדוברת של שרת התרבות, שזה בעצם המשרד העיקרי מולו אני צריכה לעיתים לעבוד. כשזה חשוב לה ולי אנחנו טורחות ונפגשות."
מה את אוהבת יותר כשמדברים על תרבות ?
"תרבות היא נושא שעל פניו נראה קטן ובעצם הוא עצום: תאטרון, קולנוע, טלוויזיה, מוסיקה, מחול ואומנות פלסטית ועוד לא עשיתי תתי הבחנות כמו מוסיקה קלאסית, רוק, ג'ז ופופ.
זה הכי פשוט והכי בסיסי. גדלתי על התרבות בבית. זה מה שמעניין אותי ועניין אותי תמיד.
אופרה לדוגמא אני פחות אוהבת, למרות שסבא שלי העריץ אופרה והאזין לה תמיד בנסיעות. באופי שלי אני בעלת סקרנות גדולה מאוד לתחום התרבות וגם אם מדובר במשהו שאני פחות מחבבת ואין לי לצורך העניין את הדיסק שלו בבית, אולם האופרה זה משהו אחר.
ללכת לראות הופעת אופרה או את התזמורת הפילהרמונית מנגנת או בלי להבדיל את התזמורת האנדלוסית מנגנת. אני זוכרת שהגעתי מישוב בעמק יזרעאל והרבה מוסיקה אנדלוסית לא שמעתי בחיי אלא רק מהאזנה לפעמים לרדיו, נשלחתי לראות הופעה ואני לא זוכרת באיזו עיר, אבל לראות אותם מנגנים על במה עם עוד, קאנון או טאר, זו חוויה בלתי רגילה.
אני מאוד אוהבת קולנוע וטלוויזיה ויודעת פרטים על סרטים שהם לעיתים חסרי הגיון."
איזה ז'אנר קולנועי את מעדיפה ?
"אני בדרך כלל אוהבת 'טראש' יותר מהמקובל בחוג שלי. כלומר אם כולם אוהבים את ה"סופרנוס", הבנתי למה זו סדרה מצוינת ומדוע אוהבים אותה, אבל לי אין את כוחות הנפש לראות איזה מאפיונר שהורג אנשים ו'מתבכבש' עם עצמו. אני אעדיף את בנות גילמור, זה קשור לזה שאם אני כבר צופה בטלוויזיה, תעזבו אותי מהמציאות, יש לי מספיק ממנה בחיים."
מטעם הרדיו לאילו הופעות את יכולה כיום ללכת ?
"מטעם הרדיו אני הולכת היום לכל מה שאני רוצה, בזכות הוותק, המעמד ומתוקף התפקיד שלי חשוב מאוד ללכת לכמה שיותר דברים.
דיברתי היום על ריקי מרטין. מטעם תפקידי אני הולכת לראות את ההופעה, למרות שבמקביל הולכת כתבת אחרת לסקר את העניין. אני חושבת שחלק מהשירות שאני מעניקה לציבור, היכולת שלי להיות אדם קולח בשיחה, להיות בקיאה בדברים, משמעותה ללכת ולראות מגוון הופעות אומנות.
ריקי מרטין, עם כל הכבוד, הוא לא הטעם שלי. אני מכירה את הלהיטים שנוגנו ברדיו וקצת את סיפור חייו. אני לא אקנה כרטיס טיסה כדי לראות אותו, אבל ללכת לראות הופעה שלו בארץ זה מבחינתי חשוב כמו לראות הצגות שהן חלק מהתאטרון הרפרטוארי כמו פרינג', גם סרטים ישראלים שמועמדים לפרסים וגם את שבעת המופלאים.
אני מוצאת הנאה גם בדברים שהם לא "כיף" כי זה בדיוק מה שאני אוהבת. אני מצליחה לראות איך הקהל מקבל משהו, איך האומן עומד על הבמה, אילו בחירות אומנותיות נעשו כמו להבחין מדוע הזמר בחר את השיר הזה אחרי השיר הזה, דבר שהצופה הרגיל לא נותן עליו את הדעת.
ובעניין אומנות, אני אוהבת אומנות פלסטית."
מה דעתך על גידי אורשר והביקורת שלו לסרטים ?
"תראי, דעתו של אדם בישראל היא לגיטימית, עדיין. צריך לדעת איך להגיד דברים. זה עניין של טעם ויש לי ויכוח עם גידי כבר שנים על קומדיות רומנטיות. אני אוהבת גם את האידיוטיות שבהן כלומר הכי הוליוודית והכי צפויה והרבה פעמים הסיבה לכך היא שאני אוהבת שחקן מסוים.
הוא אומר לי איך את יכולה לשים שחקנית כמו ריס וית'רספון לעומת קתרין הפבורן והוא צודק כי שחקנית כמו קתרין הפבורן, שראיתי את כל סרטיה, הניחה את היסודות לסרטים שאנחנו רואים כיום. הסרטים שאנחנו רואים היום הם שטחיים יותר, אבל בעניין הזה אני אצטט חבר טוב מהתיכון שפעם דיבר איתי על הארי פוטר.
יצא שאני שייכת ל'עדות החנונים' במקור. החברים שלי צופים כמוני במדע בדיוני, קראנו פנטזיה, שר הטבעות למשל הרבה לפני שיצא הסרט היתה לי את כל סדרת הספרים בבית. אותו חבר לא הבין למה אני נהנית כל כך מסדרת הספרים הזאת. הוא אמר לי משהו בסגנון: "הציעו לי משהו מתוק ונימוח והגישו לי בסקוויט ואני כבר שנים אוכל גלידה" הוא כמובן התייחס לספרי הפנטזיה הקלאסיים שהכרנו שנים טולקין, טרי פרצ'ט ואני עונה על הדבר הזה שלפעמים בא לך ביסקוויט. כלומר בא לך קומדיה רומנטית שלא יושבת על היסודות של הקולנוע המשובח אלא היא משהו קליל.
זה ויכוח שיש לי עם רוב המבקרים שמציגים את דעתם, והיא לגיטימית כי זה תפקידם. הבעיה היא שהם מציגים את הביקורת כאילו היא אמת חד משמעית והיא לא כזו.
אצל אורשר הוא אומר "זה סולם אורשר". זו הבחירה שלי ואתם תשפטו בעצמכם אם אתם מסכימים איתי או לא. הרבה פעמים על פי ההסבר שלו אם הוא אוהב או לא אוהב את הסרט, אני יודעת אם אני אוהב או לא אוהב. אין פה טוב ורע. יש פה דעה."
האם כדי לעבוד בתחום התרבות אתה חייב ללמוד לימודי תקשורת ?
"תראי, הסרטים הראשונים נוצרו לפני שמישהו הלך ולמד קולנוע או הצגות נוצרו לפני שלמדו תיאטרון. כלומר, הלמידה היא בדיעבד. בדיעבד זה ניתוח. הוא חשוב אבל לא הכרחי למען עצמך.
הלימודים אינם מחויבים כי הם דווקא עלולים לקבע אותם לרעיונות מסוימים. סופרים אותנו, את הגל"צניקים כאנשים שלא יודעים ולא בקיאים מספיק. מקטינים או מזלזלים בחיילים בשאלות כמו איפה אתה היית כשרבין נרצח ? יש לא מעט חיילים שנולדו אחרי רצח רבין. אבל דווקא כשמגיעים לתרבות הגבוהה יותר, שמשודרת בגל"צ או ברשת ב', מדובר באנשים שמתעסקים באופרה, בתערוכה ובאמנות ופחות בפסטיגל ובטלוויזיה, שכבודן במקומן מונח.
כשאני ניגשת לדברים כאלה ממקום של חוסר ידע ורצון ללמוד, אני אנגיש את החומר למאזינים שלא צופים באופרה ולא הולכים פעם בחודש לגלריה. אני אשאל שאלה שהמאזין שלי היה שואל.
מירי קרימולובסקי, שהיא חברה מוכשרת, מקצועית ובעלת תואר באומנות, תשאל שאלות שנובעות ממקום אחר ויש לה את קהל המאזינים שלה. מאזיני גל"צ לא הולכים לתערוכות והם צריכים לקבל מענה לשאלה בסיסית כמו מי זה בכלל? באיזה נושא התערוכה עוסקת? ועדיף להימנע מהסברים מורכבים כמו פוסט אקספרסיוניזם…. ובשביל זה לא צריך ללמוד תואר באומנות.
לדעתי, דווקא למי שמתווך את התרבות למאזינים, האקדמיה עלולה להפריע כי היא מכניסה את החשיבה לתבניות ואתה אולי יודע יותר מדי. החיילים מאזנים אותי בעניין הזה. בכל שנה יש פסטיבל ישראל וכשניגש אלי חייל ומבקש שאסביר לו, אני שמחה כי אם הוא לא יודע, זה בדיוק המקום, ההוכחה שצריך להסביר לעוד אנשים שמאזינים."
האם אפשר כיום להיכנס לגל"צ ?
"כאזרח, אפשר אך לא בקלות. כדי להיכנס כיום לשוק התקשורת ולא רק לגל"צ, אתה צריך ליצור לעצמך שם. אתה צריך להיות כותב באתרים מרכזיים, במדיומים אחרים. אתה צריך להביא אג'נדה וקהל כדי לקבל את האפשרות להיכנס. בעבר זה היה הפוך. פעם היו רואים פוטנציאל באדם ואז גל"צ או העיתונות הציעו לאדם לגדול בתוך המערכת. זה אפשרי אך מסובך יותר."
האם יש מישהו מתחום התקשורת שהיית רוצה לעבוד איתו ?
"האמת שזה ישמע קצת מוזר. אני מלכתחילה הגעתי לתקשורת לא כדי לעמוד בפרונט ואפשר לראות שבגילי המופלג לא עשיתי את המעבר לטלויזיה ולא ביקשתי תוכנית משלי. אפשר לעשות מהלכים פוליטיים ולהגיע למקום כזה. טוב לי כי זו לא המטרה שלי. זה התוצר הנלווה. יש אנשים שיודעים לעשות דברים מסוימים טוב ממני ולכן אני מעדיפה להיות מאחורי הקלעים.
בוודאי שהיום אני טובה יותר מחייל, אבל זה בזכות הניסיון שיש לי, אופי, סקרנות טבעית והמון ידע, אך זו לא שאיפה אף פעם. לא הגעתי כדי לעבוד עם מישהו ברדיו אלא רציתי ליצור רדיו טוב.
אני לא ידעתי שאני רוצה לעבוד עם אודיה קורן והיום אני לא אזוז מבלי להתייעץ איתה. אנחנו מתייעצות על נושאים רבים ולא רק על פרויקטים שאנו עושות יחד. היא אדם מדהים. אני אומר שמצאתי חברה והיא קרוב לוודאי תגיד שהיא אמא מאמצת. נתן דטנר ואודיה קורן קרובים יותר לגיל של אמא שלי והתחברנו ברמה האישית כל כך טוב שהיום ברור שאם תציעי לי לעבוד איתה גם בתחומים אחרים, אגיד שאני באה ואין בכלל ספק.
שחר סגל ורועי בר נתן גם הפכו לחברים. לא ידעתי את זה מראש. הערכתי מאוד את מה שהם עשו וזה לא דווקא אומר שאני צריכה לעבוד איתם. בכלל עבודה רדיופונית זה משהו אחר. גם בצוות "עובדה" עובדים יחד מספר חודשים על פרויקט והולכים הביתה. את לא חיה 24/7 עם האנשים האלה. ברדיו זה לא נגמר. אודיה ונתן עושים את התוכנים כבר 9 שנים. אין פגרות, אין הפסקות ולכן החיבור האישי חשוב להמשך. אפשר לעבוד גם עם אדם שיש לך פחות חיבור איתו, אבל זה פחות כיף."
מה את רוצה לעשות ועוד לא עשית ?
"את רוצה שיגנבו לי פורמטים ? יש חלום שאני רוצה להגשים ולא דווקא להיות בפרונט והוא למשל פודקאסטים ובשם המקצועי שלנו "AOD " (Audio On Demand).
אני יכולה ליצור תוכן בזמן שנוח לי ואת תשמעי אותו בזמן שנוח לך ולא דווקא בזמן שאני יוצרת אותו. לשמוע אותו אחר כך מאפשר לי ליצור "מציאות רבודה" (כמו פוקימון גו). אני יכולה לעשות אותו הדבר עם פסקול.
פסקול מוסיקלי זה משהו שגלגלצ עושים ואת שומעת אותו בזמן שאת רצה על חוף הים נגיד. הכוונה שלי היא ליצור פסקול מילולי בו אני מלווה אדם ביום טיול בשביל ישראל. מבחינתי, הדבר של לדבר על חוויה בטבע, כשאת עומדת על צוק ואני מתארת את מה שאת רואה לפנייך זה האתגר. לצערי זה תמיד מקטין את הנוף ועל זה נאמר המשפט הידוע "תמונה אחת שווה אלף מילים" – זה הדבר שאני רוצה לפצח.
אני לא רוצה שתשבי בבית או בפקק ואני אתאר לך את מצוקי דרגות, זה לא עובד בעיני אלא לפרק זמן קצר. אני רוצה ליצור מצב שאני המדריך הקולי שלך באתרים בארץ, כולל האגדות שהמדריך היה מספר לך וכולל הסברים על הצמחים והתיאור הגיאולוגי."
מה אנחנו לא יודעים עלייך?
"המון דברים לא יודעים עליי (צוחקת) אני לא מסתירה שום דבר, אני כספר פתוח.
אני בוגרת הנוער העובד והלומד ועשיתי שנת שירות בגיל 19. הדרכתי בקן בקריית חיים ולכן העניין של להיות מדריך מאוד בולט באישיות שלי.
הטבע חסר לי בגלל שאני חיה חיים עירוניים. כמי שגדלה בישוב תמרת, גרתי פשוט בטבע ועם זאת אני לא טיילת מדופלמת שיוצאת לטיול כל שבת והטמפרמנט שלי הוא של בת כפר.
עשיתי 5 יחידות פיזיקה. זה נחשב?"
למה זה תרם ?
"על אף הגישה הברורה שלי לתרבות, אני אדם הרבה יותר ריאלי מהומני. אני מאוד רציונלית ולכן כשהציעו לי תואר בספרות אמרתי, תניחו לי. ספרות אני קוראת בבית, אני לא צריכה לבזבז על זה זמן ניתוחי מיותר. אני בין התלמידים הבודדים שטרחו לקרוא את כל הרומן ולא את התקציר ולא את התשובות לשאלות. ישבתי וקראתי את הרומן.
המחשבה מגיעה למקומות שבהם את צריכה לפצח דברים אחרים. אם עולה עלובי החיים היום בערב, כיוון שזה אחד ממחזות הזמר הידועים בעולם והוא עולה בתיאטרון הלאומי, יש לו קאסט מפואר ומלא כוכבים, חובה להזכיר אותו ברדיו וזו לא שאלה בכלל והדילמה מתחילה במקומות הקטנים יותר ואסביר:
בזמן החגים יש היצע מטורף של דברים ופה נכנס השיקול למי מעשרות האייטמים אני נותנת במה ולאיזה לא. לרובם לא אתן במה כי יש לי סך הכל שעתיים פעמיים בשבוע וזה פי כמה וכמה מה- 10 דקות שיש לי בכל בוקר ואני עדיין מספיקה לדבר על 8-10 דברים וזה ממלא את כל התוכנית.
השיקולים משתנים לפי שיקולי מערכת ולעיתים לפי הטעם האישי של העורך. כשאני עורכת תקבלי אייטמים שונים מאלו שתקבלי כשאפי בן אברהם עורך ואין אחד טוב מהשניה. למשל אני אוהבת את פסטיבל אייקון, אוהבת מדע בדיוני ופנטזיה וכאמור גם משחקי תפקידים חיים שזה דבר שהפקתי עם שני חברים טובים אז אצלי בתכנית, אייקון ייכנס. לא אצל כולם. לפעמים החלטנו שאחרי שהתמקדנו בפסטיבל הגדולים, בואו ניתן מקום לפסטיבל חדש, אולי משהו פריפריאלי.
כולם שמעו על פסטיבל מספרי סיפורים בגבעתיים, אך לא כולם שמעו על פסטיבל ציורי רחוב בעפולה, זה משהו שלא כל כך היה בארץ וזו פעם ראשונה בארץ."
איך מגיעים אלייך החומרים האלה או שאת מגיעה אליהם ?
"במובן הזה אני עובדת מעט מאוד בזכות העובדה שאני המון שנים עם אותו מספר נייד ואותו מייל. אין כמעט אדם מתחום יחסי הציבור והעיריות שלא יודע לבקש ולאתר אותי. יש מעט מאוד דברים שאני צריכה לחפש. אני בהחלט קוראת עיתונים, עוברת על אתרי אינטרנט ומסתכלת על מודעות.
אתן לך דוגמא: ננה מושקורי. מדובר בזמרת יוונייה מאוד ידועה. היא כיום בת 80 פלוס. אמא שלי מאוד אוהבת אותה ולכן ידעתי מי היא. עוד לפני שהיה להופעה שלה יחצן באר., ראיתי פרסום שהוצב מחוץ להופעה של חוזה פניסיאנו ביד אליהו שהלכתי לראות (במסגרת התפקיד וגם כי הוא גיטריסט ענק וזמר נשמה), רשמתי לעצמי לבדוק מי המפיק ולברר פרטים נוספים, בעוד שאנשים אחרים לא ידעו מי זו ננה מושקורי, אני כבר יודעת ונראה לי שחשוב ליידע את קהל המאזינים שהיא באה להופיע בארץ. היא הופיעה בעבר בכל העולם ויש לה קול מלאכי וזאת עוד לפני שהכרנו את גליקריה".
את רוצה להוסיף משהו לסיום ?
הגעתי לתל אביב כחיילת והבנתי שהכי נוח לגור כאן למי שעוסקת בתרבות, כמוני. אני מתחילה את יום העבודה וכבר ב- 7:00 בבוקר בתחנת גל"צ. הצגות מסתיימות ב- 22:30 וסרטים לפעמים הרבה אחרי. אני רווקה תל אביבית וגאה בזה, אני פנויה לפרקים ושווה לנסות… אני גרה באזור שמול בית ציוני אמריקה והכל מבחינתי במרחק הליכה או לתפוס מונית כשצריך.
כאשת רדיו תפקידי הוא לתווך עבור המאזין את התרבות ולכן אני נשארת בנישה שלי ולא מביעה דעתי כמבקרת. היא לא נסתרת ואני לא מחביאה אותה ועדיין אני אוהבת את התפקיד שלי כעיתונאית לא כפובליציסטית. לכן חשוב לי להגיד ברדיו מספר פעמים את שם ההצגה או את שם השיר כדי שאם משהו מצא חן בעינייך, תדעי אחר כך לבדוק אותו בעצמך.
אני נמצאת בגל"צ ואני לא מתכוונת לוותר על המקצוע. אני אוהבת את מה שאני עושה. מדברים איתי על לנהל ולהתקדם ואני גם מנהלת, אך זו לא השאיפה שלי, אלא הדברים בשטח. זה כמו שישאלו את בן כספית למה אתה לא מנהל שום דבר ? אין צורך. הוא מקצועי מאוד בתחומו וזה מה שיפה בעיני."
