כיום, בעידן הקורונה, אנחנו כבר התרגלנו לעטות מסכות על פנינו, ובאמת המסכות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו.
גם בזוגיות, לעיתים בני הזוג עוטים מסכות, אך מסכות מסוג אחר, מעמידים פנים אחד כלפי השני, ולא מתנהגים באותנטיות. להתנהגות זו יש כמובן מחיר, גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, ולעתים כבר בזמן אמת יש מודעות לכך אצל אחד מבני הזוג שהוא לא אומר את אשר הוא מרגיש, אך הוא מעדיף לעשות זאת על מנת להימנע מריב.
אחת המסכות שנוטים לעטות הינה שאומרת "הכל בסדר". הרבה פעמים אחד מבני הזוג או שניהם, מרגיש כעס, אך הוא בוחר לעטות את מסכת "הכל בסדר", באופן מודע. הסיבות לכך יכולות להיות רבות: חוסר רצון או יכולת להתמודד עם ריב עם בן הזוג, פחד להודות שמערכת היחסים אינה מושלמת, או אפילו אדישות כלפי מערכת היחסים.
לעטיית מסכות ולחוסר פתיחות וקירבה רגשית יש מחיר כבד בזוגיות, ואצל הרבה מהזוגות שמגיעים להתגרש במשרדי, אני שומעת מהם בכנות שהסיבה לגירושין היא הריחוק העצום שנוצר ביניהם ואפילו ניכור הדדי.
מסכות יהיו חלק בלתי נפרד מחיינו, אך יש לזכור שהן משא כבד והן מיותרות. אין טעם להישאר במקום עבודה שאינו טוב לנו, אין מקום להישאר במערכות יחסים שלא טובות לנו, ואין תחליף לאותנטיות והליכה בעקבות האמת הפנימית שלנו.
