על הרצף תלות – עצמאות

כולנו נולדים תלויים בזולת
התינוק תלוי באופן מלא באמו, ממנה הוא יונק מזון, בטחון ואהבה. זהו מצב כה טבעי וכה ממלא, הנתינה של האם לתינוקה הופכת בשלב מסוים למהות קיומה. היא לא תמיד מייחלת לכך שיהיה עצמאי, היא רוצה להמשיך לתת.
כולנו אוהבים לתת, לעזור ולתמוך. חלקנו אפילו אוהבים לטפל .
הנתינה נותנת לנו משמעות לקיומנו.
אמר הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס – "האחר קורא לאחריותי ומעניק משמעות לקיומי."
במצבים של מחלות קשות האדם המבוגר הופך להיות תלוי בזולתו. מצב זה מסב לו עצב רב מאוד, זהו אינו מצב טבעי עבור מבוגר להיות תלוי ולהזדקק לעזרה.
גם לאדם הקרוב אליו, מצב זה אינו טבעי, הרי שנים רבות כל אחד מהם היה עצמאי, טיפל בענייניו. במקרים רבים החולה הוא זה שהיה מנהל את ענייני הבית באופן מלא.
קרוב המשפחה הופך להיות מטפל וצריך לדאוג לצרכים בסיסיים של בן הזוג, ילד או הורה שהפכו מעצמאיים לתלויים.
הרגשות המלווים בדרך כלל את הסיטואציה הזאת הן רגשות של תסכול, כעס, חרדה וחוסר אונים.
לאן נעלמת אם כך אהבת הנתינה? הרצון לטפל ולעזור?
היא אינה נעלמת. נדרשת תקופת הסתגלות למצב החדש והגדרת התפקידים מחדש.
ערבוב של הקלפים והגדרת המשימות .
היכולת של המטפל להסתגל לתפקידו החדש תהייה תלויה ביכולת הגמישות המחשבתית שלו, במקורות התמיכה שלו (בני משפחתו, חברים, עמיתים לעבודה), ביכולת ההכלה שלו ובניסיון החיים שלו.
כולנו נמצאים על הרצף של תלות – עצמאות, לפעמים נעזור ולפעמים נעזר, אופן הקבלה של מצב זה תשפיע על ההתמודדות הרגשית עם המצב ועל איכות חיינו.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 95
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן