סרטן עובר ושב

סרטן עובר ושב
מאת זהר נוי קרדיט צילומים של גלית אבגי כהן – אלי מליץ
בכתיבה ישרה שלא סוטה קדימה או אחורה ונצמדת להווה שמביא עמו חולי אל קשר חזק הנרקם בין גבר לאישה, פותחת בפנינו המשוררת והסופרת גלית אבגי כהן יומן אהבה-מחלה. "אם את כותבת אל תמחקי" הוא ספר אמיץ של אישה אמיצה שרואה לעומק את הגבר שאהבה נפשה כשהוא נאבק על חייו.

"רזית נורא. זה החמיא לך אבל איך אדם לא נוגע, ומצליח להכניס לגופו קצת אנרגיה טובה? רציתי לשבת לידך ולהאכיל אותך כמו תינוק עם סינר על צווארך. אווירון אווירון תפתח כבר את הפה שלך. תרצה עוד… תתלכלך. תיהנה ממה שמוגש לך. בכפית, הייתי מאכילה אותך. בכפית ועוד אחת מגישה לך. היית עצור. היית אצור. אז באתי אליך, גברת עם סלים. כמו איזו זקנה עם שקיות ניילון עמוסות לעייפה. ניסיתי שזה יהיה אלגנטי, אז שקית של בית האופנה 'מנגו' כיכבה. צילמתי אותה. צנצנות צנצנות סחבתי לך. ואספת אותי. ונישקת אותי. והרחתי אותך. וחייכתי לך. ורציתי לבכות לידך. והחזקתי את עצמי כדי לשמח אותך. וככה, באתי ברביעי לקראתך. ושמחת בי נורא. והקשבת לי בשקיקה (למרות שלפעמים ברחת לסיגריה שלך וללבד שלך. ראיתי, ואני יודעת, אבל מילה לא אמרתי לך), ושתינו קפה. ואני אכלתי גם עוגיית ריבה קטנטנה. וקרני הבוקר והשמש והשקט עטפו אותנו. ואני ראיתי אותך. מקווה עכשיו שתיכנס בך קצת שמחה". (מתוך הספר)

"אם את כותבת אל תמחקי" (הוצאת "ספרי ניב") הוא ספר אמיץ של אישה אמיצה שרואה לעומק את הגבר שאהבה נפשה כשהוא נאבק על חייו. הספר מעלה שאלות על חשק, תשוקה, אהבה, מלחמה מתישה במחלת הסרטן הארורה ועל ההחלמה שנמצאת בקצה החשכה. בשפה פשוטה ומלאת רבדים מתארת הסופרת באומץ כיצד נושרות הקליפות, כמה עוצמתי הוא בליל הרגשות וכמה סבוכה היא ההתמודדות הגדולה והקשה לחוד וביחד. גיבורי העלילה הם איש ואישה. גבר ואישה בשנים הבוגרות של החיים, חברים טובים, בקשר מאוד מיוחד ועדין, אמיתי, כן, פתוח וכואב.

"אם את כותבת אל תמחקי" הוא ספרה השני של גלית אבגי-כהן, ילידת 1969, נשואה ואימא לשלושה, תושבת אילת. אבגי-כהן עובדת כדיילת אוויר בחברת "ישראייר". בעבר הייתה מפיקה ראשית ומנהלת תכניות האקטואליה ברדיו "קול הים האדום", ביצעה תפקידים בכירים באוניברסיטת בן גוריון בנגב והיא בוגרת מרכז מנדל למנהיגות בנגב. ספרה הראשון "קילומטרים שלמים של קרבה" (שירים, אופיר ביכורים; 2016) זכה לאהדה רבה במגוון המדיות השונות. הספר נכתב בתקופה קשה בחיים
גלית אבגי-כהן מספרת: "הספר נכתב בשנה מאוד קשה בחיי, מלאת אבל. הכלב שלנו שוקולד הלך לעולמו וחודש לאחר מכן אבי נפטר מסיבוכים קשים של מחלת הסוכרת. במקביל בכל העצב הזה חבר קרוב ואהוב חלה בסרטן – סרטן הערמונית והייתי שם בשבילו בכל שלבי המחלה. חברות יקרה ואמיצה ששינתה פנייה לאורך תקופות המחלה. משם יצאה כתיבה של רומן מטלטל בתקופה סוערת ועצובה של חיי – עצובה מאוד, כואבת וחושבת אובדן וחוסר לאורך כל היום כשבפועל המשכתי לחיות. בחרתי באבל אחר – המשכתי לטייל, לכתוב, לצלם, ליצור ולחייך, אך העצב היה כל כך עמוק שהנייר והספר קרמו מהר מאוד עור וגידים. רק לפני שנה וחצי יצא ספרי הראשון, ספר השירים "קילומטרים שלמים של קרבה" וכבר יש באמתחתי 100 שירים חדשים לספר שירה נוסף.

לבוא מאהבה לכל דבר
על משמעות שם הספר מספרת גלית: "שם הספר נלקח משיר שלי שנכתב בתקופת כתיבת הספר. בעצם משפט שנאמר לי – אם את כותבת אל תמחקי. לעיתים אני כותבת על תמונות הערות ודברים שאני חושבת ומיד לאחר מכן מתחרטת ומוחקת, וכך נכתב לי: אם את כותבת אל תמחקי. כתיבת הספר הייתה מהירה מאוד וארכה פחות משנה – 8 או 9 חודשים". "את רוב הספר כתבתי בטיסות בטלפון הנייד, בפתקים שלי. בבית הייתי מעבירה למחשב ובונה פרק. הספר נכתב בגוף ראשון – אני כותבת למישהו, לאותו אהוב, מטיחה בו הכול. יופי, טוב, גועל והכול. ככה נוח לי לכתוב גם השירים שלי כאלה". "אני עצמי חולת סכרת ומתמודדת עם מחלה איומה שאבי נפטר ממנה. מלחמה תמידית של איזון ואני לא מוותרת לא לסביבתי ולא לעצמי. פוחדת מהמוות, מההזדקנות, מחוסר יעילות. המוטו שלי הוא לחיות עכשיו, להרגיש עכשיו, להעז עכשיו ולעשות הכול מהנשמה. באמת לבוא מאהבה לכל דבר. לא הכול מיני או סקסי או באופן הזה אהבה. מדברת על חיבה, קרבה, חום". "המסרים בספר בעצם הם רבים", אומרת גלית אבגי-כהן, "החל בהתמודדות עם שכול, מחלות קשות, אהבה תוך כדי, כאב, משיכה, הערכה, ויתור, קשר, מערכת יחסים, ניצחון, טלטלות ותנודות במחלה – סרטן עובר ושב. איך מחזקים בן אדם קרוב לך כשהוא משתנה לך מול הפנים – מוותר, מתייאש נאטם, רע בכוונה ובפנים אוהב מאוד? איך משמרים חברות כזאת?. בורחים הולכים או נשארים לתמוך. אהבה בעצם חיבה בין 2 אנשים לא מתה בשום קושי, לעיתים יש בושה ואין אומץ לדבר על הכאב, על המקום וזה נורא בעיניי. חייבת להיות פתיחות ושיתוף מלא ובאמת נוחות עם כל הקשיים".

יומן אהבה – יומן מחלה "
הספר שלי הוא יומן אהבה – יומן מחלה שמתאר בעצם רגעים, הרבה רגעים בתוך קושי – בתוך עולם שחרב. איך צומחים משם? איך נשארים בחיים? איך מפחדים לאבד? מהמוות? כמה שכול אפשר בבת אחת להכיל בנפש, בגוף והוא יומן אהבה. מתעד רגעים בתוך אהבה של שני אנשים". "יש אלמנטים ביוגראפיים בספר. המון דברים מהחיים שלי שאני משליכה על הגיבורים. רגעים שאני חווה מראות, רגשות ותחושות, אבל אין לראות בספר כל קשר למציאות", מציינת גלית ומוסיפה: "אני רצה עם הכתיבה ומנסה לצלם במילים רגעים, תחושות וכאב". "הספר קורע בדואליות שלו. אהבה מחד וריחוק מאידך. האיזון הזה, הטבעי שמתערער לגמרי ונאמנות שאתה לא יודע מה לעשות איתה. לזרוק אותה לפח או ללכת עד הסוף בה ואיתה. זה לא סיפור אהבה רגיל. אנשים שרואים מוות מול העיניים שלהם פתאום מזלזלים? או פתאום מבקשים להתרחק כדי לשמור עליך, שלא תיפגע ובכך בעצם פוגעים יותר, באגואיזם הזה, בחשיבה העצמית ולא עליך כשותף. מן סוג של גבורה שאני לא מצליחה לקבל. הרי איפה נמדדת קרבה אם לא בדיוק בצרות הללו. יחד של אחד עם השני בכל הקושי. אני חושבת לבטח שכל אחד נוהג אחרת. אבל פה הקושי יצר מרחק. ונפתחה מלחמה עקרונית, שהאהבה ניצחה בה, אהבת האדם. שני אנשים חזקים כל אחד בדרכו, נלחמים בשם אותה אהבה, כשהקושי הכתיב את הדרך לכל אחד מהם. לפי דפוס חייו ואמונותיו. יש פה גם עניין של מגדר, גבר-אישה. כל אחד בא עם מנחה אחרת. ועם ראייה שונה ונקודת פתיחה שונה. כשהחוט המקשר זו בעצם האהבה בין שני האנשים", מסכמת גלית.

כותבת בנושאי יחסים וזוגיות "
באופן כללי הכתיבה שלי עוסקת בהוא והיא ומה שבניהם. השירים שלי נוגעים במגוון התחושות שיש בכל מערכת יחסים זוגית החל ממשיכה ועד ציפיות, אכזבה, שמחה או כל תחושה שכל זוג וזוג חווה כך או אחרת במערכת היחסים שלו. זוהי הכתיבה שלי בשנים האחרונות. עברתי מאקטואליה, חדשות, ממשלה ועניינים ברומו של יום, מידי יום לנושאים שנוגעים יותר. לנושאים שקרובים אליי היום במעבר החד הזה שעשיתי בקריירה שלי – מבניית תכנים וליין אפים של תכניות אקטואליה לשירים. השמות של השירים הם לגמרי מהחיים של כולנו – איך יצא מרק האפונה, שאלתי אותך, והבוקר טעם השטרודל. עגילים ועוד ועוד". "גם בעבודתי באוניברסיטת בן גוריון בנגב עסקתי שנים בתכנים מאוד מובנים: תכניות לימודים, פטורים וחוקי קבלה ללימודים גבוהים. פתאום אני מוצאת את עצמי בחופש מוחלט לכתוב מה שבא לי שעולה בדעתי.
"גם פה זהו תהליך אישי לא פשוט של תעוזה וחשיפה – אני מאמצת רעיונות מחיי או חוויות שלי, אבל לוקחת אותם למקומות קולקטיבים שאני בטוחה שכל אישה, גבר או זוג הכירו אצלם כך או אחרת". "הבית שלי כולו בעשייה הזאת: הבעל שקורא מגיב, מציע ונותן את הפידבק. הילדים רגילים שבסלון אני מתנתקת מול המחשב לפעמים עם אוזניות כדי לשבת לכתוב. הכול על השולחן בסלון. הספרים, הסקיצות, העשייה".

"עם ספרי החדש הייתי רוצה להגיע לחולי סרטן הערמונית ובני משפחותיהם. לחלוק מהמעט שאני הכרתי, שמעתי או הרגשתי. לתת את הצד השני במחלה הארורה הזאת – הבושה, הפחד לדבר, השינויים בגוף חוסר הקבלה הזאת של פתאום אזלת יד כזאת – מחלה ארורה".

"כששאלתי לאחרונה מה מצב המחלה התשובה שקיבלתי הייתה 'עובר ושב… עובר ושב'. הלב נחמץ, בא והולך, בא והולך ואתה לא יודע איפה בסוף זה יפיל אותך. הכול נזיל בחיים שלנו. אנחנו אף פעם לא יודעים איפה ומתי זה יתפוס אותנו. כשאני שמעתי עובר ושב בכיתי. זה כמו חשבון כזה עובר ושב שאתה מת להיות בו בפלוסים בלי מרתון המינוס הנצחי. אבל זה רק חיזק אצלי את התובנות שאני מחדדת יום יום לעצמי ולחבריי: אני לא דוחה כלום, לא מתמהמהת, לא מהססת. אני רוצה לטייל, אני נוסעת. אני רוצה לאכול אני עושה זאת. אני עובדת קשה – אימא ורעיה במשרה מלאה ובכל זאת נוסעת. הולכת באה ולא נותנת לשגרה להכניס אותי היום לתבנית קבועה".
גלית אבגי-כהן מסכמת: "אני פוחדת פחד מוות מהזדקנות, מלהיות לא חיוני או פעיל – אני אפילו משקשקת מכך. אני מביטה המון על אנשים מבוגרים, נשים מבוגרות נאות ומטופחות ואומרת לעצמי ככה אני רוצה להיות – שאוכל ללכת בכוחות עצמי, שאוכל להמשיך ולנסוע. זה משהו שפיתחתי אחרי שכרתו לאבי כפות רגליים. כל העניין הזה של אי תלות ונכות. עם כל השמחה שבי אני פוחדת להיות נטל על בעלי או ילדיי. אני מבקשת רק נחת ושלווה לעצמי ולבני משפחתי. לא תשמע אותי אומרת מיליונים, כסף רכוש, בגדים או כאלה. אני באמת מאמינה רק באושר שלנו – הפנימי והחיצוני, ואם יהיו משאבים לשמרו מה טוב.
"אם אני מביטה בי אז והיום. אני יותר יפה היום, מרגישה יותר צעירה והרבה יותר מאושרת. ולכל זה צריך שותף אמיתי לדרך, ואין ולא יקום יותר מתאים מבעלי יקירי דודו שמלווה אותי יום יום באהבה אמיתית ויפה כמעט 30 שנה. יש עליות ויש ירידות, אבל הבסיס שלנו הוא כנות, אמת והערכה".

 

שתפו את הפוסט

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 106
המלצות החודש
לרכישה
לרכישה
לרכישה
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
פרסומות
צור קשר
הכל מתחיל בך - הקול הגברי - באנר פרסום לקבוצת פייסבוק
סיגל גבאי, מלווה להתפתחות מקצועית ואישית, מאמנת מוסמכת, מאסטר ל- NLP.
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן