בצל פרשת מותה של התינוקת יסמין וינטה בגן הילדים בפ"ת שהסעירה את המדינה, יחד עם פרשות ההתעללות בבתי אבות ובחסרי ישע בעת האחרונה, ולקראת שנת הלימודים הבאה, הועלה מחדש מקומה של זכות הפרטיות והרלבנטיות שלה על סדר היום הציבורי.
מחד עולה הצורך בהבטחת ביטחונם של ילדינו, אינטרס ציבורי מובהק ומשיקולי הרתעה ומאידך זכות הפרטיות והגנה על שמם הטוב ותדמיתם של סגל הגן, העושה עבודתו נאמנה ברוב רובם של המקרים.
נתוני 7 השנים האחרונות שהוצגו בדיון בנושא הצבת מצלמות בגנים ובמעונות, הראו בנוסף כי בגין חשדות לפגיעה בילדים בגילאי 6 עד 12 בתוך מוסדות חינוך וטיפול, הוגשו לא פחות 139 כתבי אישום מתוך 1,105 תיקי חקירה שנפתחו.
אלא שרבים מתיקים אלו נסגרים מחוסר ראיות .
ריבוי המקרים וחומרתם ממחיש את הצורך המיידי בבחינת מסלול מחדש, נקיטה באמצעים מיידיים, שכן המשפט מתקשה לצעוד בהלימה למול המציאות הדינמית והמשתנה.
בימים אלו נבחן פתרון טכנולוגי פורץ דרך שעשוי לצמצם את התופעה.
בזכות גלאים ייחודיים, שעלותם נמוכה יחסית, שיכולים לגלות תדרים אלחוטיים הנפלטים ממכשירי האזנה והתקנים נסתרים ובכלל אלו מצלמות נסתרות, ניתן לחשוף באופן מיידי כמעט עברייני מין, מפיצי דיבה ואחרים.
ישנן גם מצלמות במעגל סגור המוכרות במחוזותינו ונפוצות במקומות ציבוריים (בנקים, תחבורה ציבורית וכו') שעשויות לסייע למאבק בתופעה.
אלא שבכך לא סגי.
לצד התרומה הטכנולוגית, שכבודה במקומה מונח, יש לעמוד בהגבלות שמציב החוק ובכללן דרישות ההסכמה, סבירות ומידתיות השימוש ומסירת המידע, החזקתו ושמירתו. לפי הדין הישראלי והבינלאומי – צילום ילדים הוא אסור.
גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מסממניה הבולטים של "המהפכה החוקתית", מעגן את זכותו של אדם לפרטיות בצנעת חייו.
חשוב להבחין בהקשר זה בין צילום במקום ציבורי בין צילום/תיעוד פנימי, בתוך הגנים ("ברשות היחיד").
אם המצלמות מוצבות במקום ציבורי, למטרת שמירה על ביטחון הציבור – אין מדובר בפגיעה בפרטיות. לעומת זאת, הצבת מצלמות בשטחים שאינם ציבוריים לצרכי תיעוד (שירותים, חדרי מורים, כיתות הלימוד וכו'), נדרשת קבלת הסכמה מודעת וחופשית של החשופים לצילום, היינו מהוריהם של הקטינים, אלא אם יש בקבלתה כדי לסכל הצלת חיים בזמן מיידי.
נכון להיום, אין הסדרה חקיקתית ישירה בסוגית התקנת מצלמות בגני ילדים. הצעת החוק שיזמה ח"כ יפעת שאשא-ביטון, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, אושרה בתחילת החודש בוועדת השרים לחקיקה וצפויה להיות מובאת לקריאה טרומית (האמור נכון ליום כתיבת המאמר).
עפ"י חוזר מנכ"ל משרד החינוך, מי שמורשה לצפות בצילום הוא מנהל המוסד החינוכי או מי מטעמו, תוך שהוא מחויב במחיקת החומר תוך שלושה ימים לכל המאוחר מיום הקלטתו, אלא אם קיים החשד לאירוע חריג שיש חשיבות מרובה בתיעודו.
נראה, אפוא, כי יש לאתר נוסחת איזון מושכלת שתמנע, מחד, פגיעה בפרטיות ויאפשר הרתעה ואכיפה מאידך, שהם בבחינת הכרח, במקרה של ביצוע עבירה.
המחיר של מי שפגע בפרטיותכם עלול להיות יקר. פגיעה בפרטיות עשויה לזכות את הנפגע בפיצויים, אף בלא הוכחת נזק, עד לסך של 50,000 ש"ח ובמקרה של כוונת זדון לפגוע, אף לכפל פיצוי, בתוספת מדדים (נכון להיום מדובר על סך בקירוב של 140,000 ש"ח).
גם התיקון של חוק הסרטונים משנת 2014 קובע כי במקרה של פרסום שעלול להשפיל את האדם או לבזותו – יוכל הנפגע לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בגובה של מאות אלפי שקלים.
אין ספק כי על השינוי לבוא מבפנים בין אם בפיקוח הדוק יותר מצד מערכת החינוך, חקיקה אפקטיבית ומחמירה, קמפיינים תקשורתיים, מעורבות ציבורית והורית וכו'.
נראה שחרף קריאות התיגר על זכות הפרטיות בעידן שבו הכל חשוף, ידוע ופרוץ, היא עודנה איתנו, חיה ובועטת.
משרדנו מייצג ומלווה בתביעות הגנת הפרטיות. מוזמנים לפנות ולברר זכויותיכם וזכויות ילדיכם.
משרד עו"ד לירן ינקוביץ ושות'
לשון הרע והגנת הפרטיות, ליטיגציה מסחרית – אזרחית ויישוב סכסוכים
נייד: 054-6917337
דוא"ל: [email protected]
