ללמוד אנגלית ותרבות הודו – מה הקשר ביניהן ?

מאת איילת יובל דרזנר [email protected]

20160627_192337---Copy

החופש הגדול כבר כאן ובגיליון הזה בחרנו, מונה אריאל ואני, להכיר לכם מורה שביכולתה ללמד ולשפר את יכולת השליטה שלכם

בשפה האנגלית מאפס. נפלה בחלקי הזכות והכרתי את רבקה בנימין אבסקר. פגשתי אישה חייכנית, בעלת חוש הומור, נעימה, מכניסת אורחים ועם מבטא – הודי – ראיון על איך ללמד בדרך לא שגרתית.

"שמי רבקה בנימין אבסקר. אבסקר זה השם שקיבלתי אחרי החתונה וזה שם הודי. "אבס" הוא שם הכפר בוא נולדתי, התוספת שקיבל כל מי שבא מאותו אזור היא "קר". על אותו בסיס רעיון יש 'פיינקר' ובעבר היינו 'בונקר'.

כשעלינו ארצה בהיותי בת 12, שאלו את אבא שלי מה שמו המלא והוא אמר: "אייזיק דיויד בנג'מין בונקר" וזה כנראה היה ארוך מדי לפקידי השלטון, אז הם החליטו לקצר ולקרוא לנו "משפחת בנימין".

אנחנו נמצאות בדירה שבה היא גרה בהרצליה.

הנטיה הטבעית של מורות
"למדתי ביסודי בבית ספר 'ראשונים' בהרצליה, התגייסתי לצבא וכשהשתחררתי עבדתי שנה ב'בנק דיסקונט'. הציעו לי קביעות וויתרתי עליה למען לימודי הוראה. למדתי בסמינר הקיבוצים בתל אביב. סיימתי את לימודי ההוראה לאנגלית בשנת 1975.

עם סיום הלימודים החלטתי שאני רוצה ליצור שינוי ולהשקיע באוכלוסיות חלשות ולכן עברתי לירוחם ל – 5 שנים ועבדתי במשרה מלאה כמורה לאנגלית. הכרתי שם את בעלי ונולדו לנו שני ילדים ולאחר מכן חזרנו להרצליה.

אנחנו משנות ה – 80 כאן. כל חיי עסקתי בהוראה אנגלית לגילאי בית ספר יסודי א'-ו'. מאחר שיש מחסור במורות לאנגלית, לא מאפשרים למורה לאנגלית להיות מחנכת ואני עובדת במשרה מלאה.
כל עוד לימדתי במסגרת בית הספר, זרמתי עם תכנית הלימודים שהוכתבה על ידי משרד החינוך. במהלך השנים מצאתי שיש לי את היכולת והגישה להגיע לתלמידים שלא למדו קריאה, אלו שמתקשים, בעזרת משחקים. הנטייה הטבעית של מורות בבית ספר היא לקחת מהתלמיד את התחביב שלו, למשל קלפים, ולהחרים כדי שיהיה מרוכז בשיעור.

אחד התלמידים החזיק ביד חפיסת קלפים עם תמונות שחקנים כמו מסי ורונלדו והוא הכיר את כל השמות ואילו אני, לא הכרתי את השמות בכלל. כשהתקרבתי אליו הוא עמד להחביא את הקלפים. אני הסתכלתי אליו, חייכתי והוא אמר לי "מה, את מרשה לי לשים את זה על השולחן?" ואני אמרתי "בטח שאני מרשה לך". לקחתי את הקלפים, הפכתי אותם לצד השני, שאלתי אותו מה שמות השחקנים וכתבתי עליהם באנגלית את השמות ואז אמרתי לו שיכתוב את השמות שלהם במחברת לפי: שחקן שאתה אוהב, שחקן הטוב ביותר, שחקן שאתה שונא, שחקן מעצבן וכו' ותכתוב משפט ליד כל אחד כדי שאני אבין את הכוונה שלך. הילד הפך מתלמיד קשה למאושר ולמד את כל אותיות ABC.

תלמידה אחת אהבה בובות, היתה אהבה גדולה בכיתה לכדורגל ומצאתי שאני נהנית ולומדת דברים חדשים מהתלמידים שלי."

לפני חמש שנים פרשתי לעצמאות
"לפני חמש שנים פרשתי לעצמאות מההוראה. ברגע שאתה שכיר אתה רואה את העבודה ואת הבית ואני רציתי מאוד שינוי. פתחתי קבוצות קטנות ללימודי אנגלית והגעתי באופן הרבה יותר אישי לכל תלמיד וכתוצאה מכך אני מסופקת הרבה יותר מבעבר.

יש לי קבוצות למידה קטנות של חמישה תלמידים במרכז לימוד בהרצליה. מגיעים אלי מפה לאוזן מאחר שההורים והמורים מכירים אותי המון שנים מבית הספר ויודעים בעצם למי הם מפנים.

בהמשך לזה, כתבתי חוברת וניסיתי אותה לפני שנתיים:

YES, I KNOW ABC = כן אני יודעת ABC.
YES, I CAN READ AND WRITE = כן, אני יודע לקרוא ולכתוב.

עשיתי ניסוי, לקחתי את החוברת ולימדתי בעזרתה תלמידי כיתות ב'. בחופש פסח הם כבר למדו לקרוא, אז אמרתי לעצמי וואוו – הצלחה גדולה !

השנה פנתה אלי אמא לילדה בכיתה א', שבהתחלה הייתי סקפטית אם הלימוד לא מוקדם לגילה והיא הצליחה בצורה נפלאה. פנתה אלי אמא לתלמידה שבכיתה ה' עוד לא ידעה לקרוא. בשלב כלשהו קיבלתי מכתב תודה מרגש מההורים שהצלתי להם את הילדה. האמת, אני באמת מרגישה שאני מצילה נפשות.
בשיעור הראשון אני מבקשת שהתלמיד יראה לי מה הוא יודע ושואלת מה אתה אוהב לעשות? ומשם אני כבר מבינה לאן נושבת הרוח.

אחת הבנות ראתה תכנית בשם "גאליס". אז שאלתי מי בגאליס את אוהבת, כדי שאדע למי היא מתייחסת. היא הסבירה לי על הדמויות והתחלתי לצפות בתכנית כדי להתחבר אליה. ההורים והמורים רחוקים מאוד מהילדים. לדעתי, רצוי שהמורות יצפו בתכניות שהנוער והילדים אוהבים, יתנסו ב BOX X ובמשחקים האחרים כדי שתהיה תקשורת ושפה משותפות.
היה תלמיד שלא ידע לקרוא אבל שר שירים בצורה נפלאה באנגלית שאפילו אני לא יודעת לשיר. לקחתי את השרים והדפסתי אותם באנגלית. אחד מהם של הביטלס "I SAY YES, YOU SAY NO" = (אני אומר כן, אתה אומר לא) מרקרתי את אותיות הניקוד ולימדתי אותו לקרוא דרך האהבה שלו. האג'נדה שלי היא שאתה יכול להגיע לכל תלמיד דרך התחביב שלו.

אני מקוה שבקיץ הקרוב החוברת שלי תצא לאור.

בחופש הגדול אני גם מלמדת, בקבוצות קטנות של 5-4 תלמידים. התלמידים לומדים פעמיים בשבוע ומדובר רק בגילאי היסודי מאחר שבגילאים המתקדמים הפערים בין התלמידים גדלים וב – 50 דקות חשוב לי להגיע לכל תלמיד.
אחד משיעורי הבית הוא להקריא טקסט כדי להתאמן על דיבור. ההורים חותמים שהילדים הקריאו בפניהם. אחד הילדים אמר שאמא שלו עסוקה מאוד ואין לה זמן לשמוע. אמרתי לו שאין בעיה. ב-whats up יש אפשרות הקלטה. ביקשתי שיקליט את עצמו מקריא את הטקסט וישלח אלי. הוא היה מרוצה מאוד ולא האמין שאני מרשה לו לעשות דבר כזה. הטכנולוגיה השתנתה ואני איתה."

ספרי לי על הקשר שלך עם הודו
"נולדתי בהודו. עד גיל 52 הייתי עסוקה מאוד בללמד תלמידים אנגלית בבית ספר ולא חשבתי לבקר בהודו. יום אחד, בספטמבר 2009, בא אלי תלמיד מכיתה ו' ואמר לי "יש לי משהו להראות לך". הוא פותח אלבום ומראה לי את הטאג' מהאל ואני מגיל 12 לא הייתי בהודו. אחי טס לשם המון פעמים ולא הבנתי אף פעם ממה הוא כל כך מוקסם?

התפלאתי ושאלתי את הילד אם לא היו מונסונים? שזה בעצם היה התירוץ שלי לא לטוס לשם. הילד השיב "בבית הספר אין מונסונים". באותו רגע הבנתי שזה הסימן שלי לטוס להודו. טסתי בחופשת פסח ל – 3 שבועות. הצטרפה אלי חברה ואחי, מה שבטוח, שיהיה איתי גבר לכל צרה שלא תבוא. הייתי בג'איפור, ראג'סטן והגעתי עד מומבאי כדי לראות את השורשים שלי, את הבית, את בית הספר ובית הכנסת. חזרתי לישראל ב'היי' לא נורמלי.

כל החיים אני מבשלת בבית עם התבלינים ההודיים, אפילו ספגטי בולונז. כלתי שהיא צברית, בולגרייה ופולניה, בפסח האחרון, כשהסבתא הביא גפילטא פיש, היא הביאה "פירנאי" אוכל הודי שורשי ולכל מי שלא ניסה, אני ממליצה לאכול בטנדורי.

בפעם הראשונה שטסתי צילמתי המון. האופי שלי הוא: "הדרך להיות מאושר היא לגרום לאחרים להיות מאושרים".

THE WAY TO BE HAPPY, IS TO MAKE OTHER PEOPLE BE HAPPY

כלומר, אני משתפת אחרים בחוויות טובות, אם ראיתי סרט או הצגה טובה, שגם אחרים ילכו וייהנו. לכן, פעם אחת ארגנתי בבית ערב הודי ובו הראיתי תמונות, בישלתי אוכל הודי והזמנתי זמרת ששרה שירים הודיים. התגובות היו נהדרות !

לאחר מכן החברות שהיו במפגש הציעו לי לעשות 'ערב הודו' בבית הספר, ואני ששנים הייתי בוועד המורים וידעתי שאין לבית הספר כסף הרמתי את הכפפה והסכמתי. הכנתי מצגת "הודו במבט אישי" בשפה עברית, הבאתי שוב את הזמרת וככה זה התגלגל.

הציעו לי לצאת עם 'ערב הודו' לקהל הרחב. מורה אחת סיפרה למורה אחרת ופנו אלי מבית ספר נוסף וגם בו עשיתי את המצגת שלי. כל ההרצאות התקיימו בפורום מורים. להפתעתי פנתה אלי מישהי ואמרה שהיא מוכנה לשלם סכום מסוים ושאעשה שלוש הרצאות ואוציא לה קבלה. אמרתי לה שאני לא אפתח תיק במס הכנסה בשביל זה. אחרי מחשבה נוספת, לקחתי רו"ח, קפצתי למים ומאז אני משלבת בחיי את תחום ההרצאות על הודו ובמקביל ממשיכה ללמד אנגלית לתלמידי יסודי ונהנית מאוד משניהם.

ב – 2012 טסתי שוב להודו והפעם לדרום עם חברה, בלי אחי. הדרום שקט, ירוק, שדות התה, מקום קסום. כל יום היה מיוחד. לקחנו נהג צמוד ובכל מקום שנראה לנו מעניין, עצרנו וחווינו. אם זה לאכול עלי בננה, לחוש את המקום, לעצור בשווקים ולהכיר את האנשים שיושבים בבסטות מחייכים ומרוצים מהקיים.

אני אגלה לך סוד שכבר שאלו אותי למה אני ממשיכה לשלב את ההרצאות עם לימודי האנגלית? אחרי הכול , יש לי הרבה הזמנות להרצאות והתשובה שלי היא שאני יודעת שאני מצליחה להציל ילדים שמתקשים באנגלית. אני מרגישה שאני מגיעה למגוון אוכלוסיות, גם להייטק וגם למתקשים (non readers), גם משגרת לוויינים לחלל וגם מגיעה לקסטות. כמו שבהודו יש בודהיסטים, סיקים, עשירים ועניים, ג'ינים, מוסלמים, הינדים וכו'."

"הסוכנות היהודית לא הבינה את התרבות ממנה באנו"
עלינו בשנת 1969. דודה שלי עלתה חמש שנים קודם, שוכנה בדימונה והיא כתבה לנו בגלויה שדימונה היא חור ואם יציעו לכם את דימונה תגידו לא !! הגענו לארץ ובשדה התעופה שאלו את אבא שלי לאן אתה רוצה לנסוע? אז דבר ראשון הוא אמר "לא לדימונה" ואחר כך הוסיף שהוא מעדיף את לוד, כיוון שהיו לנו כבר כמה חברים שגרו שם. לצערנו אמרו לנו שאין שם דירות למגורים ולכן הציעו את הרצליה.

כשהגענו לארץ לא ידענו שהמרחקים פה קטנים מאוד, בניגוד להודו. היתה לנו גם משפחה באזור נתניה והנציגה שהיתה אחראית על מציאת מקום מגורים למשפחות שעלו לישראל הסבירה שהרצליה קרובה מאוד לנתניה ות'כלס זכינו ומאז החל תהליך הקליטה הקשה.
הסוכנות היהודית לא הבינה את התרבות ממנה באנו. אחרי הכול , כל אחד יכול לספר את סיפור העלייה שלו. היינו חמישה ילדים. אני הסנדביץ'. אחותי סיימה בגרות ונשלחה לאולפן בנצרת, את אחי העבירו לנהלל ואותי העבירו לתל יצחק. זה כאילו שהשאירו משפחה אשכנזית שכוללת זוג הורים ו – 2 ילדים, כי איך יגורו חמישה אנשים בדירה 1? לא חשבו על זה שבהודו גרנו בבית קטן אחד והיינו מאושרים. בעיניים של ישראלים זה 'לוקסוס', בעיניים של הודו זה 'לנתק את המשפחה'.

ההורים שלי לא ידעו את השפה העברית כי לא היה להם צורך בה בהודו. אם היינו מקבלים את לוד, הקליטה להורים היתה הרבה יתר קלה בזכות החברים, העובדה שיש קהילה הודית, יש בית כנסת הודי. אבי נפטר ואמא גרה קרוב אלי בהרצליה."

מאיפה האנגלית שלך?
"אבא היה מורה לאנגלית. על פי החינוך בהודו, מכיתה א' לומדים אנגלית. בהודו יש 18 שפות ובערך 1000 ניבים. כשעוברים מהאראשטרה למדינה אחרת הסמוכה אליה, אין לך אפשרות לתקשר עם התושבים כי הם מדברים בשפה וניבים אחרים. אותי מילדות לימדו חמש שפות: מהרטי/מאראתי, הינדית שהיא השפה הרשמית, אנגלית, עברית, ואבא ואמא דיברו שפה נוספת כדי שהילדים לא יבינו….(:

בטיול האחרון נסעתי עם נהג, שאני אפילו לא יודעת אם הוא למד משהו אי פעם במסגרת בית ספר, אבל הוא ידע שש שפות: מהרטי, הינדי, אנגלית, טאמילית, קונקאני וקארנאטקה. בחור בן 24 שבכל מדינה הוא ידע לדבר את השפה המדוברת וזה לא פשוט בכלל. אני משערת שהסיבה לכך היא שהוא עובד עם תיירים וזה חשוב מאוד כדי להסתדר."
מה כוללת ההרצאה שלך?

":מצגת מרתקת שאת כולה כתבתי, כולל טעימות מהמטבח ומדי פעם משולבת זמרת.
ההרצאה אורכת שעה וחצי ואנשים מרותקים אליה.
בנוסף, אני באה עם סארי ומסבירה איך לובשים אותו ומה יעיל בו. אורך הסארי הוא 6 מטרים של בד. בתרבות בישראל אם עלית ממידה 38 ל – 40, את צריכה מכנס חדש. אם ירדת, את מתחילה לחשוב איך להצר את הבגד, אם נכנסת להריון, שוב לשנות. הסארי הוא ONE SIZE ואני מדגימה איך לובשים אותו."

מי הלקוחות שלך ואיזה לקוחות את מחפשת?
"היום אני מגיעה לאנשים שיש להם שעות פנאי כמו: גמלאים, מתנ"סים, ספריה עירונית בהרצליה, קאנטרי קלאב. אני שואפת להגיע לחברות הייטק לעשות להם שילוב של הרצאה, יוגה וטעימות מהמטבח ההודי, ומובן שאני פתוחה לכל הצעה של חברות מתחום אחר."

השכלה
"למדתי בסמינר הקיבוצים וסיימתי לימודים בשנת 1975 ולאחר מכן השלמתי לתואר MEBD.
עשיתי תואר שני בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב במסגרתה טסנו לקהיר, משלחת של ארבעים סטודנטים ואני עמדתי ליד הקבר של נאצר והרצתי על הדמות שלו – זו היתה חוויה !

הספקתי יפה בחיים ואני מאחלת לעצמי להמשיך לעסוק במה שאני אוהבת, לעזור לילדים ולטייל שוב בהודו."

20160627_192412

שתפו את הפוסט

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 106
המלצות החודש
לרכישה
לרכישה
לרכישה
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
פרסומות
צור קשר
הכל מתחיל בך - הקול הגברי - באנר פרסום לקבוצת פייסבוק
סיגל גבאי, מלווה להתפתחות מקצועית ואישית, מאמנת מוסמכת, מאסטר ל- NLP.
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן