כשחיבור, תיקון ותקווה הופכים לבסיס העשייה והלב שלי


המקום שבו התוכן, האנשים והאירוח נפגשים ויוצרים משמעות.

נובמבר תמיד מזמין אותי להתכנס פנימה. אולי זה האוויר הקריר, אולי העומסים של השנה, ואולי העובדה שכל חודש מחדש אני פוגשת אנשים, סיפורים וחוויות שמזכירים לי למה אני עושה את מה שאני עושה. המילים של החודש: חיבור, תיקון ותקווה, אינן בעיניי נושאים בלבד. הן שלוש תחנות ליבה שמלוות אותי בכל צעד, בעשייה המקצועית וגם בחיים האישיים.

חיבור הוא הבסיס של הכול. במגזין מדור לדור אני רואה את זה בכל גיליון מחדש: מומחים שמביאים את הלב שלהם, את הידע, את הדרך. כתבות שמצליחות לפתוח חלון קטן לנשמה של הקורא והחיבור העמוק ביותר מתרחש בפינה החדשה שלנו, “האור שנשאר”. שם, בין מילים שהותירו אחריהן אנשים יקרים, נוצרת קרבה שלא שייכת רק לעבר, היא מאירה את ההווה ומעניקה משמעות להמשך הדרך. זו תזכורת שזיכרון, אהבה ותקווה נשארים גם כשהכול משתנה.

בבית שלי, סביב שולחן האירוח, החיבור מקבל צורה אחרת: אנשים שלא הכירו מוצאים את עצמם מתיישבים זה לצד זה, ובתוך דקות נוצרת פתיחות שקשה להסביר במילים. טעמים, ריחות, מוזיקה עדינה, שיחה שמתחילה בביישנות ומסתיימת בצחוק. אלה רגעים שמזכירים לי שחיבור אמיתי לא זקוק לניסים גדולים רק למקום שמאפשר לו לקרות.

תיקון הוא צעד עדין, כמעט שקט. לפעמים זו מחשבה שמסתדר לה מחדש, תובנה שנופלת באמצע כתבה, רגע שבו מישהו באירוח מרשה לעצמו לנשום עמוק יותר ולהניח משהו שהיה עליו כבד. גם בעשייה שלי אני פוגשת את התיקון כשאני לומדת, משנה, משפרת, ומכוונת את הדרך לאור הערכים שאני מאמינה בהם: הקשבה, נוכחות, חמלה ומקצועיות.

והתקווה… התקווה היא מה שמחזיק את כל זה. במיוחד השנה.
במיוחד בתקופה שבה הלב של כולנו מבקש אור.

דווקא “האור שנשאר” מזכיר לנו שתקווה לא מגיעה מבחוץ ,היא ניצתת מבפנים, מהבחירה להמשיך לספר, להמשיך ליצור, להמשיך לארח, להמשיך לראות את האנשים שמולנו.

אני חיה את השילוב בין האישי למקצועי לא מתוך חובה, אלא מתוך אמת. הערכים שלי עוברים בין שורה לשורה, בין שולחן לשולחן, ומי שמגיע אליי, למגזין או לאירוח, מרגיש שהוא חלק ממעגל של חיבור, תיקון ותקווה.

בנובמבר הזה אני מזמינה אתכם לבחור רגע אחד של חיבור אמיתי, לגעת בתיקון קטן, ולהחזיק בלב תקווה שממשיכה להאיר את הדרך.