חורף

יום רביעי השבוע היה יום תל אביב שלי.
הבוקר היה אפור וקר. יצאתי מביתי שבירושלים מצוידת בסוודר, ז'קט, גרביון וזוג מגפונים מחממים. הרוח צימררה אותי בדרכי אל תחנת הרכבת יצחק נבון. התענגתי על החום ברכבת בשעת הנסיעה בה כמו על נוף ההרים הנשקף מחלונותיה. נוף שהלך ונעשה לירוק של מישור השפלה ככל שהיא קרבה לתחנת ההגנה.

הדבר הראשון שהיכה בי בשעה שנפתחו דלתות הקרון היא: משב האויר החם!! כל פעם מחדש אני משתאה על ההבדל העצום בטמפרטורות בין שתי ערים שהמרחק ביניהם הוא רק חצי שעה נסיעה!!

הז'קט הוא הדבר הראשון שירד ממני. אולם עדיין הנוחות ממני והלאה משום שהסוודר הגרביון והמגפונים הכבידו וחיממו אותי יתר על המידה.

לתדהמתי, אזרחי תל אביב שסביבי התלוננו על הקור בעוד הם לבושים באותם שכבות הגנה כמו שלבשתי הבוקר בירושלים!! לשווא חיפשתי חנות בגדים שיש לה חולצה דקיקה וקיצית למכירה.

מחלונות הראווה של חנויות הרשת הגדולות ניבטו בפני בובות התצוגה לבושות באותה אופנה מובחרת אותה לבשו חברותיהן בסניפים שבירושלים:

  • סוודרים מקטיפה סרוגה עמוקי צבע, רכים ונעימים למגע.
  • סריגים שעירים רכים ומפנקים דמויי צמר ארנב.
  • ג'קטים ומעילים מז'מס ומעור בצבעים משתנים.
  • שמלות וז'קטים רקומים בשלל דוגמאות.
  • שמלות וחולצות בעלי שרוול מנופח בעיצוב עכשווי.
  • צבעים חדשים שהצטרפו לחגיגה החורפית: כתום, ירוק בקבוק, תכלת ולבן בנוסף לחרדל ולוורוד העתיק שעדיין לא נס ליחם.

כל אלו נמכרים היטב החורף הזה. מדן בצפון המקפיא ועד לאילת החמה תמיד.

קלטתי שאפילו בפן הגופני, הגוף שלי מתרגל ומתאים את עצמו לסביבה ממנו הוא מגיע. קר לי בירושלים כמו שלעמיתיי התל אביבים קר בשפלה באותו זמן. בעוד אני נמסה שם מחום כאילו טסתי לארץ אחרת. קרובה יותר לקו המשווה.

אם קור וחום הם יחסיים לאדם ולסביבתו, מה בדבר דברים אחרים?

למשל דברים כמו הצלחה, אושר, שלווה, שמחה, הספק עשיה, חברות, נתינה, הנאה. ועוד רבים ומגוונים.

נקודה לי למחשבה. לאיזו סביבה אני רוצה להתרגל? לאיזו רמה של קור או חום?

וואלה, הצטמררתי.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

 

גיליון החודש
שער מגזין 83
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן