תמיד סקרנה אותי שאלה: כיצד מילים
כל כך שונות במשמעותן "צומחות" מאותו שורש?
הפעם מקור התהייה היו מילים חֵפֶץ ו-חָפֵץ.
פתחתי בחקירת קרבה משפחתית ביניהן J
מילה חֵפֶץ באה ממשור החומרי,
כאשר מילה חָפֵץ = בעל רצון, מקורה בתחום הנפשי.
אז מה בכל זאת מאחד אותן, אם בכלל?
חפרתי מכל הכיוונים ואלה מחשבות שעלו בי הפעם:
- אדם עשוי גוף, נפש ורוח;
- ה-אני – נציג עולם הרוח,
הפועל בגוף האדם דרך הנפש;
- נפש כוללת חלק מנטלי ורגשי,
כלומר, חשיבה, רגש ורצון, שהם משרתיה של הנפש
המפעילים את הגוף דרך חושים, מערכת עצבים ועוד,
וכך אנחנו פועלים בעולם.
ובחזרה לשאלה שלנו.
כשאנחנו פוגשים חֲפָצִים מֵהַטֶּבַע, החושים שלנו מגיבים,
עולה בנו דמיון, אנחנו מתמלאים רגשות חזקים,
וחֲפָצִים להפוך את החֲפָצִים לְחֶפְצִי אמנות,
קישוטים לבית, כלי עבודה וכדומה.
חפצים ישנים מעלים בנו זיכרונות ואיתם עולים רגשות.
גם פירוש השם חפציבה, אשר בא מאותו שורש,
הינו 'אני רוצה אותה' J
אז כפי שאני רואה, מכנה משותף של המילים האלה
הוא אנרגיה רגשית הנוצרת סביבן.
ואם ניקח בחשבון שהכול בעולמנו הוא אנרגיה
המאופיינת ע"י תדר ועוברת התמרה ממצב אחד למשנהו,
נבין את עצמנו ואת העולם.
וזה בדיוק מה שמהווה בסיס לעבודה שלנו ב-
"הננו – קליניקה לטיפול משולב גוף נפש"
בה אנו עושים עבודה רגשית ורוחנית עמוקה,
טיפול בגוף ע"י דיקור, שיאצו, שינוי תזונה,
תדרי קול מרפאים ומתמירים אנרגיית חולי
לבריאות המיטבית.
אורית: 054-6814586
