הורות היא תפקיד שאין לו סיום. גם כשהילדים כבר בוגרים, נשואים או הורים בעצמם, אנחנו ממשיכים להיות עוגן עבורם.
שני כלים מרכזיים בתפקיד הזה הם השפעה ונוכחות, והם שלובים זה בזה.
השפעה הורית אינה נוצרת בין רגע. היא תוצאה של שנים של מסרים עקביים, ערכים, דוגמה אישית והתנהגות שאנחנו מציגים ביום־יום. אבל ההשפעה הזו לא יכולה להתקיים בלי נוכחות אמיתית. נוכחות היא לא רק להיות פיזית באותו חדר, אלא להיות קשוב, זמין רגשית, פתוח להקשיב ולראות את הילד באמת.
כשהורה נמצא שם באופן רציף, לא רק בשעת משבר אלא גם בשגרה, הילד מרגיש בטוח להביא את עצמו כפי שהוא. הביטחון הזה מאפשר לנו כהורים להשפיע מבלי לכפות, להדריך מבלי להשתלט. ההשפעה במצב כזה היא טבעית, כי הילד יודע שהנוכחות שלנו יציבה ואינה תלויה בתנאים.
ההשפעה האמיתית מתרחשת דווקא כשהילד חווה אותנו כשותפים לדרך. כשאנחנו שואלים, מתעניינים, משקפים, ולא רק מכתיבים.
ההוכחות להשפעה הזו נראות ברגעים הפשוטים: כשהם בוחרים להתייעץ, כשהם חוזרים הביתה סתם כי בא להם להיות איתנו, כשהם מטמיעים את הערכים שלנו בחיים שלהם.
לקראת השנה החדשה, אני מזמינה כל הורה לשאול את עצמו: איך אני יכול/ה להגדיל את הנוכחות שלי השנה?
האם זה אומר להקשיב יותר? לשחרר ביקורת? להיות זמין יותר לשיחות לא מתוכננות?
כי השפעה אמיתית לא נולדת ממילים גדולות, היא נבנית מנוכחות שקטה, עקבית ואוהבת.
זו המתנה הכי משמעותית שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו, והיא זו שתישאר איתם, לכל החיים.
