מאת זהר נוי
אנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו את כל הדברים הטובים שלמדנו בחיינו, לחלוק איתם מניסיון חיינו ולהעניק להם כלים להתמודד עם חוויות לא נעימות בחיים, אך לפעמים אנחנו מגלים שהעברנו להם גם דברים שרצינו למנוע מהם כמו את הפחדים והחרדות שלנו. ילדינו הם שיקוף של הסביבה בה גדלו, והם נוטים לחקות ולאמץ לתוכם דברים שהם רואים. לצד הפחדים הטבעיים שיש לילדים נוצרים אצלם לעתים פחדים שמסרבים לעזוב ומונעים מהם פעילות באופן הטוב ביותר בשבילם. ליאת שרמן היא פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית ומטפלת במוסיקה בבית חולים ובקליניקה פרטית. היא נתקלה בעבודתה בילדים שחווים פחד וחרדה וכתבה את הספר "ליבי מגדלת מפלצת" בשבילם ובשביל בני משפחתם כדי לתת להם כלים יעילים ושימושיים להתמודדות עם בעיית החרדה ולהקטין את עוצמתה.
"ליבי פחדה. היא לא עשתה משהו כזה מאז שזכרה את עצמה. אבל בכל פעם שרצתה לוותר ולהיכנע לפחדים, היא נזכרה בדברים שאמרה לה המטפלת, שמכירה מפלצות חרדה אחרות. היא יכולה להחליט על עצמה!" (מתוך הספר).
ספר הילדים "ליבי מגדלת מפלצת" בהוצאת הספרים אוריון, הוא סיפור על המפלצת חרדה שרבים מאיתנו מגדלים. לאורך הסיפור מקבלת הגיבורה כלים שמשיבים לה את תחושת המסוגלות ועוזרים לה להקטין את המפלצת שבתוכה. כולם חושבים שליבי, ילדה בת שבע וחצי (אפילו קצת יותר) לא אוהבת לעשות דברים חדשים או להיות עם אנשים שהיא לא מכירה ממש טוב. אפילו ליבי חושבת כך. אף אחד לא יודע שליבי מגדלת מפלצת. זוהי מפלצת מיוחדת ויוצאת דופן. גם ליבי לא יודעת שהיא מגדלת אותה עד שהיא פוגשת אישה שמכירה לה את המפלצת. לסיפור מצורפות המלצות להורים ולמטפלים ורעיונות לשימוש בסיפור ובבקבוק חיזוק לוכד חרדה.
למעשה, חרדה פוגעת בתחומי חיים רבים של ילדים ושל סביבתם הקרובה. לעיתים היא "מתחפשת", וההורים לא יודעים שההימנעויות של ילדיהם מפעילויות מסוימות נובעות מחרדה, ולכן קוראים לה בשמות אחרים כמו עצלות, ביישנות ואחרים. במקרים אחרים ההורים נוטים לרכך קשיים במחשבה ותקווה שאם יתעלמו מהם הם ייעלמו או יסתדרו מעצמם – מה שלא קורה. לרוב הקשיים מתעצמים. זה בדיוק המקום אליו נכנס הסיפור שמדגים מצבים מגוונים בחיי הילדים בהם החרדה יכולה להרים ראש: במפגשי משפחה וחברים, בחוגים ובהתנסויות חדשות. זהו גם ייחודו של הסיפור – לא מוצג בו רק היבט אחד, אלא מגוון מצבים פוטנציאליים של חרדה.
הסיפור ייחודי גם בכך שהוא "קורא לילד בשמו". לא מתעלמים יותר, לא מחפשים מילים מסוות ולא מחליקים או מעגלים פינות. עורכים היכרות מסודרת עם החרדה. מבינים שהיא לא אנחנו, שהיא לא מגדירה אותנו. והכי חשוב: לומדים שחוקי המשחק יכולים להשתנות ולכל אחד הכוח לעשות זאת. אם עד עתה החרדה קיבלה מה שהיא הייתה צריכה כדי לגדול, כעת הילדים וההורים נוטלים לידיהם את המושכות ולומדים כיצד אפשר לצמצם את השפעתה.
"'אוי ואבוי לך אם תדברי איתם. זה מסוכן', הזהירה חרדה את ליבי. אבל ליבי רצתה לבדוק מה יקרה כשתגיד לדודים שלום. היא רצתה לדעת אחת ולתמיד אם חרדה היא מפלצת שגרה בתוכה, ולא היא עצמה" (מתוך הספר).
במרכז הספר הנוכחי ניצבת דמותה של ליבי. היא בת שבע וחצי ובתוכה גרה מפלצת שהלכה וגדלה איתה לאורך השנים ומייצור קטנטן הפכה למפלצת ענקית שליבי כמעט שאינה יכולה להכיל. שמה של המפלצת הוא חרדה והיא מונעת מליבי לבצע פעולות רבות שהיא הייתה שמחה לנסות: להתגלש במגלשה הגדולה, ללמוד לשחות ולומר שלום לדודים שבאים לבקר אותה בבית, שלמרות שהם קרובים, אינם זרים לה והיא פוגשת אותם לא מעט, קשה לה לומר להם שלום. ליבי גם לא ישנה אצל חברים או הולכת לחוגים כי המפלצת, שגדלה והפכה ענקית ממש, מזהירה אותה שלא כדאי לה, זה מפחיד כי היא לא יודעת אילו דברים רעים עלולים להתרחש.
הוריה של ליבי מחליטים לסייע לה להתמודד עם המפלצת ולוקחים אותה למטפלת שמכירה מפלצות חרדה. המטפלת מלמדת את ליבי על מפלצת החרדה ועל פחדים טבעיים ומסבירה לה שיחסי הכוחות בינה לבין מפלצת החרדה יכולים להשתנות, וכי היא זאת ששולטת על המפלצת. יחד הן לומדות איך ליבי תוכל להגיד שלום לדודים הזרים, להתגלש במגלשה הגבוהה ולהתנסות בדברים חדשים. כדרכם של תהליכים בחיים, שאנו המבוגרים מכירים מניסיון חיינו, התהליך הוא הדרגתי ולא תמיד חד כיווני, אך בסופו של דבר בעזרת המטפלת ובתמיכת הוריה מצליחה ליבי להתגבר על מפלצת החרדה ולהכניס אותה לבקבוק מיוחד, שקיבלה במתנה מהמטפלת, שלוכד את המפלצת.
הבחירה של הסופרת להשתמש במושג מפלצת מתאימה לעולם הדמיון של הילדים והאיורים של ליבי ושל מפלצת החרדה משלימים זאת. הספר מאוייר ומודפס בפונט גדול ומנוקד כדי שגם ילדים צעירים בבית הספר היסודי יוכלו לקחת חלק בקריאתו. הוא מתאים לקריאה משותפת של הילד עם מבוגר. הם יכולים לעצור בין אירוע לאירוע כדי לדבר על חוויותיה של הילדה ליבי והיכן פוגשת החוויה את הילד הקורא.
בתה של ליאת, מאיה שרמן, תיכוניסטית, שאוהבת לצייר, לשיר, לשחק ולכתוב בזמנה ה(לא) פנוי, איירה את הספר. איורי הספר מוסיפים נדבך ויזואלי לעלילה בגוונים המשתנים שלהם, בעוד שהמוטיבים המרכזיים (ליבי וחרדה) נשארים קבועים בגווניהם, מדגישים את התקדמות הסיפור, משקפים את מצב הרוח של הילדה ליבי ופונים אל הקוראים הצעירים באופן בלתי אמצעי.
ליאת שרמן, בת 45, נשואה לאיתי ואימא למאיה, בת כמעט 17 ולעידו ולעדן, תאומים בני 15 וחצי. מתגוררת בהוד השרון כעשור. עובדת כתרפיסטית במוסיקה ופסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית (cbt) בבי"ח ובקליניקה פרטית. במסגרת עבודתה מטפלת בילדים רבים וכן מעבירה הדרכות הורים. למעלה מעשור עובדת בבית החולים לילדים "ספרא" בתל השומר עם ילדים מאושפזים ומסייעת להם ולמשפחותיהם לעבור את תקופות האשפוז המורכבות. עבדה במחלקות שונות וכעת עובדת בעיקר במחלקת מומי לב מולדים.
תקבלו כלים להתמודדות עם חרדה
ליאת שרמן מספרת ש"ההשראה לכתיבת הסיפור הגיעה מילדים אותם אני פוגשת, הן בחיי היומיום במשפחה והחברים והן במסגרת עבודתי. בעת הכתיבה עמדה לנגד עיניי דמות אחת ספציפית, אותה אני מעדיפה לא לחשוף מפאת שמירה על פרטיותה. חרדה כזאת שמתגוררת אצל ילד אינה משפיעה רק עליו. היא משפיעה על כל סביבתו. האומללות אותה חווים אנשים שחיים עם חרדה לצד הידיעה שלי שזה יכול להשתנות בעזרת שיתוף פעולה של הסובבים את האדם החרד, העלו בי את הרצון לספק כלים להתמודדות עם חרדה לאנשים שחושבים שזוהי גזירת גורל, לכן לקוראי הסיפור מצורפות המלצות, שאני בטוחה שהורים רבים ומטפלים שיישמו אותן ירגישו בהבדל".
"הסיפור מיועד לילדים בבית ספר יסודי. עם זאת, גם מבוגרים שמכירים חרדות מקרוב, אמרו שהוא שימושי בשבילם".
"הסיפור עלה כפרויקט לגיוס המונים דרך הד סטארט וטרום הדפסתו נקרא על ידי מומחים מתחום הטיפול והחינוך שמצאו אותו מתאים, רלוונטי וחשוב למשפחות רבות. הם גם תמכו בסיפור דרך פלטפורמה זו".
"כשאני פוגשת משפחה חדשה ומשוחחת עם ההורים, אני מסבירה כבר בהתחלה את חשיבות השותפות שלהם לדרך כי ההורים נמצאים עם הילד רוב שעות היום במשך השבוע והם יכולים להשתמש באופן רצוף ויומיומי בכלים שאני נותנת לילדם בטיפול ולהם בהדרכות. ההורים הם שותפים פעילים ומלאים בטיפול. לרוב מקבל הילד משימות לביצוע עד לפגישתנו הבאה, אבל בעוד שאת הילד אפגוש שוב רק כעבור כשבוע, עם ההורים אני נמצאת בקשר גם בין הפגישות כדי להציע התערבויות נוספות ולחזק הצלחות".
הספר שימושי לכל משפחה
"… הרי זה לא עוד סיפור אגדה שהכל מסתדר פתאום. היו ימים שחרדה התיישבה קרוב לאוזן של ליבי ואמרה לה מילים שהפחידו אותה…" (מתוך הספר).
"אחד הדברים המרכזיים שמדרבנים את הילדים ואת ההורים להמשיך הוא הצלחה. כשמחליטים לעשות ומבצעים את המשימות, ההצלחה לא מאחרת לבוא. כשילד מצליח לעשות משהו ממנו פחד, הוא והוריו שבים להאמין בכוחותיהם. הצלחה גוררת הצלחה כמו בסיפורה של ליבי".
"ברגע שילד מבין שחרדה והוא נפרדים ובכוחו להקטין אותה באמצעות מחשבות והתנהגויות הפוכות מאלה שהיא מציעה, הוא נוטל לידיו את השליטה בחזרה ואיכות חייו עולה פלאים. כמובן שגם איכות חייהם של הוריו וסביבתו הקרובה משתפרת".
ליאת שרמן מוסיפה: "מאחר שכל ילד עשוי להתמודד במהלך התפתחותו עם חרדות נורמטיביות כמו חושך, לינה מחוץ לבית ואחרות, זהו ספר שימושי לכל משפחה. אנחנו יכולים לשנות את המציאות הלא נעימה של חיים בצל חרדה. לא בחרתי באקראי במילה 'צל' כי חרדה משתלטת ומטילה צל גדול על האדם שנושא אותה. כל אחד יכול להקטין את החרדה שלו. הורים לילדים חרדים הם בעלי תפקיד משמעותי הן בהגדלת חרדה והן בהקטנתה. לעיתים מבלי משים אנו, ההורים נותנים יד לחרדה במקום לילדינו. בסיפור מוצעות דרכים לעבודה עם הילד החרד. חשוב לנקוט עמדה אקטיבית ביוזמות נוגדות חרדה, לחזק את הילדים שעושים צעדים בכיוון הנכון, להיות עקביים ולשמוח על כל הצלחה. כפי שכתבתי בסיפור, אני ממליצה להורים של ילדים שיכולים לקרוא, לקרוא יחד איתם את הסיפור. אפשר לקרוא משפט משפט, פסקה פסקה או בכל דרך אחרת. הקריאה יחד, מעבר לחוויה חיובית משותפת, גם מראה לשני הצדדים שהם לא לבד מול החרדה. הסיפור מזמן שיחה על החרדות של הילד וניתן 'לאמץ' משפטים מתוכו ופעילויות מתוך ההמלצות להורים ולמטפלים המצורפות בסוף הסיפור".
בקבוק חיזוק לוכד חרדה
"לעיתים ליבי מחליטה להשתמש במתנה שקיבלה מהמטפלת – בקבוק חיזוק לוכד חרדה. זהו בקבוק מיוחד שלוכד מפלצות חרדה" (מתוך הספר)
בסוף הספר כתבה ליאת הצעות להורים ולמטפלים לשימוש בסיפור. בין הצעות אלה הכנת בקבוק חיזוק לוכד חרדה אישי שיאפשר לכל ילדה וילד להיזכר בכוחותיהם גם בסיטואציות שמפחידות אותם.
כותבת על סיטואציות מהחיים
"ליבי מגדלת מפלצת" הוא ספרה השני של ליאת שרמן. "כמענה לצורך שאיתרתי בעבודתי, כתבתי סיפור הכנה לניתוח לב לילדים: "ילדה לבבית" שמשמש אותי להכנה הרגשית שאני עורכת לילדים ולהוריהם. הסיפור תורגם לערבית והודפס בארבע גרסאות: בעברית לבנות ולבנים ובערבית לבנות ולבנים כי המחלקה למומי לב מולדים מטפלת בילדים רבים מהרשות הפלסטינאית שדוברים ערבית בלבד. ברוב המקרים של ילדים שמגיעים מהרשות, הם מגיעים בדקה התשעים וזוהי ההכנה היחידה האפשרית בשבילם, אם כי הספר לא מחליף הכנה רגשית יותר מלאה, אבל עובדים עם מה שמצוי".
"העבודה עם סיפור ההכנה לניתוח תורם רבות להורים. לרוב אני פוגשת את הילד והוריו מספר שבועות לפני הניתוח. אני משוחחת עם ההורים על הסיפור ועל הדרך לעבוד באמצעותו עם ילדיהם בבית קרוב לניתוח. ההורים שחשים חוסר ודאות, בלבול, פחד ואשמה ועומדים חסרי אונים מול ילדיהם – איך ומה לספר, מקבלים בעזרת הסיפור כלי יעיל ומרגיע להתכונן לניתוח, עוד לפני שהסיפור מגיע לילדים".
"לספרים יש כוח השפעה רב. נגישותם ורבגוניותם מאפשרות לקורא להתקרב לרגשות ולרבדים חבויים בנפשו ומאפשר הגמשת דפוסי התנהגות ועזרה בפתרון קונפליקטים ובהתמודדות עם קשיים".
סיטואציות מהחיים
"לפני חמש שנים ליום הולדתי ה- 40, הוצאתי אלבום שירים בו 7 מבצעים ביניהם שרון רוטר, ברוך פרידלנד ועידית הלוי. האלבום עוסק בסיטואציות מהחיים, ופונה בעיקר לגילאי 50-30. שם האלבום: 'חלום הבל'. שירים מתוך האלבום אפשר למצוא ביוטיוב. האלבום נוצר בעצם כתוצאה מחבלת ראש שלי שבעקבותיה סבלתי מסחרחורות שנגרמו מפגיעה באיבר שיווי המשקל באוזן. הייתי מנוטרלת בבית ובעלת יכולת תנועה מוגבלת. היות שאני לא ממש טובה בלא לעשות כלום והמוסיקה בתוכי רק חיכתה להזדמנות לצאת, ישבתי ימים מול הפסנתר, כתבתי והלחנתי שירים. השירים נוגעים לחלומות ולשאיפות שלנו, למציאת בן זוג, להריון מאוחר, לזוגיות רבת שנים, לסוגיית הגיל, לילדים, לאלימות במשפחה ולנושאים נוספים. מכיוון שההשראה לשירים הגיעה ממספר רב של אנשים שפגשתי והביצועים היו של מספר זמרים, החלטתי שלא שמי יתנוסס למעלה אלא: 'מליאת המוזות'. האלבום נקרא: 'חלום הבל' על שם שיר הנושא שלו. הוא קשור אליי ולרצון שלי להוציא את השירים מה'מגירה' לעולם, והתהיה שלצידו: האם זהו רק חלום הבל. במובן מסוים זה קשור גם להתמודדות עם פחדים וחרדות – אם נשאיר אותם בפנים, הם רק יצטברו ואיתם ההתמרמרות והאכזבה. כשאנו פועלים, יש סיכוי שדברים טובים יקרו לנו".
בימים אלה כותבת ליאת שרמן את ספרה השלישי – "סיפור הכנה לצנתור" לבקשת הרופאים המצנתרים במחלקה שהבחינו בחשיבות סיפור ההכנה לניתוח למטופלים ולהוריהם".
בעקבות הוצאת הספר מתוכננים להתקיים מפגשי קבוצות להורים שכוללים קריאה של הספר ושיחה על אודות השימוש בספר ובבקבוק החיזוק לוכד חרדה. כן אפשר לפנות אל ליאת לתיאום הגעה למסגרות חינוכיות שונות לשם קריאת הסיפור, שיחה בעקבותיו והכנת בקבוק חיזוק לוכד חרדה אישי.
