הסופרת והיוצרת טל איפרגן – ברבוניות, סיפור קצר על אהבה קצרה

כתב : זוהר נוי

DSC_1205

"ברבוניות", ספרה החדש של הסופרת והמשוררת טל איפרגן הוא סיפור פשוט על אהבה פשוטה, שנרקם בין שני אנשים שונים, גבר ואישה, בעקבות תאונה בדרכים. כשהאיש הפשוט והילדונת נפגשים, זוכה האהבה (קצרה כשם שתהיה) בכבודה, כמו נועדה להזכיר לכולנו שאהבה היא או שחור או לבן. או ים או יבשה. זהו ספר פרוזה שני לאיפרגן אחרי ארבעה ספרי שירה פרי עטה ורומן ביכורים אחד ("לקרוא עיתון מול הרוח"/הוצאת עמדה; 2013). נפגשנו עמה לשיחה על ספרה החדש.

איפרגן (32), בוגרת קורסי תקשורת, עיתונאות ופסיכולוגיה, ולימודי עריכה לשונית (מכללת "אורנים"), כיהנה כיו"ר אגודת הסופרים, סניף חיפה והצפון, בשנים 2014-2013. היא הפיקה את יריד הספרים האלטרנטיבי "סופרים-יוצרים" בחיפה, במסגרתו של שבוע הספר. לפרנסתה היא עורכת תוכן, כותבת תכנים אישיים ושיווקיים, חוות דעת על ספרים ואוטוביוגרפיות, כותבת עבור מוזיקאים ומנחה ערבי שירה וסדנאות כתיבה.

גיבורת ברבוניות יוצאת ממקלחתה ובמפתיע רואה את התמונה היחידה שלהם יחד. היא מתיישבת מול מסך המחשב וכותבת געגוע. בשבת אחת היא מתארת את כל מה שלבה ידע מהיום שבו נכנס איש פשוט לחייה. הילדונת הגיעה למשרדו אחרי שהייתה מעורבת בתאונת דרכים, ומרגע זה היא זוכרת במיוחד את הריח, ומאוד קשה לה למחוק. השניים חווים רגעי חסד משותפים, נפתחים ונסגרים, מלמדים זה את זו דברים. הם הרי נפגשו לשם דבר. כך נרקמת לה אהבה קצרה, דרכה הילדונת מגלה את עצמה ומבינה שהיא ראויה.

הרבה עצב או מעט עצב?
"הפורמט של הספר די קטן בכוונה תחילה כך שאיני יודעת כמה עצב כבר יכולתי לטמון בו. קיים עצב, העצב לנוכח התמונה המשותפת שנותרה למזכרת, תחושת ההחמצה, כאבים פיזיים מפאת התאונה, הבחירה, אך העצב הזה מוליד כמיהה בסיסית לשמחה. יש מקומות בספר שנועדו לדמעות ויש מקומות שהם נוף אנושי פשוט, כזה שכולנו מכירים מקרוב".

"בין מדרגה לאחרת היא נושמת את הריח שלו, הנדבק, כמו היה ריח הערמונים הקלויים שהונחו עבורה בשקית הנייר החומה, בעודם לוהטים. היא גמעה את מלוא החופן ואת השקית שמרה. כי לנצח נדבק בזו השקית זה הריח." (מתוך הספר).
גיבורת העלילה?
"הפעם היא אינה אני. אמנם ההשראה לסיפור באה אלי מחיי, אבל 'הילדונת' היא דמות. כמו הגיבורה גם אני עברתי תאונת דרכים, גם אני התאהבתי פעם באי אפשר וגרתי זמן רב מדי בדירה צפופה וחונקת, אבל היה לי חשוב ש'הילדונת' תהיה כל אחת שהלב שלה פתאום נפתח".

למה ילדונת?
"כי ככה קרא לה האיש הפשוט, וכי בתוכה היא עודנה קטנה, ילדה שאינה מתביישת להזדקק למשהו או למישהו מסוים ולהניח לנפש לעשות בה לעתים שפטים קטנים. הילדונת היא שילוב של חוזק ותמימות, של שמחה ושבר, של מעמקים וגאות. היא נסגרת כדי לצאת, ורק בסביבה שטבעית לה היא לאט לאט נפתחת עד שלא רוצה לסגור".

היכן מתרחשת העלילה?
"הלוואי שהעלילה תישאר בת חלוף. במציאות היא מתרחשת בארץ, מתחילה ונגמרת בטיילת חיפה, טיילת ילדותי".

"בבוקר שישי היא פסעה יחפה בטיילת. הסירה נעליה הכחולות, אלה שהסוליה שלהן פרחים. הבחינה שיש מקומות, המקומות שבהם הילכו יחד שלובי ידיים, יש מקומות שהיא בהחלט יכולה לנשום את הזיכרונות הטריים. הזיכרונות יוצאים אליה מן הים, כמו דגה אותם שלא במתכוון. הם כמו ריח דגים, עוטפים וחונקים במידה זהה." (מתוך הפרולוג).

מה המסר המרכזי שברצונך להעביר לקוראייך?
"שיש אנשים שהלב נפתח מולם ויש את מי שלא, שאין בזה משהו אישי. בנוסף, ובהקשר לאהבה, אני מאמינה שאהבה באה להקל, להפשיט, היא לא אמורה לקנא או להיות מסובכת, ואל לה להיות פשרה. כמו כן הבניין הישן והדירה המחניקה שהגיבורה כה מבקשת לעזוב, באים לבטא שבמקום שבו הכול נובל כבר לא יצמחו חיים".

אלמנטים ביוגרפיים?
"בספריי תמיד. איני יודעת אחרת. כאמור, חוויתי תאונה וחוויתי פרידות בחיי, וגם לבי שלי נפל בעבר ברשת. גם אני אוהבת תותים ושקדים ומוצאת נחמה בפרטים הקטנים, אלה שאלוהים נוכח בהם. מול מכאובים כולנו שווים. עם זאת, הסיפור עטוף דמיון הבא לידי ביטוי בכתיבה שאינה מוסרת הכול. רב הנסתר על הגלוי. מבחירה".

מהיכן שאבת את ההשראה לכתיבתו?
"ממה שקרה ולא קרה. שזירת מציאות בדמיון ולהפך, מאפשרת לכותב מרחב שמאפשר לאמת לצאת".
מהי משמעות שם הספר?
"הילדונת והאיש הפשוט היו מתקרבים בשבת. היא נהגה למסור לו רשימה קצרה שמכילה את כל אשר היא אוהבת, והוא היה מקפיד. יחד הם היו מכינים חג ובזמן שבו הדגים היו נאפים בתנור התשוקה עשתה את שלה. הילדונת הייתה מאושרת. ככה היא שכחה את כל שלא רצתה לזכור. באותם הרגעים היא התמסרה לכתפיו הרחבות של האיש הפשוט וגופה דאה. האיש הפשוט לימד אותה שברבוניות לא מוכרחות להיות מטוגנות, כמו לומר שאהבה אינה מוכרחה להכאיב. הוא לימד אותה כמה קשה לשטוף ריח מהזיכרון. בנוסף, יש קטע בספר שמופיע תחת הכותרת 'ברבוניות', המעניק במה למשאלות שבלב. ברבוניות הן קטנות, ורודות וזהובות, כסימן זעיר לאדם שרעב לטיפת ים צלולה של מזל".

"אבל ברדת לילה, ובאותה נשיקה ראשונה בינו לבינה, שם, מול כל הכוכבים שהיו לשמים להציע, ראשה הסחרחר של הילדונת כבר היה כל כך הלום. ולא מיין". (מתוך הספר)

מה מסמלת כריכת הספר?
"נעליים מסמלות יציבות. הבחירה להסיר נעליים מסוימות ולפסוע יחף משמעה התחלה חדשה. נעליים באות תמיד בזוג, כמזל דגים, ולכחולות שלי הייתה את הסוליה השמחה ביותר בעולם. עם זאת היה עלי להיפרד מהן כדי להמשיך ללכת"

כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר?
"האמת היא שאת הסיפור הזה שתלתי בטיוטת ספר קודמת ששמו ענה לשם 'יציבה', טיוטה שקיבלה תשובה אוהדת מאחת ההוצאות הגדולות. מפאת ענייני תקציב התבקשתי לחכות, ובזמן הזה שתלתי סיפור בתוך סיפור. מספר שבועות לפני שטסתי לבקר את המשפחה האהובה שלי בבואנוס איירס, בינואר האחרון, הבנתי שלא מערבבים. אחרי תיקונים קלים שלחתי את 'ברבוניות' לרני (רן יגיל; עורך הספר ומנהל הוצאת עמדה), ולמחרת עליתי על המטוס. כשחזרתי החלטנו יחד לפרסם את הספר במתכונתו הייחודית, ולהגיש סיפור קצר על אהבה קצרה שנכתב בשבת תמימה אחת".

מהי אהבה פשוטה כדברייך?
"אהבה פשוטה בסיסה הוא חברות, כנות, קרבה, משיכה, קבלה, הכלה והקשבה. אהבה באה לפתוח בנו צוהר ולקרב בין שני לבבות. אהבה שהיא עול אינה ראויה".

מה היית רוצה שהקורא ייקח מהספר?
"הזדמנות. רגע אחד אתה עלול לעלות על האוטובוס הלא נכון וברגע אחר להתאהב. אלה הם חיינו, דלתות מסתובבות".

"לפני הילדונת הייתה לאיש הפשוט אהבה. הילדונת לא שאלה שאלות. היא רק דפקה בדלת המשרד ובקולה שאלה האם מותר לה להיכנס". (מתוך הספר)
מה השינוי שחל בך לעומת הספר הקודם שלך שעסק באביך?
"אבא מוזכר בספר הנוכחי בשורה בודדת. מותו, טרגי כשם שיהיה, כבר אינו מלווה את חיי האישיים יום יום. ספרי הקודם ('קינת הטל'/עתון 77; 2015) הוקדש לאבי והיווה עבורי החלמה, בזכותה הורדתי את התיק מהגב. בתיק היו רגשות רעים כמו אשמה, עצבות תהומית ורחמים. מהרגע שבו קיבלנו את הבשורה המרה ובמשך שנתיים וחצי הסתובבתי כפופה, הייתי בטוחה שלא אצא מזה. כלפי חוץ תפקדתי, שמתי פלסטרים עמידים על הפצעים אבל לא באמת יכולתי לגעת בפנים. השירה עזרה לי ונתנה לי רשות לפתוח את התיק הזה רק לעתים. באלה העתים אני מבקשת להיות לבד, עם עצמי, מתבוננת בתמונות הבודדות, בציור שצייר, ובוכה את הכאב. בספר הנוכחי אין סבל, יש אולי חלום שלא נועד להתגשם ונוצרת תחושת פספוס אבל חצי הכוס המלאה נלגמת תוך כדי קריאה ומרווה. היא ההכרה בקיומה של אהבה, זו שזהה למה שכולנו בסופו של יום מבקשים לחבק".

התבגרת מאז הספר 'קינת הטל', איך זה השפיע על הכתיבה?
"אני מתארת לעצמי שכשם שגוף האישה משתנה כך גם נפשה. היום אני פחות ילדה, הכתיבה שלי כבר אינה בתולה, בחירת המילים שואפת לדיוק מעבר למורגש כאן ועכשיו. המשקפת שבזכותה אני רואה את הרגש מקרוב לא השתנתה, אבל אני מניחה שאלמנטים בוסריים פגשו בהבשלה".
האם תאונת הדרכים השפיעה על הגבר ועל האישה?
"אין תאונה שלא משפיעה, מהכאב הפיזי המגביל והמשך בכעס על שאירע, אך לא היא זו שהרחיקה את האיש הפשוט מהילדונת. בדיעבד התאונה הפכה להיות הסיבה שבזכותה הילדונת והאיש הפשוט נפגשו, לשם סיבה. היא היוותה פתח לתמורות זכות של חסד ותשוקה".

"את האיש הפשוט היא אהבה לאט. להתבונן בפרופיל פניו המשורטט, בהבעתו המתעניינת. רגע היה ורגע נעלם, הילדונת לא הבינה זאת. היא לא תפנים. הילדונת פתחה לב שנפל שוב ברשת. פתחה, בלי לחשוב, כאילו אהבה היא קופסת תותים." (מתוך הספר).

האם את אוהבת לאכול ברבוניות?
"האמת היא שבשנים האחרונות אני די טבעונית, וצמחונית מגיל 10, אבל דגים עבורי זאת אהבה גדולה. מאז שאני קטנה הם מסמלים בבית שפע, כזה שלא תמיד יש או היה. הריח, הנימוחות והאיטיות המתבקשת עת אכילתם, כל אלה מאפשרים לי לגעת בלב הים, להתרגש מטעם. אז כן, אני אוהבת ברבוניות כל עוד הן מפולטות ולא מטוגנות".
"מיד רצו בראשו הרגעים הטריים, הילדונת והוא אופים ברבוניות בתנור. לעתים, במהלך ההכנה, היה מרימה בעדינות ממכרת ומניחה על השיש המוצל. היא בג'ינס הקצר הזה שלה והוא בחולצה שאינה מכופתרת. פלג גופו העליון היה נצמד לדעתה, מוציא אותה ממנה אליו. היה מנשקה ברכות שאין לה תחליף, והיא הייתה שוכחת את כל אשר לא רצתה לזכור. ככה, בתוך השפתיים שלו, בעוד היד הימנית שלה מתרוממת כדי ללטף וללטף, לעזאזל הדגים". (מתוך הספר)

מתכון מומלץ לברבוניות?
"תחילה מומלץ להכין בזוג. הטעם הסופי מוכרח להיות משותף. יש להזיז את המחוג ל-180 מעלות ולהניח נייר אפייה על תבנית מלבנית. ניתן גם להניחן בתבנית מזכוכית שמיועדת לתנור. את הברבוניות שהופשרו יש להניח במרכז ולזגזג טיפות נדיבות של לימון שעורבב עם שמן של זית. יש להמליח קלות במלח גס ואטלנטי ולקשט בשיני שום קלופות. אני אוהבת למסגר בעיגולים כתומים של גזר ובטטה, שאותם אני מורחת קלות בשמן קוקוס. החשוב ביותר הוא לא להוסיף לדג תבלינים. אין מקום לכמון ולכורכום, לזעתר או לקינמון, ומספיקות 25 דקות לזה. מי שמטגן ברבוניות בקמח טועה. זה כמו לצפות זכוכית כדי שלא תישבר. מומלץ להגיש עם פלח לימון, חצי אבוקדו ממולח קלות, וכוס ריזלינג קר".

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

 
גיליון החודש
שער מגזין 91
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן