"אהבה עצמית" – מה זה? להיות נרקיסיסט? אנוכי?
הרי כולנו פוחדים "לאהוב" את עצמנו כי כל חיינו תמיד היו כאלו: (כולל הקרובים ביותר לנו) שאמרו
"יאללה… מה אתה "עף" על עצמך?, "שוויצר", "למה מי אתה?, "תרגיע"
ובצבא במיוחד חינכו שאנחנו בין…"אפס" ל… כמה פסים…
אז אני רוצה לחדש לכם: אל תאהבו את "עצמכם" תאהבו את "מה שקיבלתם"- ממי שאתם מאמינים שנתן לכם
אלוקים, בודהה, אבא ואמא… קבלתם מתנה! הכי מדהימה בעולם! בחינם!!!
לא תאהבו אותה? לא תשמרו עליה? לא תדאגו לה? לא תתגאו בה?
ולמי שמאמין, יש האומרים שזה לא שלנו אלא של בוראינו אז… בכלל.
ועם האהבה ל"מתנה" שלנו בא כבוד והערכה עצמית!
ואסיים במילותיו של ז'אן ואל ז'אן (תרגום חלקי שלי):
מי אני? האם לעד אסתיר את זהותי? ואתכחש תמיד למהותי?
לאמץ שמות לא לי ולשקר עד יום מותי – את עצמי!
כיצד אישיר מבט אל חבריי? כיצד אישיר מבט אל תוך עיניי?
בנשמתי נגע האל, לפני שנים בערפל, נתן תקווה כשנרמסה, נתן לי כוח למסע…
מי אני? מי אני? כן ז'אן ואל ז'אן!!!
אז אל לכם לחשוש לקום ולומר "כן! זה אני! ואין אחר כמותי!"
שלכם לעד
אורן
