החוכמה בעסקים… זה לדעת לשחרר.
החלטנו לצאת בפרוייקט מסויים לחשיפת העסק, הגדלת המכירות, הגדלת הרווחיות ועוד..
ישבנו, כתבנו, תכננו, התייעצנו והחלטנו שזו הדרך בה אנו רוצים ללכת… והפרוייקט יוצא לדרך.
כתבתי לפני מספר מאמרים על KPI בעסקים. KPI הוא מדד לבדיקת התפתחות העסק במספר מישורים אותם אנו מעוניינים לבדוק.
מן הסתם, גם הפרוייקט אותו בחרנו ואותו התחלנו חייב לקבל מעקב KPI צמוד צמוד…
אח"כ, לא נדע בזמן אמת האם הפרוייקט אכן נותן את התוצאה והתפוקה אותה הוא אמור לתת
אך בעסקים כמו בעסקים, לעולם הביצוע אינו כמו התכנון, לעולם המצוי הוא לא כמו הרצוי ולכן אנו נאלצים לבצע תיקונים קטנים, סוג של Fine Tuning כדי לכוון, לדייק ולזקק את הפרוייקט כך שיביא לנו את המגמה והתוצאה המיוחלת.
מחקרים גילו כי אין החלטות רציונליות, מרבית ההחלטות מתקבלות מהבטן, כלומר מהרגש.
כיוון שכך, גם כאשר משהו לא מצליח לנו, קשה לנו לוותר עליו.
רוצה לאמור… לעיתים בדיעבד (ואין כמו חוכמת הבדיעבד) מסתבר שהפרוייקט, ההחלטה, הדרך בה בחרנו היו שגויות. שום כיוונונים ו –Fine Tuning לא מועילים והדבר הטוב ביותר הוא פשוט להודות בטעות ולסיים את אותו פרוייקט.
אך… כיוון שקשה לנו לוותר ולהודות "בהפסד" אנו ממשיכים וממשיכים עם הפרוייקט ומנסים שוב ושוב לכוונן את הפרוייקט לכיוון ההצלחה, אך זהו קרב אבוד מראש וההצלחה אינה באה. ההפך הוא הנכון, המשך התנהלות הפרוייקט מתחילה אם לא התחילה כבר להסב לנו הפסדים ונזקים. אך כיוון שאנו לא מוכנים לוותר (החלטות מהבטן) אנו ממשיכים במורד התלול עד ש…
עד שאנו מבינים סוף סוף כי אנו במדרון חלקלק המגביר את ההפסד, מבזבז לנו זמן וגורם לעוגמת נפש.
לכן, החוכמה הגדולה ביותר בעסקים… היא לדעת לשחרר, לדעת מתי "להרים ידיים" ולאמור… עד כאן!!! יותר מזה אנחנו לא מוכנים להשקיע לא בזמן, לא בכסף ובשום משאב אחר ולעצור.
העצירה בזמן היא החוכמה האמתית, היא הנקודה בה אנו באמת משחררים את הרעיון הכושל ומחפשים את האתגר הבא.
כדי שזה יקרה אנו צריכים להחליט עוד בזמן התכנון או המקסימום עם התחלת הפרוייקט על "תחנות יציאה".
אילו נקודות בזמן ובכסף שאם אנו רואים שהכוון הוא לא נכון, לעצור במיידית את המשך הפרוייקט הכושל.
חייבים לדעת מתי לשחרר ולעצור.
