1987 – 2023
כשקראתי על ליאור אטיאס ז״ל, אשתו של גיא ואמא של אלמה, נשארתי עם פרט קטן. במשך שבע השנים שבהן עבדה כאחות וטרינרית, היא נהגה לשמור בכיסיה חטיפים לבעלי החיים שהגיעו לטיפול. גם לאנשים שבאו איתם היה לה חיוך.
בבית חיכו לה ליר ומיה, שני הכלבים שלה, ויאיא ומיקי, שני החתולים. ליאור מצאה בו מקום גם לבעלי חיים שנזקקו לאומנה. היא טיפלה בכלבים, בחתולים, בתוכים ואפילו בחולדה, עד שנמצא להם בית קבוע.
באפריל 2023 הצטרפה ליאור לפרויקט ״אנשים טובים״ של עמותת עלם. היא התנדבה לסייע לאנשים שנקלעו למצוקה נפשית או גופנית במסיבות טבע.
לי אישית חשוב לראות את האדם שמולי ולשים לב למה שהוא צריך. כשקראתי על ההתנדבות של ליאור בעלם ועל בעלי החיים שקיבלה לביתה, הרגשתי שזו נקודת החיבור שלי אליה. במסיבות הטבע היא הייתה שם בשביל אנשים ברגע של מצוקה, ובביתה היא טיפלה בבעלי חיים עד שיכלו לעבור לבית משלהם. בעיניי, היכולת לראות מי זקוק לעזרה ולתת לו מענה היא מעלה מיוחדת. במעשים האלה אני מוצאת גם את שלוש המילים שבחרנו לגיליון הזה – תושייה, פשטות ונחישות.
ב־7 באוקטובר 2023 הגיעה ליאור במסגרת התנדבותה לפסטיבל נובה ברעים, שם נרצחה.
בני משפחתה וחבריה ממשיכים לטפח את הגינה שאהבה. ייחורים מהצמחים שגידלה הגיעו לכל חלקי הארץ. כשאני חושבת על האור שנשאר מליאור, אני חוזרת לתמונה הזאת – האנשים שאהבו אותה מטפחים את הגינה שלה, והצמחים שחלקה עם אחרים ממשיכים לגדול גם אצלם.
אני רוצה לסיים במילים שנכתבו לזכרה ב״אות החיים״.
״תהיו טובים אחד לשני ותחייכו מהלב!״
יהי זכרה ברוך.










