אחד היסודות החשובים ביותר בעולם הכספים הוא משמעת עצמית. אנחנו יכולים לתת לכסף משמעויות שונות, בין אם משמעות פרקטית או משמעות פילוסופית, אך כבעלי משמעת עצמית, יש לנו את היכולת לשלוט עליו.

משמעת עצמית מתבטאת בהצבת גבולות: לדעת שאנחנו מוציאים כסף, אבל יודעים גם כמה. אני מאוד אוהב לדמות את עניין הכספים כמו מכון כושר או כמו תזונה נכונה: זה שהלכנו היום לאימון לא אומר שאנחנו יכולים להשתולל עם האוכל; זה שאכלנו היום בסדר זה לא אומר שמחר אפשר להיות עם התקף בולמוס.

גבולות הם לא הדבר היחיד שחשוב, אלא גם תעדוף. היכן אנחנו רוצים להשקיע יותר את האנרגיות שלנו. לדוגמא, אם אני רוצה להיות בעל גוף שרירי, לא ניתן מצד אחד להתאמן שלוש-ארבע פעמים בשבוע, אבל גם לאכול פחות כדי להכניס את הגוף למשטר תזונה רזה יותר, זהו מתכון לכישלון. צריך להחליט אם רוצים גוף שרירי (מצריך אימוני כוח רבים וצריכה רבה של חלבונים), או רוצים גוף רזה (דגש יותר על מה נכנס לפה ופחות אימוני כוח).

אותו הדבר גם בעולם הכספים – לא ניתן להציב יעדים כלכליים ללא הבנה מה הם הגבולות, ומה הם סדרי התעדוף. משפחה אינה יכולה באותו הזמן לקנות דירה, להשקיע בשוק ההון, לצאת לחופשה, לקנות רכב חדש, לרשום את הילדים לחוגים שונים, ולצפות כי המאזן הכספי ימשיך להיות בפלוס.

רק ע"י משמעת עצמית, אנחנו יודעים לקבל על עצמנו מציאות, להגדיר גבולות מאוד ברורים של מה נכון, להיות ממוקדים, ולהשיג את המבוקש. מעבר לזה, נוכל אפילו להיות שלמים עם הבחירה שלנו, ולקבל את המציאות שלנו כפי שהיא. במילה אחת, נחת

לאחרונה אני נחשף ליותר ויותר מחקרים שממחישים עד כמה המחשבה משפיעה על הגוף, ועד כמה התודעה מעצבת את חיינו. מתח, חרדה, חוסר שקט ורוגע אינם נשארים בראש, אלא מחלחלים אל הגוף, ומשפיעים גם על ההתנהגות, קבלת החלטות ועל שגרת החיים. כך הם גם משפיעים עלינו בעולם הפיננסי.

בעבודתי אני פוגש משפחות רבות שחיות בתחושה קבועה של מחסור. המשפט שחוזר על עצמו הוא: "אין כסף". אם זאת, במקרים רבים, זו אינה התמונה כי יש הכנסה, יש משכורת. הבעיה היא שמעט מדי אנשים יודעים באמת לאן הוא הולך.

כאשר מבינים, מגיעות ההתנגדויות: "אי אפשר לקצץ", "זה בשביל הילדים", "אין ממה לחסוך". אלה משפטים מוכרים, אנושיים, אפילו טבעיים. אבל לא פעם, מאחוריהם מסתתרת תודעת חוסר, תודעת עוני. תפיסת עולם שלפיה אף פעם אין מספיק, ולכן גם שום פתרון.

בתודעה זו, קורה דבר מעניין: דווקא הפחד ממחסור מייצר צריכה. קונים כדי להירגע, מפצים כדי לא להרגיש אשמה, וממשיכים להתנהל כאילו הבעיה היא רק בגובה ההכנסה. אלא שלא פעם, הבעיה האמיתית היא חוסר שליטה.

מצידו השני של המטבע, קיימת תודעת שפע. היא אינה אומרת שהכול קל או מושלם. היא אומרת שיש אפשרות לבחור, לעצור, לבדוק, לנהל. היא מחליפה תגובה אוטומטית בהחלטה מודעת. וזה כי אנחנו אומרים "יש לי". מאחורי התודעה קיים גם הרבה רוגע, כי יש, ובכך אין ריצה לצריכה.

לפעמים, היציאה מהמינוס לא מתחילה בבנק. היא מתחילה בראש. לכן, בפעם הבאה שאתם צריכים לצרוך, רגע לפני שליפת האשראי, עצרו, ותשאלו את עצמכם: האם אני קונה מתוך צורך, או מתוך פחד? האם אני צריך או רוצה?

ישנן הרבה מילות שאלה שאנחנו משתמשים בהן בחיי היום יום. אולי הנפוצה ביותר היא "למה".

במיוחד כשיש סביבנו ילדים קטנים.

אך האם זאת מילת השאלה שאנחנו צריכים להשתמש בה כדי לקדם את עצמנו?

בואו נסתכל על כמה דוגמאות בחיי היום יום:

למה המוצר כל כך יקר

למה הילד לא מקשיב?

למה בן/בת הזוג לא מבינים אותי?

למה רע לי?"

שאלות אלו מחפשות אולי תשובות, אך עצם קבלת תשובה לאו דווקא מבטיח שינוי כלשהו.

כדי ליצור שינוי, במקום להתרכז במציאת סיבה, צריך למצוא את הדרך המובילה לשינוי.

מילת השאלה שמובילה לשם היא "איך":

איך אוכל לקנות את המוצר היקר?

איך אגרום לילד להקשיב

איך אגרום לצד השני להבין אותי?

איך אגרום לכך שיהיה לי טוב?

ניסוח השאלות היומיומיות שלנו בצורה נכונה יכול להטוות את הדרך להצלחה וגדילה במישור האישי, במישור העסקי, במישור המשפחתי, ובמישור הזוגי.

איך עושים זאת? זאת שאלה נפלאה שכל אחד מוצא את הדרך שלו.

בהצלחה!

אולי המשפט הישראלי המזוהה ביותר. שמירה על אופטימיות דווקא במקום שבו קשה לראות אותה. מצד אחד, קשה לי עם המשפט הזה, כי הוא עלול להישמע כמו ויתור, והפקדת האחריות בידי הגורל או בחסדי שמיים. מצד שני, יש בו משהו אחר. התמדה לראות אור בקצה האופק.

הגישה הזו מזכירה לי את "כנר על הגג". בסרט מ־1971, בכיכובו של חיים טופול, הרעיון הזה מקבל צורה מוחשית: גם כשהקרקע זזה, לא קורסים, ובוחרים להמשיך. “יהיה בסדר”, אמירה לא כתיאור מצב, אלא כהחלטה.

המשותף בין הגישה הזאת לבין עולם הכסף הוא העשייה ולא הכמיהה.
בכל פעם שניתנה לנו הזדמנות לשרוד ולראות אור, לקחנו אותה. הדבר נכון גם בעולם הכספים. בעידן שבו הידע נגיש, אפשר למצוא תשובות בלחיצת כפתור, ואפשר להיעזר בכלים פיננסיים הנמצאים אצלנו כבר בחנות של הפלאפון. אבל הכלים לבדם אינם מספיקים. מה שמכריע הוא ההחלטה להגדיר יעד, לבחור דרך, לדייק את הכלים השימושיים, וכשההזדמנות מגיעה, ללכת בה בעקביות, עד שההגשמה מפסיקה להיות חלום והופכת למציאות.

כי בינינו – מי לא רוצה הגשמה?
"יהיה בסדר" הוא לא בהכרח כמיהה. זו אמונה והחלטה.

כאשר מסתכלים על שנה אזרחית, יש מספר תאריכים בהם אנחנו משריינים לעצמנו תאריכים חשובים: ימי הולדת, חופשה משפחתית, קייטנות, בלאק פריידי, סייבר מאנדי, ועוד. זאת אנחנו עושים כדי לא לשכוח. למה? כי באותו יום יש אירוע חשוב. למה? כי מדובר באירוע לא שגרתי, ואנחנו לא רוצים לפספס אותו מטעמים כאלה ואחרים.

הפעולה הזו שאנחנו עושים, אולי אפילו באוטומט, הינה תכנון מעשי של פעולות עתידיות לשנה החדשה. מדובר על בסיס לבניית תוכנית שנתית, בין אם תוכנית פרטנית, או תוכנית משפחתית. התכנון הוא קריטי, כי הוא אינו כמיהה או רצון. מדובר על פעולה ששמנו לה יעד כדי להשיג אותה. עצם הגדרת האירוע, והגדרת תאריך יעד, אנחנו יצרנו מטרה, אשר הסיכויים להשיגה הם הרבה יותר משמעותיים וגדולים לעומת רעיון או רצון.

יצירת מטרות גם היא נעשית באופן אוטומט: רשימת קניות, פיזור ילדים במסגרות, קידוש עם המשפחה בשישי, תור לרופא, ועוד. אפשר להגדיר אותן כמטלות או מטרות שגרה; מטרות נקודתיות של אותו יום בשעה מסוימת. אם זאת, מטרות יכולות להיות מטרות גדולות יותר, אשר קיימת מורכבות מסוימת להשיגן, כגון קניית בית, או תכנון חופשה משפחתית בחו"ל, או השגת תואר, ועוד. במקרים הללו, מטרות אלו יושגו רק ע"י בניית תוכנית מתאימה שתביא אתכם אל היעד, והרי הוא המטרה שהגדרתם.

תחילת שנה חדשה היא הזמן להגדיר את המטרות שלכם לשנה הזאת. מה הייתם רוצים להשיג? מה הייתם רוצים לשנות? מה הייתם רוצים לשמר? כתבו לכם את המטרות, בנו לעצמכם תוכניות מסודרות, ושימו תאריך יעד לכל פעולה, ולכל מטרה. מציאות ניתנת לשינוי, וזה מתחיל כשאתם תאמרו "עכשיו".