The post פגישה מקרית appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

לצד התקווה מחד והאופטימיות המסייעת להמתין או לקדם לעשייה. לעתים, יש מהמורות בדרך.
בזוגיות לדוגמא, לאחר שבני הזוג קשרו את גורלם יחדיו. עברה שנה, עברו שנתיים, ומתגלעים חילוקי דעות, חוסר הסכמות,
לעיתים פורצות מריבות, ולעתים קורה שהייאוש מתגנב בין החרכים.
זה הזמן לפנות לעזרה, איש המקצוע יסייע לאדם או לזוג לפתוח צוהר בתוך מסך הביקורת, הכאב, הלבטים, הכעס, הפגיעה….לראות את הטוב
ללא תקווה ואמונה שניתן לשפר, לא יקרה דבר.
התקווה היא בסיס ומצע מרפד לתהליך טיפול בזוג שאיבד את דרכו.
הטיפול מהווה מסגרת המאפשרת בביטחון להשיח את צפונות הלב. פניה לעזרה טיפולית משמעותה, אמונה ותקווה.
התקווה למצוא את האור, נותנת כח ואנרגיה לעבור תהליך/דרך לא קלים.
במקרה של זוג שלאחר הסתייעות בעזרה מקצועית, החליטו להיפרד, תחושת השלמות בקבלת ההחלטה, מיצוי כל הדרכים לשיפור, תאפשר פרידה מכבדת, וכינון קשר פונקציונלי תפקודי.
לעתים התקווה לשינוי, מכוונת את האדם לזיהוי רמזים המחזקים את רצונו לשינוי, דבר המגביר את הסיכוי לשינוי. כאשר אדם מכוון לנושא מסוים באופן טבעי ראייתו תתמקד ותראה את הקשור לאותו נושא ובכך תתעצם התמקדותו.
לדוגמא: האישה בהריון, שרואה את כל הנשים שבהריון.
האדם ששוקל להחליף עבודה, שם לב לכל אלו שלאחרונה שינו מקום עבודה.
האדם שעוסק בספורט מסוים, יראה לפתע את כל העוסקים בספורט זה.

הורה המקווה שיבוא יום ובנו יסדר את חדרו, מזהה שהבן סידר את השולחן.
זו ההזדמנות לחזק את ההתנהגות, להבליט שהבחנת בכך וזה רצוי בעינך, זו הדרך, זה הצעד הראשון בדרך לסידור החדר.
תקווה מסייעת להאמין שנצא מהמשבר ותיפתח לנו דרך חדשה.
לעתים אנו בתוך המשבר ואין אנו יכולים לראות מעבר לו, מה שעשוי לתת לנו כוחות, היא האמונה
שנחלץ מכאן במוקדם או במאוחר.
התקווה מאפשרת לנו להתחבר למקום הרצוי, הנשאף על ידינו. מה שנותן לנו את הכוח להמתין, לעשות ולקדם.
שובו של זכריה באומל הי"ד לאחר 37 שנות היעדרות. מפיחה תקווה בהורי הנעדרים לשובם.
החולים המחלה קשה מקווים להחלים, כאשר התקווה עוזבת אותם, הייאוש מחליש את כוחם להילחם במחלה.
תקווה מרוממת את הנפש, ייאוש מכרסם אותה.
אז מוטב לו לאדם, שיאחז בתקווה, ובתחושה של מסוגלות.
תפקידנו כהורים להנחיל תפיסה זו לילדינו, למען ייטיבו חייהם.

"על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק,
על בתנו התינוקת
שמור אלי הטוב.

על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה
מן המרחקים.

על כל אלה, על כל אלה,
שמור נא לי אלי הטוב.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
אל נא תעקור נטוע,
אל תשכח את התקווה
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה".
נעמי שמר.

.

The post תקווה appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

ואם עסקינן בפורים, ובילדינו, יש כאלו שרוצים להתחפש ואף יודעים בדיוק למה. יש ילדים הרוצים להתחפש אך לא סגורים על תחפושת, ויש ילדים שאינם מעוניינים להתחפש.
אגב, זה קורה ללא מעט בגילאי 10-14 כסמל להתבגרות. "הם לא יעסקו בשטויות" ולהיפך יש המתעסקים בתחפושות יצירתיות וקבוצתיות בגיל זה.
תפקידנו כהורים, לאפשר לילדינו הרוצים להתחפש לממש את הפנטזיה, לסייע למתלבטים לבחור תחפושת שאוהבים.
להבין את הסיבה שמניעה ילד לא להתחפש, האם זה מרד ההתבגרות, האם יש חששות הגורמים לילד להימנע מתחפושת?
ננסה כהורים להבין את הסיבות, ננסה להפיג חששות. אך לא נלחץ להתחפש. כן נעודד ללכת ביום זה לבית הספר, לא להימנע… תציידו את הילד בתיקו בכובע או מסיכה, כי ייתכן וישנה דעתו בהמשך הבוקר, במיוחד אם ירגיש שונה מכולם.
אפשרו לאחר החג במהלך השנה, לשחק עם הילדים בבחירת דמויות, להעמיד לרשותם את "ארגז התחפושות משנים עברו (שלרוב נמצא בכל בית). לעודדם להיכנס לדמות שיבחרו, לבנות סיפור סביב ולשחק.
ההורים כדוגמא, יכולים לבחור דמות מסיפורים, סרטים, או מהחיים, או דמויות שתאופיינה במצב נפשי, בתכונות מסוימות כמו: בעלת לב טוב שעוזרת…. מקשיבה….פותרת קושיות.
זו אחת הדרכים מחד להעשיר לילדים את מושג ההתחפשות, ברובד החיצוני ופנימי כאחד,
ומאידך, לייצג ולהאיר בדמויות ערכים החשובים בעיניכם, כמו: לעזור לזולת, להקשיב. ועוד.
שאל המשורר "מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע"?
ואומר לו, פורים חל כל יום ובכל שעה, רק נתבונן בעצמנו וסביבנו ונזהה את שלל התחפושות.

פורים שמח

The post "חג פורים חג פורים חג גדול לילדים, מסיכות רעשנים, שירים וריקודים…." appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

יום או חג האהבה אומץ בישראל באופן בלתי רשמי, ואם נחפש את מקורותיו, נמצא אותו במסורת הנוצרית.
אך זה אינו משנה. יש לנו הזדמנות לחגוג את האהבה. להסתכל סביבנו על בן/בת זוגנו, על ילדינו, ולזמן לעצמנו רגשות שמחה על כל אוצרותינו.
לתכנן ולעשות מחווה שתיתן ביטוי לשמחתנו ואהבתנו.
בשגרת היום, עסוקים כולנו במשימות, בעשייה, בלימודים, בחוגים, בהבטחות, בחלומות, בתכניות במה לא?
"חג האהבה", עוצר אותנו לרגע מהמרוץ היומי ומאפשר לנו להתבונן סביבנו ולהוקיר, לא בהכרח במחוות גדולות ומרהיבות. אלא, במסר/מעשה/שי המכוון ומתאים לזולת אשר יחוש באהבה.

ג'רי צ'פמן אנתרופולוג וכומר, בעל ניסיון רב ביעוץ לזוגות מתאר שלאחר ששמע לא פעם במפגשים עם זוגות "הוא לא אוהב אותי" או "היא לא אוהבת אותי" בעוד בן/בת הזוג מספרים ומתארים מה עשו, הרגישו/ אמרו… שבעיני ג'רי בהחלט מבטא אהבה.
צ'פמן חקר את הנושא וזיהה חמישה נתיבי אהבה, חמש שפות אהבה בהן אנו משתמשים כל הזמן, בזוגיות, עם ילדינו, עם חברים ובעבודה.
שפת האהבה מתפתחת בגיל יחסית צעיר, יש את השפה בה אנו מבטאים אהבה ויש את זו בה אנו חשים אהובים. הן אינן זהות בהכרח.
כאשר נפגשים אנשים עם שפות אהבה שונות, נוצרת חוסר הבנה. ותחושה שאין מענה מספק לצרכי השייכות והערכה של הזולת.
לדוגמא: ילד שנוהג לחבק ולנשק ואוהב להתכרבל… ילדה שאוהבת להראות את יצירותיה, את סידור החדר שלה…
כל אחד מהם מצפה לקבל את האהבה באופן שונה. כשהילדים גדלים, שפת האהבה לא משתנה, אך הדרכים לבטאה משתנות. הילד שאהב להתחבק, פחות אוהב זאת בגיל ההתבגרות, אבל כן שמח לטפיחה על השכם, להקשיב יחד למוסיקה, לשבת קרוב ועוד.

חמש שפות לאהבה – ג'רי צ'פמן
זמן איכות –
זמן לביחד, הקדשת זמן לזולת, לקיים דיאלוג, להקשיב, לשתוק ביחד, לבלות, לצאת לחופשה….
מילים בונות ומחזקות –
ביטויי הוקרה, הערכה, אהבה. כולנו נהנים ממילה חמה, אך, חלקינו זקוקים ליותר חיזוקים מאחרים.
יש שנחנו ביכולת ביטוי קלה ועשירה ויש הנדרשים לפתח את יכולת הביטוי על מנת שבן זוגם, ילדם, חברם, העוד שלהם יחושו שזקוקים לו.

מתנות-
גם אם אתם לעולם אינכם זקוקים לדבר, גם אם אינכם יודעים לקנות מתנה וזו טרדה
עבורכם, כי אתם רוצים לקנות את המתנה הכי מתאימה לאדם.
יש ששפת האהבה שלהם היא מתן מתנות או חשים אהובים בקבלת מתנות.
נתינה, מתן עזרה –
לעשות למען, לעזור(,) לפנק, לסדר, להדיח כלים, להסיע את הילדים, ל… ול… ובן הזוג שעמל ותורם ועושה סידורים ומשתתף במטלות הבית. לא תמיד תחוש זוגתו באהבתו, היא זקוקה למילים טובות…..
מגע גופני-
ביטויי אהבה במגע, חיבוק, נשיקה, כף יד מנחמת ומיטיבה. כאמור, כולנו זקוקים לכך, ויש הזקוקים לכך יותר.

כאמור, לכל אחד מאתנו השפה שלו בה הוא יש נאהב.
לכל אחד מאתנו השפה בה מבטא אהבה.
זהו מה משמח את האחר, ונסו לכוון עצמכם לשפה זו. קיימו דיאלוג בנושא עם בן/בת הזוג, עם חבר
כך תוכלו לשפר את מערכות היחסים שלכם, אם תפרשו מחד את שפת בן הזוג ומאידך תכוונו ותדייקו במחוות שלכם.
יום אהבה שמח.

The post ולנטיין דיי appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

Some things in life are bad,
They can really make you mad,
Other things just make you swear and curse,
When you're chewing life's gristle,
Don't grumble,
Give a whistle
And this'll help things turn out for the best.
And…
Always look on the bright side of life.
[whistle]
Always look on the light side of life.
[whistle]
If life seems jolly rotten,
There's something you've forgotten,
And that's to laugh and smile and dance and sing.
When you're feeling in the dumps,
Don't be silly chumps.
Just purse your lips and whistle.
That's the thing.
And…
Always look on the bright side of life.
[whistle]
Always look on the right side of life,
……….[whistle]
מונטי פייתון

זהו שיר אופטימי וריאלי גם יחד.
וכך הם החיים, יש בהם שמחה, הפתעות טובות, נחמה, שגרה, לצד קשיים, טרדות, מכאובים, דברים המעיבים על חיינו ושמחתנו.
לתפיסת העולם שלנו, אשר לא תמיד אנו מודעים לה, יש השפעה קריטית על הלך רוחנו.
תפיסת עולם שהחיים יפים וכדאי לחיות, המקפלת בתוכה את ההבנה שהחיים מזמנים אתגרים נוחים יותר או פחות, קשיים ומכאובים, לצד תחושת מסוגלות עצמית להתמודדות עם קשיים.
הינה תפיסה שמאפשרת לנו לחיות בטוב.
בשונה, תפיסת עולם המייצגת ראייה שהחיים רצופים מכאובים, ותחושת המסוגלות אינה איתנה, מקשה לראות ולשהות בנקודות השמחה שבחיים.

דמו בנפשכם זברה. זברה עם פסים,
כמטאפורה לתפיסת עולם. מה אתם רואים? זברה לבנה עם פסים שחורים, או אולי זברה שחורה עם פסים לבנים.
האם החיים לתפיסתכם טובים= זברה לבנה. ומפעם לפעם יש קשיים אתם נתמודד.
או שהחיים הם מדכדכים =זברה שחורה. ומפעם לפעם יש דברים טובים, אך, הם זניחים.

כיצד מתפתחות תפיסות עולם? כיצד נבנית תחושת מסוגלות אישית?
תפקיד ומשקל מרכזי לכך מצויים במשפחה, בבית בו גדלים ובסביבה.
ויותר מכל התפקיד המשמעותי הוא של ההורים. ההורים המהווים את המרחב הראשוני והמשמעותי עבור התינוק הנולד ומתפתח לאדם בוגר ועצמאי.
להתנהגות, אמירה, ארשת פנים, מעשים, לכל זאת ועוד, השפעה משמעותית.
קבלת הילד בשמחה עם התעוררותו בבוקר, עם שובו מהמסגרת החינוכית או ממקום אחר.
דבר קטן לכאורה, אך חשוב, ותורם לבנית תחושה של רצוי, אהוב.
הכוונה של ילד להתמודד עם אשר צופנים לו החיים. דרך התייחסות לקורה לו, לדברים שמשתף, דרך ניתוח והכוונה.
לדוגמא: האם הולכת עם בנה בן ה-4 לגן השעשועים. תפקידה לבדוק את הגן ולראות שאין בו גורמים מסכנים ומכאן, לתת לילד להתנהל בחופשיות בגן.
והיה אם בתור לנדנדה, ילד אחר דחף אותו או עקף אותו, לא להתערב, לצפות בהתמודדותו ולחזק אותו בהמשך על התמודדותו.
אם הילד מגיע בבכי אל האם. מוצע לחבקו, להרגיעו, לשאול מה קרה? לבטא השתתפות "לא נעים שדוחפים אותך…." ולהציע לו לחזור למשחקים בגן.
ההתנהלות בבית, בחיים, מודעות למה אנו רוצים לשדר והבנה מה אנו למעשה משדרים בטון, במסר ובהתנהגות.
אם בשיחה על החיים, או על השכנה, או על עבודה, על כל נושא וענין, יש לכך השפעה על ילדינו. על תפיסת עולמם ותחושת מסוגלותם.
כדאי להנהיג ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית. ציון של לפחות דבר טוב אחד שארע לך, שחווית היום. אין צורך לערוך טקס של ציון אירועים. אלא, באופן חופשי להתרגל להכניס זאת לשיח היומי. בתחילה אולי זה ירגיש מלאכותי ובהמשך אם תתמידו זה יהפוך לטבעי.
כי כבר נאמר: Always look on the bright side of life.
בהצלחה.

The post שמחת החיים appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

מה שאני מבקשת זה דומה
לפעמים מתכנסת ושונאת
לפעמים מסתפקת בלנשק
לך ת'דמעה.

ככה זה כשיש שניים מסתבר
זה תמיד פעמיים, לדבר
זה נותן לי ת'כוח
להתגבר על מאה מכות.

שני קולות בשיר, קולו של גבר וקול אישה "זה תמיד פעמיים", דומה ושונה בין השניים.
הוא מחפש טיפת אהבה והיא לפעמים מתכנסת ואף שונאת (את עצמה, אולי?) ומסוגלת לנחם את בן הזוג. אבל הדיבור נותן להם את הכוח.

החיבור הוא בין שני אנשים, הדומים בחלק מצורכיהם, ושונים בחלק אחר. כפונקציה של אישיותם, עברם, ניסיונם, תפיסותיהם ורגשותיהם.
מאחורי כל זוג המתחיל את חייו המשותפים, עומדת גם הצללית של משפחת המוצא. במובן של תרבות, מנהגים, עוצמת הקשר וציפיות.
אחד התהליכים בבניית הזוגיות ביצירת החיבור, הוא היפרדות ממשפחת המוצא.
היפרדות לא במובן של נתק, אלא, במובן של שינוי הרגלים ונוהגים והתאמתם לזוגיות.
זהו אחד הנושאים החשובים שיש לתת עליו את הדעת, ולקיים עליו דיאלוג, בתחילת דרכה של הזוגיות.
מאחר והנושא שזור במערך הזוגי ויעלה תוך ההתנהלות היומית. כתחליף להתבוננות, הפתעה, והצטברותן של תחושות לא נוחות.
מומלץ לשים זאת על השולחן מראש. לשוחח, לדבר, לתאר את הקשר, הציפיות.
אחת הדרכים לשוחח בנושא היא, חשיבה של כל אחד מבני הזוג מה מאפיין את משפחתו, מה היה רוצה לאמץ לזוגיותו הנוכחית ומה לא.
להתבונן על הדברים להגיע להסכמות, להוסיף, לשנות, ולעצב בהתאם לתפיסה המשותפת.
בשלב נוסף, לדבר על מהות הקשר עם משפחת המוצא, מה חשוב לכל אחד.
כשהדברים, המחשבות, הרצונות, גלויים ומדוברים, ניתן להתבונן בהם ולמצוא דרך, או דרכים שלא תפגענה בזוגיות.
פחות ישמעו אמירות, במרחב הזוגי, או יעלו מחשבות ותחושות.
"כמה פעמים ביום את מדברת עם אמא שלך/חברה שלך/אחות שלך?
כמה פעמים בשבוע אתה הולך להורים שלך?
כמה פעמים אתה יוצא עם החברים/חברות שלך?
למי נלך בשבת/בחג?
ועוד ועוד….
דברו, לבנו, הסתכלו האחד מנקודת מבטו של השני, מה חשוב לו, למה הוא רוצה זאת.
וברוח טובה הגיעו להסכמות וגם אם לא, גלו סובלנות, ייתכן ותבינו בהמשך ויתכן שלא.
אך, אם זה חשוב לבן הזוג, אז יש סיבה לכך.
חלק מזוגיות טובה הוא הכרה בנפרדות כמו בחיבור ומתן מקום מיוחד לכל אחד מבני הזוג.

The post תחילתה של זוגיות מופלאה appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

עם המשפט הזה נשארתי, לאחר שצפיתי בסרטו האחרון המרגש של אבי נשר "ספור אחר".

כאשר נתבונן בילדינו מחד, ובנפשינו פנימה מאידך, נוכל לגבי חלק מהילדים לזהות שתי דמויות המצויות בליבנו.

הפער ביניהן משפיע עלינו אף בסמוי, ובחוסר מודעות. לעתים הוא מתבטא בתגובות כמו: "אבל למה לא?, איך יכולת? זה לא מתאים לך.."

הילד קולט את האכזבה, הנחבאת בין השורות ומגיב לעתים בתסכול, בעצב או בכעס.

באותה מידה ניתן להתבונן בבן/בת הזוג ולראות את הדמות שדמיינו, השתוקקנו, ואת הדמות המציאותית.

במידה וקיים פער, אנחנו משדרים בסמוי מבחינתנו, ובגלוי מאד לבן/בת הזוג את האכזבה והתסכול שלנו.

אלו כמובן יוצרים תגובה אצל בן/בת הזוג.

לעתים לא נבין מדוע בן/בת הזוג מגיבים כך.

כנעשה מודעים לכך, מה ניתן לעשות? נכוון את עצמנו "לנוכחות מיטיבה" אם כהורה ואם כבן/בת זוג.

נוכחות מיטיבה משמעותה לדוגמא: לקדם את הילד, בן/בת הזוג בשמחה, לתת לו הרגשה של

רצוי, אהוב, "אני דואג לך, רוצה בטובתך, אתה חשוב לי".

נוכחות מיטיבה אינה נמנעת משימת גבולות, מאמירת "לא".

כשאומרים לא, חשוב לעמוד בכך, אלא, כאשר משתנים התנאים במרחב.

במצב של נידנוד חוזר והולך, בקשה חוזרת ונשנית, מוטב שיאמר ההורה או בן/בת הזוג,

"עכשיו לא כי… אך, בעוד חצי שנה נבחן זאת מחדש." או לילד, כשתהיה בגיל 10 זה יקרה….

אם הינך אכן מתכוון לכך, יש בכך הבנה המעוררת תקווה אצל האחר שיש סיכוי שזה יקרה.

הורות מיטיבה, או זוגיות מיטיבה, יש בהן הוקרה מחד והודיה מאידך.

חשוב להוקיר את הילד, להוקיר את בן/בת הזוג על מאמציהם, השקעותיהם, הצלחותיהם,על נסיונותיהם, על מעשים קטנים וטובים, על השתדלות.

גם אם אתמול הילד לא נהג כראוי וכעסנו והתעצבנו, למחרת יש יום חדש, בו נוכל להאיר את פנינו לקראת הילד.

גם אם הילד בא עם בקשה ל.., מומלץ להתייחס לבקשה הספציפית ולא להיתלות עליה בהזכרת הדרישה שלנו,

לדוגמא:"לסדר את החדר". בבחינת קודם תעשה את זה אחר כך נדון בבקשתך. כל נושא לגופו.

הוקרה יוצרת הכרה. תחושה שרואים אותי, מתייחסים אלי, למעשי, להתנהגותי.

ומה רוצים רובנו? שיראו אותנו.שיכירו במעשינו. שיעריכו אותנו.

וכשזה קורה, חלקינו החשוב הוא להודות, לומר תודה.

כנאמר במקורות:"הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו".

אם נתבונן על כל שסביבנו, נוכל להודות. כשנתבונן על כל מה שעבר עלינו היום, השבוע, נזהה בקלות את מה שכדאי להוקיר ואת מה שרצוי להודות.

נדרש רק להתבונן בעיניים מיטיבות.

The post מבט מיטיב appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

בואו נאמץ, תחושה זו למערכות יחסינו בכלל ולזוגיות בפרט.

"גשם ראשון, הוא מרטיב את נמנום יום הקיץ,

גשם ראשון, הוא מרביץ את אבק הדרכים

גשם ראשון, המרפסת כולה רחוצה היא

גשם ראשון, וריחות זכרונות של חמסין…."

מילים: מירה מאיר

גשם ראשון, המגיע לפתע, מעורר בנו מיד זכרונות על הגשם הראשון שירד לפני שנה, שנתיים…

היכן היינו.. מה עשינו… מחשבות על העונה המתקררת… על ריח האדמה הרטובה…

שטף  של זכרונות, מחשבות, ותקוות – כשם שהגשם מתחדש מידי שנה, כך יש לנו הזדמנות בכל שנה ושנה, בכל עת ועת, לבחון, לשנות, לשפר, להשקיע, להניע, להניח ….

ואם עוסקים אנו בזוגיות, אני מציעה לכוון את שטף הזכרונות להליכה בגשם עם בן/בת הזוג, איך חכית לו בגשם, איך הוא הפתיע אותך עם מטריה..איך…

מה הרגיש לכם בלב? מה ראיתם בעיניים? מה סיפרו המחשבות?

תחילת ההיכרות, המפגשים הראשונים עם בן/בת הזוג מה קסם לכם? אילו חלומות חלמתם? מה אהבתם?

החלטתם בהתרגשות לגור יחד, להינשא, מה ראיתם? מה כיוון אתכם להחלטה? מה אהבתם?

זכרונות מהעבר, אינם רק פרץ של נוסטלגיה, אלא, גם נקודת בסיס חשובה לאיתור וחיפוש האיכויות

שזכרנו, לצעדים המקרבים את האווירה שהייתה. להתבוננות מחודשת בחלומות, ויכולת היתכנותם.

ובאשר לבן/בת הזוג, תמונת העבר קיימת, מחד בזכרונותינו, מאידך, בבן/בת הזוג.

אולי היא נחבאת, נסתרת מאחורי תסכולים, כעסים וביקורת.

חפשו אותה בבן/בת הזוג, וזמנו אותה ל"קדמת הבמה מחדש.

איך? באופן התנהגותכם, במעשיכם ןבדברים שיאמרו,

תכוונו לבן/בת הזוג כאילו נפגשתם לראשונה וכך ראיתם….

קשה? מורכב, בכל מקרה נסיון מענין .

הטו אוזניכם לאמרות של בן/בת הזוג, לתלונות, לציפיות. הקשיבו עם כל הלב, כמו בהתחלת הקשר,

חישבו מה אתם יכולים לאמץ, לשנות בהתנהגותכם.

"זירקו בלון ניסוי" , שנו משהו בסיגנונכם, התמידו בכך וצפו לתגובה אחרת של בן/בת הזוג.

לדוגמא:אחד הזוגות שפגשתי בקליניקה, היה עסוק (כמו רבים אחרים), במריבות וכעסים…

כאשר חזרו אל תמונת תחילת הקשר, ראה כל אחד מהם את בן זוגו כטוב לב, איכפתי ואוהב.

כאשר התבוננו בלב פנימה, זיהו שכיום, כל אחד מהם בסתר ליבו עורג לאיכפתיות ולאהבה

של בן /בת זוגו.

ומשחרר את תסכולו בכעס וברוגז.

עם גילוי זה, נפתחות הדלתות לשינוי, בצעדים קטנים ויציבים, אל עבר בנית ברית זוגית מחודשת.

המכילה מרכיבים מ"הגשם הראשון" , ומרכיבים נוספים החשובים להווה ולעתיד.

"ואיך הוא בא פתאום, צפוי כל כך לפתע

ואיך שטף אותנו מראש עד בהונות

ובין טיפות הדלף, הן גם אתה הודית

הקיץ כבר עבר, זמן טוב לחלומות.

גשם ראשון…"

The post גשם ראשון appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

למה משמש ביטוי זה? ללמדנו שתכניות עלולות להשתנות, ללמדנו שלא הכל תלוי בנו? אולי.

ללמדנו את החשיבות בגמישות מחשבתית, ואולי לחזק בנו את היכולת לשינוי.

כולם אומרים שחשוב לתכנן, האמנם? תמיד?

האם נכון, כדאי לעתים ללכת עם הזרם ולראות לאן יובילנו?

תלוי במצבנו, תלוי היכן אנו מצויים, בחיינו, בתחום המשפחתי, מקצועי, חברתי, היכן בתהליך ההתפתחות שלנו, בשגרה. במסע…

נקודת המוצא היא, החשיבות שיש (לעניות דעתי), להתבונן מפעם לפעם בחיינו, במיכלול.

לשאול את עצמנו מה הם הדברים החשובים לנו, ולבחון כמה זמן ומשאבים אנו משקיעים בדברים החשובים לנו, לעומת השקעה/התעסקות במה שנקרה בדרכנו, או פשוט דורש מאתנו פחות מאמץ.

כך נוכל לעשות לעצמנו צ'ק אפ לכיוונון והתמקדות.

כשם שמעבירים אוטו טסט פעם בשנה לבדיקת המערכות השונות ולתיקון הקלקולים,

כך שומה עלינו כמערכת מורכבת יותר ממכונית, לבחון את עצמנו ומעשינו לפחות פעם בשנה.

וראש השנה למעשה, נועד לכך.

ואני מציעה לערוך את הבדיקה בטווחים יותר קצרים, מספר פעמים בשנה. כך נהיה יותר מדויקים, נזהה את השינויים ונערך לקראתם ובעקבותיהם.

סטיב ג’ובס, מנכ”ל אפל מחשבים ופיקסאר אולפני אנימציה, אמר בנאומו המרגש, בטקס חלוקת תארים בסטנפורד, יוני 2005:

“כאשר הייתי בן 17 קראתי ציטטה בערך בזו הלשון: “אם תחיה כל יום כאילו היה יומך האחרון, יום אחד ללא ספק זה יהיה נכון”. היא עשתה עליי רושם ומאז, ב-33 השנים האחרונות, אני מביט במראה בכל בוקר ושואל את עצמי: “אם היום הוא היום האחרון של חיי, האם אני רוצה לעשות את מה שאני עומד לעשות?” ובכל פעם שהתשובה הייתה “לא” למשך ימים ימים רבים מדי, ידעתי שאני צריך לשנות משהו."

 ציטטה זו, דומה ולא דומה למשפט המוזכר בתחילת הכתבה.

יש דמיון בהתנעה לתכנון לטווח קצר, מאחר והחיים דינמיים ולא הכל תלוי בנו ו… סופנו יכול להיות קרוב.

או בקריאה להתעורר מסוג של תרדמת, של התנהלות באינרציה, בלא לתת לעצמנו דין וחשבון לאן אנו רוצים, שואפים ללכת, להגיע.

או בהבנה שהמשך בכיוון בו אנו מצויים לא יוביל בהכרח לאשר אנו שואפים. להתעורר מתחושת האין אונים, ולמצוא דרכים חילופיות על מנת להשיג את המטרות, או להגדיר מטרות חדשות מתאימות.

לתפיסתי, לא קל לחיות בהתאם לציטטה האחרונה, אך טוב להיזכר בה מפעם לפעם, ולהיעזר ברעיון בצמתי בקבלת ההחלטות.

ואסיים במשפט "הכל צפוי והרשות נתונה" רוצה לומר, שלרוב אנו מכירים ומבינים את הסובב אותנו, ויודעים שלמעשים שלנו, לאופן ההתנהלות שלנו לקבלת ההחלטות שלנו יש תוצאות.

כלומר, הרבה תלוי בנו.

הגורמים שסובבים אותנו בהחלט משפיעים עלינו, במעשיהם, בתגובותיהם.

ולא תמיד אנו יודעים את מעשיהם וכוונותיהם.

בתהליך של תכנון, בדרך של "חשיבה תוצאתית "

נסמן מטרה, נעריך סיכויים וסיכונים, ונגדיר ממנה תוצאות בטווח קרוב ומה נדרש מאתנו לעשות על מנת להשיג את התוצאה בטווח הקרוב שתקרב אותנו למטרה.

וכך בהתנהלות המכוונת לתוצאה קרובה, נוכל להסיק מסקנות, לשנות לדייק, בבואנו להגדיר את התוצאה הבאה אליה נתכוון.

ולאחריה את התוצאה הבאה, עד הגיענו למטרה.

והגורמים מסביב, נתחשב, נעריך ונשער את כוונותיהם, נברר, נשאל, נאסוף מידע. ובכל נקודת בדיקה נבחן מחדש את הדברים.

וכן, לפעמים נעדיף ל"זרום" ולהיות מופתעים…

ואמר מי שאמר: "לא ניתן לחזור ולשנות את ההתחלה, אך ניתן להתחיל עכשיו ולשנות את הדרך והסוף."

The post תכנון, תכניות appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

עד כה התייחסתי לשני קצוות הרצף, המייצגים מחד אנשים הנמנעים ממצב היוצר אצלם תחושה של חוסר יציבות, וחוסר בטחון ומאידך כאלו הנמנעים משיעמום, או מהעמקה, או משהייה במקום אחד, בנושא אחד, מחשש שיפסידו משהו אחר, או מחששות אחרים.
אנשים בשני הקצוות מונעים מחששות.
בדברנו על רוב האנשים, בין שני קצוות הרצף, יש מיגוון סגנונות. בין אהבת השיגרה לאהבת השינוי. בין הרצון לשהות ולקיים שגרה, לבין הפתיחות, העניין והמוכנות לשינוי.
בתהליך של פיתוח המודעות תוך התבוננות פנימית בעצמנו, נוכל לזהות את המניעים להתנהגותנו,
ולשאול את עצמנו שאלות כמו:
האמנם נרצה להשאר "עבדים לפחד"? או "כבולים לקושי"?
התבוננות במניעים העמוקים, הנסתרים לעיתים, בראיה חדשה ועכשווית, תאפשר לנו לקבל החלטות מחודשות ומיטביות באשר לאופן בו נתנהל.
להישאר נאמן למערכת ההפעלה האוטומטית (= האגו) ששירתה אותנו והגנה עלינו מפגיעות העבר, יכול להיות לא אפקטיבי עבורנו ואף עלול לפגוע בנו בהתנהלות בהווה ובעתיד.
בחינה וריענון ההחלטות שקבלנו בעבר, התבוננות בפחדים אשר ייתכן והתיישנו, בקשיים שאולי הצטמצמו/השתנו, עשויים להניע אותנו לנהל את חיינו באופן שונה.
אין צורך למהר ולעשות מהפך. קחו לעצמכם זמן להתבוננות, להבנה, לקבלת החלטות.
דמו לעצמכם ילד קטן החושש להיכנס לים. כיצד נלמד, נרגיל אותו, נצמצם את פחדיו. כיצד תלמדו אותו לא לפחוד ואפילו להנות מהים?
בצעדים קטנים. נשחק אתו על החוף סמוך לים, נביא מים מין הים למשחק בחול, נטבול את הרגליים בים, נכנס אתו למים הרדודים, נצחיק ונשמח אותו על מנת שירגע וכן הלאה, ויתכן שבפעם הבאה שתלכו למים יהיה צורך להתחיל שוב את התהליך בהדרגה, כך מספר פעמים כמה שידרש על מנת שילדכם יחוש בטחון, ויצליח להנות.

כך, באשר לשינוי שאנו רוצים עבור עצמנו, לא במהפך, אלא, בצעדים קטנים.
נגדיר מטרה המייצגת את המצב אליו אנו רוצים להגיע.. ונשרטט את הדרך למטרה בצעדים קטנים, מהסוף להתחלה. כלומר, אם את המטרה נוכל להשיג בעוד חודשיים מהיום. מה נוכל לעשות היום שיקרב אותנו באופן משמעותי למטרה. ומה נעשה בעוד שבוע, ומה בעוד שבועיים .כך, נתקדם עד שנגיע למטרה.
ובדרך, להתבונן בתחושות, בחששות "לתקן את המסלול" , אך הפעם מתוך מודעות והחלטה מושכלת ולא באופן אוטומטי.
חשוב גם שתתנו לעצמכם נקודות על הצלחות קטנות שבדרך. כמו שתחזקו את הילד שפחד מהים, כאשר טבל את רגליו במי הים הרדודים.
שחייה נעימה ונחושה אל המטרה.

The post שיגרה או שינוי, מה עדיף? appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.