אחד הכלים המשמעותיים שאני משתמשת בהם כמאמנת אישית לקריירה ולהתפתחות אישית הוא הדהוד.

מהו בעצם הדהוד?

הדהוד הוא היכולת של המאמן לשקף למתאמן את מה שהוא שומע, מרגיש ומזהה מתוך הדברים שנאמרים. לא מדובר בחזרה טכנית על המילים, אלא בהקשבה עמוקה שמאפשרת להחזיר לאדם תמונה ברורה יותר של עצמו.

כלומר, אני חוזרת על מה שהמתאמן אומר ושואלת אותו מה הוא חושב על מה שעכשיו אמרתי, פתאום הוא שומע את הקול הפנימי שלו ויכול להרהר על המחשבה, להתבונן מהצד ולקבל החלטה האם זה אכן נכון ומדויק לו.

לעיתים אדם מספר על קושי בעבודה, אך תוך כדי השיחה עולה הצורך שלו בהכרה. אדם אחר מדבר על רצון להחליף מקום עבודה, אך למעשה מה שמפריע לו הוא חוסר תחושת משמעות. כאשר הדברים מקבלים הדהוד מדויק, פתאום נוצר רגע של בהירות.

רגעים כאלה הם פעמים רבות נקודת המפנה בתהליך.

הדהוד מאפשר לנו לעצור לרגע את רעשי הרקע, את הפרשנויות ואת ההסברים האוטומטיים, ולהתחבר למה שבאמת קורה מתחת לפני השטח. הוא מסייע לזהות דפוסים, אמונות מגבילות, חוזקות ומשאבים פנימיים שלא תמיד נמצאים במודעות.

בעולם הקריירה, הדהוד יכול לעזור לאדם להבין האם הוא באמת מחפש תפקיד חדש, האם הוא זקוק לאתגר מקצועי, האם הוא נמנע מקידום בגלל פחד מכישלון, או אולי דווקא בגלל פחד מהצלחה. פעמים רבות התשובות כבר קיימות בתוכנו – אנחנו רק זקוקים למישהו שיעזור לנו לשמוע אותן.

הכוח של הדהוד טמון בכך שהוא אינו מכתיב פתרונות ואינו אומר לאדם מה לעשות. הוא יוצר מרחב בטוח שבו האדם יכול להקשיב לעצמו בצורה עמוקה יותר, לזהות את האמת הפנימית שלו ולקבל החלטות מתוך מודעות ולא מתוך תגובה אוטומטית.

כשאנחנו מרגישים שמישהו באמת מקשיב לנו, מבין אותנו ומשקף לנו את הדברים בצורה מדויקת, אנחנו מצליחים לראות את עצמנו באור חדש. ומתוך הראייה החדשה הזו נוצרת האפשרות לשינוי.

מתלבט/ת לגבי המקום העבודה שלך? רוצה לעשות שינוי?

מוזמנים ליצור קשר לפגישת אימון אישית וממוקדת.

זיוה לויטנוס

לעיתים בוחרים לוותר, להחליק או לרצות את הילד, פשוט כי זה מרגיש נעים וקל יותר מאשר להתמודד עם בכי, כעס או עימות.

אבל דווקא כאשר אין לילד גבולות ברורים ועקביים, עלולה להיווצר אצלו תחושת חוסר יציבות וחוסר ביטחון פנימי, תחושות שיכולות ללוות אותו גם בבגרותו.

חשוב לזכור כי גבולות אינם עונש. גבולות הם מסגרת שמעניקה לילד תחושת ביטחון.

כשילד יודע שיש כללים ברורים, שיש עקביות, שיש מבוגר שמחזיק עבורו את המרחב, הוא מרגיש מוגן יותר.

דווקא בתוך המסגרת הזאת הוא יכול להתפתח, לחקור, לטעות ולגדול.

ילד שלא למד גבולות עלול להפוך למבוגר שמתקשה להתמודד עם תסכול. מבוגר שמצפה שהעולם יתאים את עצמו אליו, שמתקשה לקבל ביקורת, לעמוד בזמנים, לשמור על מערכות יחסים יציבות או להתמודד עם אכזבות.

לעומת זאת, ילד שלמד גבולות בריאים גדל בדרך כלל עם יכולת טובה יותר:

• לכבד אחרים

• להציב גבולות לעצמו

• לפתח אחריות אישית

• להתמודד עם דחיית סיפוקים

• לבנות ביטחון עצמי אמיתי ולא תלוי אישורים מבחוץ

חשוב להבין כי גבולות לא נמדדים בכמה אנחנו קשוחים, אלא בכמה אנחנו עקביים.

אפשר להיות אמפתיים ועדיין לעמוד מאחורי העקרונות שלנו.

הורות היא לא רק לדאוג שהילד יהיה מאושר עכשיו, הורות היא להכין אותו לחיים האמיתיים, שבהם לא תמיד יקבל מה שהוא רוצה, לא תמיד יסכימו איתו, ולא תמיד יהיה לו קל.

וכשאנחנו מלמדים ילד להתמודד נכון עם גבולות בילדות, אנחנו מעניקים לו כלים רגשיים שילוו אותו בזוגיות, בקריירה, בחברות ובמערכת היחסים שלו עם עצמו.

בברכה,

זיוה לויטנוס

בעולם שמקדש מהירות, הישגיות ותוצאות, קל לחשוב שרגישות היא משהו שצריך “למתן”. אבל האמת היא שרגישות היא אחת התכונות האנושיות החזקות והמשמעותיות ביותר שיש לנו. היא מאפשרת לנו לחוות דברים באופן שונה, להבין אנשים לעומק, ולהגיב למציאות לא רק דרך הראש – אלא גם דרך הלב.

אנשים רגישים חווים את העולם בעוצמה. הם שמים לב לפרטים שאחרים מפספסים, קולטים מצבים חברתיים, ולעיתים קרובות יודעים בדיוק מה מישהו אחר צריך – גם בלי מילים. זו יכולת שמייצרת חיבורים אמיתיים, אמפטיה, והובלה אנושית.

בעולם העבודה, למשל, רגישות נתפסת כחולשה. אבל דווקא שם היא יכולה להיות יתרון משמעותי: מנהלים רגישים יודעים לזהות מה מניע את הכפופים/ קולגות שלהם ואיך אפשר לרתום אותם למשימות גם אם הן מאוד מאתגרות, הם יודעים לבנות צוותים שמבוססים על אמון ולא רק על ביצועים. נתפסים כמנהיגים ולא כמנהלים חלשים.

גם במערכות יחסים אישיות, רגישות היא מפתח. היא מאפשרת לנו להיות קשובים באמת, לא רק למה שנאמר – אלא גם למה שלא. היא עוזרת לנו להגיב בעדינות במקום באוטומט, ולבחור קרבה במקום ריחוק.

יחד עם זאת, רגישות יתר יכולה להיות מאתגרת. עומס רגשי, נטייה לקחת דברים ללב, או קושי להציב גבולות – כל אלו עלולים להכביד. לכן, האתגר האמיתי אינו להפסיק להיות רגישים, אלא ללמוד לנהל את הרגישות שלנו בצורה בריאה ומודעת.

כשאנחנו מקבלים את הרגישות שלנו כחלק ממי שאנחנו, ולא כמשהו שצריך לתקן – משהו משתנה. אנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו, ומתחילים להשתמש ברגישות ככלי:  בקבלת החלטות, בניהול אנשים, ביצירת מערכות יחסים עמוקות יותר, ואפילו ביצירתיות.

רגישות לא עומדת בסתירה לחוזק. להפך – היא יכולה להיות הבסיס לחוזק אמיתי. כי מי שמסוגל להרגיש, להבין ולהכיל – הוא גם מי שמסוגל להוביל, להשפיע וליצור שינוי.

זיוה לויטנוס

משברים הם חלק בלתי נפרד מחיינו. לפעמים הם מגיעים בצורה של אירוע חיצוני, מצב ביטחוני, שינוי בעבודה, פרידה או חוסר ודאות לגבי העתיד. לפעמים זה משבר פנימי: תחושה שמשהו כבר לא עובד כמו פעם, שהדרך שבחיינו עד היום כבר לא מתאימה לנו.

ברגעים כאלה אנחנו נוטים לחשוב שמשבר הוא סוף הדרך, אבל לא פעם הוא דווקא נקודת ההתחלה.

משבר מערער את השגרה. הוא שובר את האוטומט שבו אנחנו פועלים שנים, ודווקא מתוך השבירה הזו נוצרת הזדמנות לעצור רגע, להתבונן, ולשאול שאלות שלא שאלנו קודם:

• מה באמת חשוב לי?
• מה כבר לא מתאים לי יותר?
• ואיזה שינוי אני מוכן לעשות כדי לחיות חיים נכונים ומתאימים יותר עבורי?

אני בטוחה שאתם או אנשים שאתם מכירים שחוו מתישהו משבר בחייהם יכולים להעיד, שהוא בעצם היה נקודת מפנה. אולי הוא גרם לכם לבחור אחרת, לפעולות רבות אומץ, או להתחבר לקולות הפנימיים ולהקשיב לעצמכם.

משבר הוא לא רק כאב, הוא גם הזמנה להתעוררות.

כמו שאמר טוני רובינס:

"In every adversity lies the seed of an equivalent or greater benefit."

בתוך כל קושי טמון הזרע של תועלת שווה ערך או אפילו גדולה יותר.

לצלוח משבר אישי זה לא קל, זה מצריך מאיתנו כוחות, סבלנות ולעיתים גם תמיכה מאנשים סביבנו. אבל בתוך התקופה הסוערת הזו יכול להיווצר משהו חדש וטוב יותר.

לפעמים רק כשהכול מתערער – אנחנו מתעוררים באמת.

אז לקראת חג הפסח, חג של אביב והתחדשות ולמרות המציאות המורכבת שלנו בימים אלו אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר אם בא לכם לפתוח דף חדש, או אולי לשדרג משהו שכבר פחות מתאים לכם.

חג פסח שמח וכשר

זיוה לויטנוס

מה נדרש לדעתכם על מנת להגשים חלום?

הגשמת חלומות נשמעת לפעמים כמו קלישאה, פנטזיה שרק מעטים מאיתנו מצליחים לעשות.

לתפיסתי, אנחנו צריכים לשאוף לחלום ולהגשים חלומות כמה שיותר, זה האתגר, העניין והסיפוק שלנו. חלום הוא לא רק משאלה – הוא החלטה. החלטה לקום בכל בוקר ולעשות עוד צעד קטן, גם כשלא רואים עדיין תוצאות, לא להרפות ולהמשיך לצעוד קדימה בנחישות.

נחישות היא היכולת להישאר נאמנים לעצמנו גם כשאחרים מטילים ספק, גם כשאנו נופלים וחווים כישלונות כואבים, גם כשהראש ממלא אותנו בפחדים ומחשבות שליליות.

תסתכלו על אנשים שאנחנו מעריצים היום. וולט דיסני פוטר מעיתון כי אמרו לו שאין לו דמיון. מדונה הגיעה לניו יורק כמעט בלי כסף ועם אינספור דחיות בתחילת הדרך. אילון מאסק חווה כישלונות עסקיים לפני שהחברות שלו הצליחו. הסיפורים שלהם מזכירים לנו שהדרך להצלחה מלווה באתגרים ומכשולים רבים ורק עם אמונה, נחישות והתמדה נצליח להגשים את החלום.

אז איך מתחילים כשיש חלום אבל הפחד עוצר, או כשאין עדיין תכנית פעולה? מתחילים קטן. לא צריך לראות את כל הדרך כדי לעשות את הצעד הראשון. פחד הוא לא סימן לעצור – הוא סימן שמשהו חשוב מונח על הכף. תשאלו: מה הפעולה הכי קטנה שאני יכול/ה לעשות כבר השבוע שתקרב אותי לחלום? שיחה אחת, בירור, לימוד. תכנית לא חייבת להיות מושלמת, היא נבנית תוך כדי תנועה. ברגע שמתחילים לפעול, הערפל מתפזר והבהירות מגיעה.

אומץ הוא לא היעדר פחד, הוא הבחירה להתקדם לצידו. וכל חלום גדול התחיל פעם מצעד קטן.

אם יש חלום שיושב לכם בלב אבל אתם מאוד חוששים או אולי בדילמה איך מתחילים…

מזמינה אתכם ליצור קשר, לא אל תחכו למחר/תחילת שבוע או תחילת חודש. תפעלו עכשיו!

בעולם התעסוקה של היום, דבר אחד ברור: קצב השינויים השתנה, שום דבר לא נשאר כפי שהיה. מי שלא ישכיל להתאים את עצמו לעולם החדש יישאר מאחור!

כמאמנת אישית לקריירה, אני פוגשת לעתים אנשים חכמים ומנוסים, שמרגישים אי יציבות בחייהם. תפקידים נעלמים, מקצועות משתנים, טכנולוגיות חדשות נכנסות בקצב שלא מאפשר רגע לעצור. מה שלמדנו לפני חמש שנים – לפעמים אפילו לפני שנתיים – כבר לא תמיד רלוונטי.

אבל השינוי עצמו הוא לא האתגר האמיתי, האתגר האמיתי הוא איך אנחנו בוחרים להגיב אליו.

עולם התעסוקה עבר ממודל של “מקצוע לכל החיים” למודל של “למידה לכל החיים”. פעם היה מספיק לרכוש תואר, לצבור ניסיון ומשם התקדמות טבעית בהיררכיה של תפקידים. כיום נדרש סל של כלים ותכונות אישיותיות כדי להתקדם או לשנות תפקיד בארגון.

“לא החזק שורד, ולא החכם – אלא זה שמסתגל בצורה הטובה ביותר לשינוי.”
— צ’ארלס דרווין

זו לא דרמה – זו מציאות. מי שמסרב להשתנות, לומד את זה בדרך הקשה. מי שמוכן להתבונן, לשאול שאלות ולהתאים את עצמו – מייצר לעצמו יתרון.

החדשות הטובות?
לא חייבים להיות מתכנתים, לא חייבים לרוץ אחרי כל טרנד, ולא חייבים לדעת הכול. כן חייבים לפתח שלושה דברים מרכזיים:

1. מודעות– להבין איפה אני עומד היום, מה החוזקות שלי ומה כבר פחות עובד.
2. גמישות – נכונות ללמוד, להתנסות, לפעמים גם לטעות ולשנות כיוון.
3. אחריות אישית– הקריירה שלנו היא לא בידי המעסיק, לא בידי השוק ולא בידי המזל. היא בידיים שלנו.

אז אל תחיו באשליה שזה לא נוגע לכם, תתחילו לפעול כבר עכשיו, ואם אתם זקוקים לייעוץ, הכוונה איך להתפתח בעידן של היום, איך להתמודד עם הפחד משינוי, אני פה בשבילכם.

זיוה לויטנוס

מושג שאנחנו נוטים לייחס לקריירה, לפרויקטים, למשימות.
אבל האמת היא שהמעגלים החשובים ביותר שדורשים סגירה – הם דווקא במערכות היחסים שלנו עם אנשים.

כולנו נושאים איתנו קשרים מהעבר: חברויות שהתפוגגו בלי הסבר, אהבות שנגמרו בלי פרידה אמיתית, שיתופי פעולה שהסתיימו בתחושת החמצה, או מערכות יחסים שנשאר בהן משפט אחד שלא נאמר. לפעמים אנחנו מספרים לעצמנו שהמשכנו הלאה, אבל הגוף והלב זוכרים. המעגל נשאר פתוח.

סגירת מעגלים אינה בהכרח חזרה לקשר, סליחה הדדית או שיחה ארוכה אל תוך הלילה. לעיתים זו בחירה פנימית: להבין מה היה חלקנו, מה למדנו, ומה אנחנו בוחרים לא לקחת איתנו הלאה. היא דורשת אומץ, כי היא מחייבת אותנו להסתכל בכנות על רגשות לא פתורים – אכזבה, כעס, אשמה או געגוע.

למרות שלא כל מערכת יחסים נועדה להימשך לנצח, אבל כל מערכת יחסים נועדה ללמד אותנו משהו. כשאנחנו מסכימים לעצור לרגע, להקשיב למה שהקשר הזה ביקש לומר לנו – אנחנו מפנים מקום למערכות יחסים בריאות, מדויקות ונכונות יותר בהמשך הדרך.

קרל יונג אמר:
״מה שאיננו מוכנים להתמודד איתו בתוכנו – ימשיך לנהל את חיינו מאחורי הקלעים״.

הרבה פעמים אנחנו מחכים שהצד השני יסגור את המעגל: שיתנצל, שיבין, שיגיד את המילים הנכונות. אבל סגירת מעגלים אמיתית מתחילה בנו. בהסכמה שלנו לבחור בשלום פנימי על פני התעקשות על מציאת הצודק והטועה.

אז אולי הגיע הזמן לשים את המחלוקת בצד ולסגור מעגל.

יש רגעים בחיים בהם אנחנו מביטים אחורה ושואלים את עצמנו, למה לא פעלתי אחרת. למה בחרתי כך ולא אחרת, מחשבות שגורמות לנו לרגשות של חרטה, אשמה…לא ממש מקדם אותנו.

לפעמים התחושה היא שהרכבת כבר יצאה מהתחנה, ושאין דרך לתקן או לשנות את הנעשה ולרוב אנשים פשוט בוחרים להמשיך עם המצב הקיים ולא לעצור לרגע ולשאול "אולי יש משהו שאני יכול לעשות אחרת?"

לתפיסתי אנו תמיד יכולים לנסות "לתקן"

תיקון לא אומר למחוק את העבר – הוא אומר להאיר עליו באור חדש. להבין, לסלוח, לבחור מחדש.

אולי אתם שומעים בתוככם קול פנימי שאומר לכם “כבר מאוחר מדי, אין סיכוי שתוכל לשנות, עדיף את המצב המוכר והידוע כי לצאת לדרך חדשה יכול להיות גרוע יותר…"

הקול הזה הוא בעצם הפחדים שלכם, מצד אחד מנסה לגונן ומנגד מונע התפתחות, תוקע אותנו ולא מאפשר לעשות שינוי משמעותי.

הדרך לתיקון מתחילה בהחלטה אחת קטנה: לא לוותר על עצמכם.

אם זה במערכות יחסים עם אנשים, אם זה בהיבט מקצועי של בחירת מקצוע לא מתאים או בבחירת בן/בת זוג שלא מתאים לנו.

כמו שאמר ג'ורג' אליוט:

"It is never too late to be what you might have been." ".אף פעם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולתם להיות"

כמה עוצמה יש במשפט הזה. הוא מזכיר לנו שכל עוד אנחנו כאן נושמים, מרגישים, חושבים – יש לנו הזדמנות לבחור אחרת.

אני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם היום – מהו התיקון שהגיע הזמן לעשות בחיים שלי?

ואם קשה לכם לעשות את התהליך הזה לבד, אני פה בדיוק בשביל זה, לסייע לכם לצאת לדרך ולעשות את התיקון למען עתיד טוב יותר.

בברכה,

זיוה לויטנוס

054-6428033

כל אדם שחווה טראומה מכיר את התחושה של אובדן שליטה, פחד, ולעיתים גם קיפאון. אבל לצד הכאב, יש בתוכנו גם כוח ריפוי אדיר שיכול לסייע לנו להתמודד עם סיטואציות קשות ומורכבות בחיינו.

ויקטור פרנקל, פסיכיאטר (ניצול שואה) ומחבר הספר "האדם מחפש משמעות" אמר: "כאשר איננו יכולים לשנות את הנסיבות – אנו מאותגרים לשנות את עצמנו."

המשפט הזה מזכיר לנו שהטראומה היא לא סוף הדרך, אלא הזמנה למסע חדש של גילוי עצמי. היא מאלצת אותנו להכיר את עצמנו מחדש, למצוא משמעות בתוך הכאב, ולבנות מציאות פנימית שמבוססת על כוח, חמלה ותקווה.

אז איך עושים זאת בפועל? איך מחזירים את האמון בעולם ובעצמנו?

להלן מספר כלים שיכולים לסייע בתהליך הזה:

עיבוד רגשי וליווי מקצועי – שיחה עם איש מקצוע מומחה לטיפול בטראומה מאפשרת לשחרר רגשות כלואים, להבין את הסיפור מנקודת מבט רחבה יותר ולמצוא דרכי התמודדות חדשות.

מציאת משמעות – אחד הכלים המשמעותיים ביותר הוא לשאול את עצמינו, איך אני יכול להשתמש בכאב כדי לצמוח? איך אני יכול לסייע לאחר. הרבה פעמים אנשים בוחרים להתנדב, לפעול למען אוכלוסיות חלושות, המיקוד באחר והתחושה שאני עושה משהו משמעותי וחשוב, מעצים ומחזק אותנו.

קהילה ותמיכה – ריפוי קורה במפגש אנושי. לשתף, לדבר, לשמוע אחרים – זה מזכיר לנו שאנחנו לא לבד. תנסו למצוא לעצמכם קבוצת שווים שמונחת ע"י גורם מקצועי. קבוצה שתסייע לכם לשתף לפרוק, לקבל תמיכה ואהבה וגם להיות בנתינה.

התמודדות עם טראומה היא תהליך, לא יעד. אין דרך אחת נכונה, אבל יש דרך שהיא מתאימה עבורך.

חשוב לציין שקשה מאוד לשכוח טראומות, בעיקר אם מדובר באובדן של אדם אהוב ויקר ולכן הנקודה היא  לא לשכוח את מה שהיה, אלא ללמוד לחיות איתו – בלב פתוח, ובאומץ לבחור בחיים, יום אחרי יום.

שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת.

והלוואי שנחזור לשגרת החיים שלנו במהרה.

זיוה לויטנוס

פתיחה של שנה חדשה, שכולי תקווה שהיא תהיה טובה יותר מהשנה החולפת. שנה של הפסקת מלחמות וחזרת החטופים הביתה, שנה שכולנו נוכל ליהנות משגרה וממציאות טובה יותר.

השנה החדשה היא הזדמנות לעצור לרגע, להביט לאחור ולהודות על מה שהיה, לפרגן לעצמנו על ההצלחות וגם להתבונן על טעויות שעשינו וללמוד מהם קדימה. לשאול את עצמינו מה היינו רוצים לשמר בשנה החדשה ומה היינו רוצים לשפר/לשנות.

מחוויה אישית שלי ומתוך ניסיון של שנים בליווי אנשים בתהליכי שינוי, מדובר בתהליך שלעיתים מלווה בתחושת התרגשות, ולעיתים גם בחשש. חשוב לזכור שזה טבעי! כי כל התחלה מביאה עמה יציאה מאזור הנוחות. ודווקא שם, מחוץ לשגרה המוכרת, טמון הפוטנציאל האמיתי לצמיחה.

הפילוסוף היווני סוקרטס אמר: "הסוד לשינוי הוא לרכז את כל האנרגיה לא על להילחם בישן, אלא על לבנות את החדש". המשפט הזה מזכיר לנו שהכוח האמיתי שלנו אינו טמון בניסיון לשנות את מה שהיה, אלא ביכולת לבחור ולהשקיע במה שאנחנו רוצים ליצור מחר.

אז מה נדרש לנו כדי לצאת לדרך? אומץ לצאת אל הלא נודע, הבנה שיכול להיות שהתוצאה תהיה שונה ממה שדמיינתם ועם זאת בחירה בלנסות, מאשר להיות תקוע באותה הנקודה.

מה חשוב לעשות לפני היציאה לדרך? תכנון, לבנות תכנית פעולה ראשונית שתתן תמונה כללית איך זה הולך להיראות, אילו משאבים דרושים ולהגדיר לו"ז אחרת זה לא יקרה.

כמה טיפים לתחילת המסע:

* להתחיל בקטן: לבחור צעד אחד פשוט שמקרב אתכם למטרה.

* להציב כוונה ברורה: מה אתם רוצים שיקרה השנה עבורכם?

* לזכור שמותר לטעות: כל ניסיון מקרב אתכם להבנה טובה יותר של הדרך.

אני מאחלת לכולנו שנה של התחלות חדשות, הגשמה וצמיחה אישית ומקצועית,להתבונן פנימה, להקשיב למה שבאמת חשוב לנו, ולבחור באומץ לצעוד קדימה.

זיוה לויטנוס