יש מקרים בעיצוב פנים שבהם חפץ אחד מצליח לספר סיפור שלם – על אנשים, על מסע חיים ועל היופי שנולד דווקא משברים.

זוג מקסים בפרק ב' של חייו ביקש ליצור בבית החדש שלהם תחושה של חיבור והתחלה חדשה משותפת, מבלי למחוק את העבר.

בשיחה איתם, מיד עלתה אסוציאציה לאמנות הקינצוגי במסורת היפנית.

קינצוגי היא תפיסה לפיה הכלי המחובר חזרה אחרי שנשבר, הוא בעל ערך רב.

החיבור עצמו נעשה בפס זהב.

האמנות היפנית העתיקה קינצוגי, מלמדת אותנו ששבורים אינם פגם, אלא הזדמנות לצמיחה.

וכך, בהשראת הקינצוגי נוצר עבורם כיור שעוצב במיוחד עבורם.

הכיור עשוי תרכובת סודית של בטון בעבודת יד – חומר חזק, יציב ואמיתי, כזה שמרגיש כמו הצהרה על הסביבה החדשה שהם בונים יחד.

בחרנו להשתמש בשני צבעים: אפור רגוע וגולמי של בטון וצהוב חי ושמח, שמביא איתו אור ואופטימיות.

בין שני החלקים מחבר פס שחור דק, המחליף את פס הזהב המסורתי של הקינצוגי.

הבחירה הזו לא מקרית: במקום להדגיש את השבר כמשהו מעשיר, התקבלה אמירה עדינה – חיבור שנוצר מתוך מודעות וענווה ובסגנון מודרני יותר.

החיבור הזה הוא בעצם הסיפור.

הוא מסמל את הדרך שבה שני אנשים מביאים את חלקי חייהם, גם אם הם שונים בצבעם וברגש שמאחוריהם, ומתאחדים לכדי יצירה חדשה.

הוא נותן תזכורת יומיומית שבכל מערכת יחסים יש גם תיקון.

לא מתוך קלקול, אלא מתוך בחירה להיבנות יחד.

וכמו בקינצוגי, המקום שבו מתרחש התיקון הוא דווקא המקום היפה, המעניין, זה שתופס את העין ומעניק משמעות.

הכיור הזה הוא סמל של תקווה.

הוא מזכיר להם שהבית שלהם נבנה לא רק מקירות, אלא מהסיפור שהם יוצרים יחד.

ייצור הכיור בעיצוב אישי: גלעד אסטר, סטודיו סטאר.

עיצוב פנים נכון ומותאם אישית יכול להקל על התמודדות רגשית: נוף פתוח, אור ואוויר הופכים את הבית למקום של נחמה.

בימים של מציאות מורכבת ולא פשוטה, במלחמה מתמשכת שמטלטלת את עולמנו, כאשר הלב כולו בציפייה לחזרת החטופים – והלוואי שעד פרסום הגיליון נזכה לראות את כולם בבית, אנו חושבים שוב ושוב על המשמעות האמיתית של בית.

בעבורי, בית הוא לא סתם מבנה אלא מרחב מחבק, עוטף, מגן ונותן תחושת שייכות דווקא כשהכול בחוץ כל כך שברירי.

הבית הזה, הפונה אל נוף של יערות פתוחים, נותן תשובהלצורך הזה בדיוק — מקום שמאפשר נשימה. רגיעה.

כבר בשלב התכנון היה חשוב שהקשר בין הפנים לחוץ יהיה ישיר ומודגש.

שהנוף יהיה חלק מהבית ויקבל עוצמה.

החלונות הגדולים פותחים את המבט אל הירוק, האור נכנס פנימה ברכות, והטבע מקבל נוכחות מרגיעה, שמחזירה אותנו לאיזון.

בבית פנימה, היה שימוש בחומרים וגוונים שמשלימים את תמונת הנוף, כמו עץ וצבעי אדמה המשרים רוגע ובטחון ושילוב נגיעות בצבע אדום עז, שהוא הגוון ההופכי לירוק שבחוץ ומדגיש אותו.

בתוך מציאות של חוסר ודאות, החיבור לטבע מזכיר לנו שיש תנועה, שיש חיים.

לראות את האור משתנה במהלך היום, לשמוע את רשרוש העלים, לחוש את הרוח — כל אלה עוזרים לנו להתמודד. הם מזכירים לנו שגם בזמנים קשים, יש המשכיות, יש תקווה.

לפי תפיסת השייכות בעיצוב – כל אדם זקוק למקום שבו הוא מרגיש בטוח, נאהב ושייך, ובתקופה הזו, זה משמעותי מאי פעם.

הבית הזה, הפתוח אל היער, מזמין אותנו לעצור לרגע, להביט אל האופק, לנשום, ולהיזכר שגם בתוך חוסר הוודאות – יש מקום שבו אנחנו יכולים לשוב ולהרגיש שלמים.

יש משהו מרגש בסיפור של איש שחוזר הביתה אחרי חמישה עשורים. זה לא סתם שיפוץ.

זו התחלה חדשה שמקבלת צורה פיזית בין הקירות של דירה ברחוב דיזנגוף התוסס.

הלקוח שלנו גדל בתל אביב, בדירה הזו בדיוק. כשהתבגר, עזב לארצות הברית לחמישים שנה שלמות. רק כשאמו הזדקנה, החליט לשוב, להיות לידה בערוב ימיה. הדירה, שהושכרה לסטודנטים שנים רבות, התיישנה והתרוקנה מהאופי שלה.

"כשהוא פנה אלינו," מספרות ענבר ונורית, מעצבות הפנים שלקחו על עצמן את האתגר הזה, "היה ברור שזה לא רק שיפוץ. זה איש שרוצה לחזור אל נופי ילדותו, להיות במרחק הליכה ממוקדי התרבות ובתי הקפה שהוא זוכר."

עיצוב שמכבד את הזמן

האתגר היה ייחודי.

איך יוצרים בית לאדם מבוגר שלא מוותר על סטייל? הפתרון התחיל בהבנה עמוקה של הצרכים:

נגישות מלאה, מטבח גדול ונוח לחובב הבישול שבו, ובעיקר, כיבוד הזיכרון הצבעוני של בית ילדותו.

"בבית אמו שלט הצבע הירוק, והוא פשוט אוהב ירוק" מסבירות ענבר ונורית. "החלטנו שהירוק יהיה הגוון המוביל, ושילבנו צמחיה טבעית ומוטיבים צמחיים כסמל להתחלה וצמיחה".

הפתרון המבריק: הארון הדו-צדדי

הפנינה הטכנית של הפרויקט היא הארון הדו-צדדי שחוסך מקום של קיר שלם במסדרון ויוצר הפרדה חכמה בין האזורים הפרטיים לציבוריים.

צידו האחד פונה אל הכניסה והמטבח,

עם מקום לכל מה שצריך בכניסה, ואפילו שטח אחסון לכלי עבודה.

הצד השני משרת את חדר השינה ומשמש כארון כביסה עם מכונות מוגבהות שחוסכות את הצורך להתכופף, בצד ארון נעליים גדול.

"ניצול השטח הוא אופטימלי" הן מסכמות, "הבית נגיש ופרקטי, אבל הניראות ייחודית ומותאמת אישית.

זה לא עיצוב לגיל מבוגר, זה עיצוב חכם שמכבד את האדם ואת הסיפור שלו".

והתוצאה? בית שמרגיש כמו התחלה חדשה, אבל עם כל החמימות של הזיכרונות הישנים.

צפו בתמונות הלפני והאחרי ושתפו אותנו – מה אתם חושבים על הפתרונות הייחודיים שנמצאו כאן?

אנחנו חיים בתקופה שבה הרשתות החברתיות קובעות את הטון.
עומס המידע ורעיונות אינסופיים, חידדו את התפקיד שלנו כמעצבות פנים, והפכו אותו למורכב יותר ואמיתי יותר.

כמתכננות ומעצבות פנים עם עשרות שנות ניסיון, אנחנו מבינות שהמקצוע שלנו הוא הרבה יותר מבחירת צבעים וריהוט.
זו שליחות של יצירת נוכחות אמיתית במרחב האנושי.

נוכחות זה להיות באמת עם הלקוח.
לא רק פיזית, אלא רגשית. להקשיב לחלומות, לפחדים ולצרכים שלפעמים הם עצמם לא מודעים אליהם. כשאנחנו נכנסות לבית, אנחנו נכנסות לעולם הפנימי של אנשים.
זו אחריות עצומה.

נוכחות – היא גם האישיות של הלקוח, כפי שהיא משתקפת ונוכחת בביתו, באופן ייחודי ואישי.

הובלה זה לקחת את האחריות על התהליך כולו. לא להיות רק יועצות, אלא מנהיגות שמובילות את הלקוח במסע של יצירה.
זה אומר לעמוד איתן מול קבלנים שרוצים קיצורי דרך, לנהל את הציפיות, ולוודא שהחזון הופך למציאות, אפילו כשהדרך מתארכת.
כי אנחנו יודעות מה היעד ורואות את הדרך אליו.

השפעה זה התוצר הסופי. לא רק בית יפה, אלא שינוי באיכות החיים.
כשמישהו אומר לנו: "הבית הזה שיפר את איכות חיי", אנחנו יודעות שעשינו את העבודה שלנו נכון.
השפעה זו יצירת מרחבים שמרפאים, מעצימים ומחברים בין האדם לבין עצמו.

השפעה, זה גם התהליך הדינאמי בין האדם לסביבה שלו.
כמו בפינג פונג אינסופי, אנחנו משפיעים על הסביבה שלנו והסביבה משפיעה עלינו.
תכנון ועיצוב פנים יודע לקחת את ההשפעה הזו למקומות שייטיבו עם הלקוחות.

בעולם שנמצא בחוסר וודאות, התפקיד שלנו הוא ליצור יציבות דרך עיצוב. להוכיח שגם בזמנים קשים, יופי ותכלית יכולים להתקיים יחד.

עיצוב פנים הוא לא מקצוע – זו דרך להשפיע על העולם.
אדם אחד בכל פעם

החברה הכי טובה שלה נרצחה.
היא נחטפה – ובאורח פלא שוחררה לנוס על נפשה.
התחבאה מתחת לבמה בין גופות, והבמה שהוצתה לא נשרפה.
ואז באו הפרפרים הירוקים והתעופפו סביבה.
היא ידעה שזו דרישת שלום ומסר של הגנה מהחברה שנהרגה.
מאז – הפרפרים הירוקים של חברתה, באים לבקר מדי פעם.
האמיצה הזו, שניהלה את הבר במסיבת הנובה ניצלה. בגופה.
אבל החיים שלה נעצרו והנשמה שלה פצועה.
פנו אלינו מערוץ 13, מהתכנית "שישי ישראלי" ושאלו אם נרצה להתנדב ולסייע.
לעצב לה מחדש את הבית, שהיה קודר ודרמטי.
וברור שהסכמנו!
נרתמנו בשמחה לפרויקט כל כך ישראלי שיזמה טמבור.
פגשנו אותה. דיברנו איתה. גם חיבקנו.
שאלנו אותה מה היתה רוצה להרגיש, כשהיא בבית שלה.
מה יעשה לה נעים.
מה יטעין אותה ויעזור לה אולי קצת בהמשך, לנוע מהעצירה הזו.
היא ביקשה בית בהיר וטבעי.
רצתה תחושה של הרמוניה ורוגע.
והתחלנו לעבוד – יצרנו שפה עיצובית מותאמת אישית עבורה.
גוונים וחומרים טבעיים, צבעי חיטה ועץ עם צמחיה וגם – עם פרפרים ירוקים, שהיא הופתעה לגלות בין העציצים.
לפרויקט היפה הזה, שאולי מעט ישחרר את העצירה – הזמנו את הספקים שלנו להצטרף.
כולם אנשים עם הלב במקום הנכון.
הערכנו שהם יתנדבו מיד, אבל לא יכולנו לשער את שפע הנדיבות.
לפעמים אנחנו זקוקים לכזה חיבוק כדי להרגיש שאנחנו במקום הנכון.
בבית שלנו.
המון תודות לטמבור וערוץ 13, העץ הנדיב, נול שטיחים, לומינה לד תאורה, יניב מרכז הפרקטים והטפטים, מיכאל נאידרמן מדביק הטפטים, גל קגן הנגר, אורגון וילונות, שחר בן פורת – הדפסות מיוחדות ואביבית חיון שתפרה הכל יחד.
לתהליך המלא בכתבה מערוץ 13 לחצו כאן

אתם לא כמו כולם – אז למה שהבית שלכם יהיה?
למה להיסחף אחרי מה שמישהו אחר הגדיר כנכון?

למה שלא תשמרו על הזהות שלכם גם בסביבת המגורים והעבודה?
אפשר לשלב סגנונות, תקופות, חומרים וצבעים – בלי חשש ממה ש"אמור להיות".
עיצוב אקלקטי פורץ את הגבולות ומאפשר לזהות האישית שלכם להתבלט באמת.
פשוט לשלב את מה שאתם אוהבים – וליצור ממנו קסם, עיצוב על – זמני.

מה קורה כשפריט וינטג' פוגש ספה מודרנית?
וכשקיר בטון חי בשלום עם נברשת קריסטל?
עיצוב אקלקטי הוא המקום שבו הגבולות מיטשטשים,
והבית, או בית העסק שלכם מספר סיפור  אישי – לא תמונה מקטלוג.

ספות כתומות מודרניות ועכשוויות משולבות, שזלונג אייקוני בעיצובו של לה קורבוזייה,ריהוט וינטג' ועתיק ואוסף אמנות מרשים.

דירה בגבעתיים.