תקציר:

מאמר זה בוחן את המאפיינים הייחודיים של שפת הגוף הפוליטית ואת השפעתה על התקשורת הפוליטית המודרנית. המחקר מתמקד בניתוח מעמיק של הטכניקות הלא מילוליות המשמשות פוליטיקאים ומנהיגים, תוך התייחסות להקשרים תרבותיים, היסטוריים ופסיכולוגיים. המאמר מציג את החשיבות של הבנת שפת הגוף הפוליטית ככלי לניתוח ופרשנות של אינטראקציות פוליטיות, ומדגיש את תפקידה בעיצוב דעת הקהל ובהשפעה על תוצאות פוליטיות.

מבוא:

בעידן התקשורת הדיגיטלית, שבו כל מחווה ותנועה של פוליטיקאים מתועדת ומנותחת, שפת הגוף הפכה לכלי מרכזי בארגז הכלים של התקשורת הפוליטית. מעבר למילים הנאמרות, האופן שבו פוליטיקאים מציגים את עצמם, מתנהלים במרחב הציבורי, ומגיבים לאירועים ולשאלות, מהווה מרכיב מכריע בתפיסה הציבורית שלהם ובאפקטיביות של מסריהם.

מאמר זה מבקש לחקור את המאפיינים הייחודיים של שפת הגוף הפוליטית, תוך התמקדות בשאלות הבאות: מהם האלמנטים המרכזיים המבדילים שפת גוף פוליטית משפת גוף בהקשרים אחרים? כיצד משפיעה שפת הגוף על תפיסת המנהיגות והאמינות של פוליטיקאים? ואיך משתנה שפת הגוף הפוליטית בהתאם להקשרים תרבותיים והיסטוריים שונים?

חלק א': מאפיינים ייחודיים של שפת הגוף הפוליטית

1. מודעות גבוהה ותכנון מוקפד:

אחד המאפיינים הבולטים של שפת הגוף הפוליטית הוא רמת המודעות הגבוהה והתכנון המדוקדק שמאחוריה. בניגוד לאינטראקציות יומיומיות, שבהן שפת הגוף היא לרוב ספונטנית ובלתי מודעת, פוליטיקאים ויועציהם מקדישים זמן ומשאבים רבים לתכנון ותרגול של הופעתם הפיזית.

דוגמה בולטת לכך היא ההכנה האינטנסיבית לקראת עימותים טלוויזיוניים. פוליטיקאים מתאמנים לא רק על תוכן דבריהם, אלא גם על תנוחת הגוף, הבעות פנים, ואפילו על אופן הנשימה שלהם. מחקרים הראו כי הכנה זו משפיעה באופן משמעותי על תפיסת הצופים את המועמדים ועל תוצאות הבחירות.

2. שימוש בסמלים ומחוות מוסכמות:

שפת הגוף הפוליטית עושה שימוש נרחב בסמלים ומחוות בעלי משמעות תרבותית וחברתית מוסכמת. מחוות אלו משמשות ליצירת קשר מיידי עם הקהל ולהעברת מסרים מורכבים באופן פשוט וישיר.

לדוגמה, הנפת האגרוף המורם היא סמל אוניברסלי כמעט לכוח ונחישות, ומשמשת פוליטיקאים ברחבי העולם. מחוות אחרות, כמו הצדעה צבאית או הנחת יד על הלב בזמן השמעת ההמנון, הן ספציפיות יותר לתרבויות מסוימות אך נושאות משמעות עמוקה בהקשר הפוליטי שלהן.

3. התאמה להקשר ולקהל היעד:

מאפיין ייחודי נוסף של שפת הגוף הפוליטית הוא יכולתה להשתנות ולהתאים את עצמה להקשר ולקהל היעד. פוליטיקאים מיומנים מסוגלים לשנות את הופעתם הפיזית בהתאם לסיטואציה – בין אם מדובר בנאום פורמלי, ריאיון טלוויזיוני, או מפגש עם אזרחים ברחוב.

לדוגמה, מנהיג המבקר באזור שנפגע מאסון טבע עשוי לאמץ שפת גוף המשדרת אמפתיה וחמלה, כגון מגע פיזי עם נפגעים או הבעות פנים של דאגה. לעומת זאת, אותו מנהיג בנאום על ביטחון לאומי עשוי להציג שפת גוף נחושה ותקיפה יותר.

4. שילוב בין אותנטיות ושליטה:

אחד האתגרים המרכזיים בשפת הגוף הפוליטית הוא היכולת לשלב בין אותנטיות לבין שליטה מוחלטת. הציבור מצפה ממנהיגיו להיות אמיתיים ו"אנושיים", אך בו זמנית גם לשדר ביטחון ושליטה בכל מצב.

פוליטיקאים מוצלחים מצליחים ליצור איזון עדין זה על ידי שימוש מחושב ב"רגעים ספונטניים" – למשל, צחוק טבעי או תגובה רגשית מבוקרת. היכולת לשלוט בשפת הגוף תוך שמירה על מראית עין של טבעיות היא אומנות בפני עצמה ומהווה חלק מרכזי בכריזמה פוליטית.

5. התמודדות עם לחץ ומצבי משבר:

שפת הגוף הפוליטית נבחנת במיוחד ברגעי משבר ולחץ. היכולת לשמור על קור רוח ולשדר ביטחון גם במצבים מאתגרים היא מאפיין מרכזי של מנהיגות אפקטיבית.

דוגמה- היסטורית לכך היא התנהלותו של הנשיא ג'ון פ. קנדי במהלך משבר הטילים בקובה. למרות הלחץ העצום, קנדי הקפיד להופיע רגוע ובשליטה בפני התקשורת והציבור, מה שתרם רבות לאמון הציבור ביכולתו לנהל את המשבר.

חלק ב': השפעת שפת הגוף הפוליטית על תפיסת המנהיגות והאמינות

1. יצירת רושם ראשוני:

מחקרים פסיכולוגיים מראים כי אנשים מגבשים דעה על אדם אחר תוך שניות ספורות של מפגש ראשוני, בעיקר על סמך מידע ויזואלי. בפוליטיקה, הרושם הראשוני הזה יכול להיות מכריע.

שפת גוף מקרינה ביטחון, כגון עמידה זקופה, מבט ישיר ולחיצת יד חזקה, יכולה ליצור תפיסה מיידית של מנהיגות ואמינות. לעומת זאת, שפת גוף מהוססת או סגורה עלולה לפגוע בתפיסת המנהיגות עוד לפני שנאמרה מילה.

2. חיזוק המסר המילולי:

שפת הגוף משמשת ככלי חשוב לחיזוק ואימות המסר המילולי. כאשר ישנה הלימה בין המילים הנאמרות לבין שפת הגוף, המסר נתפס כאמין יותר.

לדוגמה- פוליטיקאי המדבר על נחישות ונכונות לפעולה, תוך כדי שימוש בתנועות ידיים חדות ועמידה יציבה, מעביר מסר עקבי וחזק יותר מאשר אם היה מדבר באותן מילים אך בשפת גוף מהוססת.

3. חשיפת אי-התאמות ושקרים:

אחד התפקידים החשובים של ניתוח שפת הגוף הפוליטית הוא זיהוי אי-התאמות בין המסר המילולי לבין המסר הלא מילולי. מומחים ועיתונאים מנתחים לעתים קרובות את שפת הגוף של פוליטיקאים בחיפוש אחר סימנים לחוסר כנות או הסתרה.

סימנים כמו הימנעות ממבט ישיר, תנועות ידיים מוגזמות, או שינויים פתאומיים בתנוחת הגוף בעת מענה לשאלות קשות, עשויים לעורר חשד לגבי אמינות הדובר. עם זאת, חשוב לציין כי פרשנות של שפת גוף היא מורכבת ולא תמיד מדויקת, ויש להתייחס אליה בזהירות.

4. בניית קשר רגשי עם הקהל:

שפת הגוף היא כלי מרכזי ביצירת קשר רגשי עם הקהל. פוליטיקאים משתמשים בהבעות פנים, מחוות ותנועות גוף כדי לעורר אמפתיה, הזדהות או התלהבות בקרב הציבור.

לדוגמה- חיוך חם ופתוח יכול ליצור תחושת קרבה וידידות, בעוד שהבעת פנים רצינית ומודאגת יכולה לשדר דאגה כנה לבעיות הציבור. היכולת לשלוט במגוון רחב של הבעות ולהתאים אותן למצב היא מיומנות קריטית עבור פוליטיקאים.

5. השפעה על דינמיקה בין-אישית:

בפוליטיקה, שפת הגוף משחקת תפקיד מכריע בדינמיקה בין מנהיגים, יריבים פוליטיים ומנהיגים זרים. האופן שבו פוליטיקאים מתנהגים זה כלפי זה בפגישות, בדיונים או בעימותים, מעביר מסרים חזקים לציבור ולתקשורת.

לדוגמה- לחיצת יד בין מנהיגים יריבים היא אירוע שנבחן בקפידה. האם הלחיצה חזקה מדי? האם אחד הצדדים נראה מהוסס? מה היא הזיות של היד? האם מנהיג "מחשק" את השני ? לכל זיוות בלחצה יש פירוש מדויק, כל פרט קטן עשוי להתפרש כסימן ליחסי הכוחות או למצב היחסים בין המדינות.

חלק ג': הקשרים תרבותיים והיסטוריים של שפת הגוף הפוליטית

1. הבדלים תרבותיים:

שפת הגוף הפוליטית מושפעת עמוקות מהקשרים תרבותיים. מה שנחשב לשפת גוף מתאימה ואפקטיבית בתרבות אחת עשוי להיתפס כלא הולם או אפילו פוגעני בתרבות אחרת.

לדוגמה, בתרבויות מערביות רבות, קשר עין ישיר נתפס כסימן לכנות ואסרטיביות. לעומת זאת, בחלק מהתרבויות האסיאתיות, קשר עין ממושך מדי עלול להיתפס כחוסר כבוד, במיוחד כלפי דמויות סמכות. פוליטיקאים הפועלים בזירה הבינלאומית חייבים להיות מודעים להבדלים אלו ולהתאים את שפת הגוף שלהם בהתאם.

מחוות ידיים מהוות דוגמה נוספת להבדלים תרבותיים משמעותיים. בעוד שסימן ה-V לניצחון מקובל ברוב העולם, באנגליה הוא עלול להיחשב כעלבון אם כף היד פונה פנימה. פוליטיקאים שאינם מודעים להבדלים אלו עלולים ליצור משברים דיפלומטיים בלתי מכוונים.

2. התפתחות היסטורית:

שפת הגוף הפוליטית התפתחה לאורך ההיסטוריה בהתאם לשינויים טכנולוגיים, חברתיים ותקשורתיים. בתקופות קדומות, כאשר מנהיגים היו צריכים לנאום בפני קהלים גדולים ללא הגברה, שפת הגוף הייתה דרמטית ומוגזמת יותר כדי להעביר מסרים למרחקים גדולים.

עם הופעת הרדיו, הטלוויזיה ולאחר מכן האינטרנט, שפת הגוף הפוליטית הותאמה למדיום החדש. הופעת הטלוויזיה, למשל, הביאה לשינוי דרמטי בשפת הגוף הפוליטית. הדוגמה הקלאסית לכך היא העימות הטלוויזיוני בין קנדי לניקסון ב-1960, שבו שפת הגוף המשדרת ביטחון של קנדי נתפסה כמכרעת בניצחונו.

3. השפעת הרשתות החברתיות:

בעידן הדיגיטלי, הרשתות החברתיות יצרו אתגרים והזדמנויות חדשות בתחום שפת הגוף הפוליטית. מצד אחד, הן מאפשרות לפוליטיקאים ליצור תדמית יותר אנושית ונגישה. מצד שני, כל תנועה קטנה או הבעת פנים יכולה להפוך ל"התפלקות" ויראלית ולהשפיע על התדמית הציבורית.

פוליטיקאים נדרשים כיום להיות מודעים לשפת הגוף שלהם לא רק במהלך נאומים או ראיונות רשמיים, אלא גם בסרטונים קצרים וסלפי-וידאו שהם מעלים לרשתות החברתיות. זה יצר צורך בשפת גוף שהיא גם אותנטית וגם מותאמת למדיום הדיגיטלי.

4. שפת גוף בדיפלומטיה בינלאומית:

בזירה הבינלאומית, שפת הגוף ממלאת תפקיד קריטי ביחסים בין מדינות. פגישות בין מנהיגי מדינות מנותחות בקפידה לא רק בגלל תוכנן, אלא גם בגלל האינטראקציות הלא מילוליות בין המשתתפים.

לדוגמה- האופן שבו מנהיגים עומדים זה לצד זה בצילומים רשמיים, המרחק ביניהם, והאם הם נוגעים זה בזה (למשל, טפיחה על הגב או אחיזת יד) – כל אלה נתפסים כסימנים ליחסים בין המדינות. דיפלומטים ויועצי תקשורת מקדישים זמן רב לתכנון היבטים אלה של מפגשים בינלאומיים.

חלק ד': טכניקות ואסטרטגיות בשפת הגוף הפוליטית

1. יצירת תחושת סמכות ומנהיגות:

פוליטיקאים משתמשים במגוון טכניקות של שפת גוף כדי לשדר סמכות ומנהיגות:

• עמידה זקופה ויציבה: מסמלת ביטחון עצמי וכוח.
• תנועות ידיים מדודות ומכוונות: מעבירות תחושה של שליטה ובהירות מחשבתית.
• קשר עין ישיר ויציב: מעביר אמינות וביטחון.
• שימוש במרחב: תפיסת מקום במרכז הבמה או החדר מסמלת דומיננטיות.

2. יצירת חיבור רגשי:

טכניקות לבניית אמפתיה וחיבור עם הקהל כוללות:

• חיוך חם ואותנטי: מעביר נגישות וידידותיות.
• הטיית הראש קלות בעת הקשבה: מסמלת עניין ואכפתיות.
• שימוש במגע מחושב (כמו לחיצת יד חמה): יוצר תחושת קרבה.
• הבעות פנים מגוונות המתאימות לתוכן הדברים: מעבירות אותנטיות ורגש.

3. התמודדות עם מצבי לחץ:

בעת התמודדות עם שאלות קשות או מצבי משבר, פוליטיקאים משתמשים בטכניקות כגון:

• נשימה עמוקה ומבוקרת: מסייעת בשמירה על קור רוח.
• הימנעות מתנועות עצבניות (כמו משחק בעט או שיער): מונעת הקרנת חוסר ביטחון.
• שמירה על קשר עין יציב: מעבירה ביטחון ואמינות גם תחת לחץ.
• שימוש בתנוחות גוף פתוחות: מסמל פתיחות ושקיפות.

4. התאמה לקהלים שונים:

פוליטיקאים מיומנים מתאימים את שפת הגוף שלהם לקהל היעד:

• בפני קהל צעיר: שפת גוף יותר דינמית ואנרגטית.
• בפורומים בינלאומיים: שפת גוף מאופקת יותר ורשמית.
• במפגשים אינטימיים עם בוחרים: שפת גוף חמה ונגישה יותר.

5. שימוש באביזרים ובסביבה:

פוליטיקאים משתמשים גם בסביבתם הפיזית כחלק משפת הגוף:

• שימוש בדוכן נאומים: מעניק תחושת סמכות ומבנה.
• בחירת רקע מתאים לנאומים: למשל, דגלים לאומיים או סמלים היסטוריים לחיזוק המסר.
• שימוש בלבוש כחלק משפת הגוף: למשל, שרוולים מופשלים לשדר "מוכנות לעבודה קשה".

חלק ה': אתגרים ודילמות בשימוש בשפת גוף פוליטית

1. האיזון בין אותנטיות לתכנון:

אחד האתגרים המרכזיים בשפת הגוף הפוליטית הוא מציאת האיזון הנכון בין אותנטיות לבין תכנון מדוקדק. הציבור מעריך מנהיגים הנתפסים כאותנטיים, אך בו זמנית מצפה מהם לרמה גבוהה של מקצועיות ושליטה.

פוליטיקאים רבים נאבקים למצוא את הנקודה שבה שפת הגוף שלהם נראית טבעית ואמיתית, אך עדיין מעבירה את המסר הרצוי בצורה אפקטיבית. שפת גוף שנראית מתוכננת מדי עלולה להיתפס כמניפולטיבית, בעוד ששפת גוף לא מבוקרת עלולה להוביל לטעויות ולפרשנויות לא רצויות.

2. התמודדות עם פרשנות יתר:

בעידן שבו כל תנועה ומחווה מנותחת ומפורשת, פוליטיקאים נמצאים תחת מיקרוסקופ תמידי. פרשנות יתר של שפת הגוף יכולה להוביל למסקנות מוטעות או להגזמה בחשיבותן של תנועות קטנות.

לדוגמה- הזעה קלה על המצח בזמן נאום עלולה להתפרש כסימן לחוסר ביטחון או הסתרה, כאשר למעשה היא יכולה להיות פשוט תוצאה של תאורה חזקה או טמפרטורה גבוהה באולם. פוליטיקאים נדרשים להיות מודעים לאופן שבו כל היבט של הופעתם הפיזית עשוי להתפרש.

3. הבדלים תרבותיים וגלובליזציה:

בעולם גלובלי, פוליטיקאים נדרשים להתאים את שפת הגוף שלהם לקהלים מגוונים תרבותית. מה שנחשב לשפת גוף מתאימה בתרבות אחת עלול להיות לא מקובל או אפילו פוגעני בתרבות אחרת.

האתגר הוא למצוא דרך לתקשר באופן אפקטיבי עם קהלים מגוונים מבלי לאבד את הזהות האישית והתרבותית. זה דורש לא רק ידע נרחב על נורמות תרבותיות שונות, אלא גם יכולת להתאים במהירות את שפת הגוף בהתאם להקשר.

4. השפעת הטכנולוגיה והמדיה החדשה:

הופעת הרשתות החברתיות ופלטפורמות מדיה חדשות יצרה אתגרים חדשים בתחום שפת הגוף הפוליטית. פוליטיקאים נדרשים להתאים את שפת הגוף שלהם לפורמטים קצרים וויראליים, כגון סרטוני TikTok או Instagram "X" 1V.

האתגר הוא ליצור רושם חזק ומיידי תוך שמירה על עקביות עם התדמית הכוללת. בנוסף, הסכנה של עריכה מניפולטיבית של תמונות וסרטונים מגבירה את הצורך בשליטה מוחלטת בכל היבט של שפת הגוף.

5. שקיפות ואמינות בעידן של חדשות כזב:

בעידן של "חדשות כזב" fake news ואי-אמון גובר במוסדות פוליטיים, שפת הגוף הפכה לכלי חשוב עוד יותר בבניית אמון ושקיפות. פוליטיקאים נדרשים להשתמש בשפת גוף שמשדרת כנות ופתיחות, גם כאשר הם מתמודדים עם שאלות קשות או סוגיות מורכבות.

האתגר הוא לשמור על עקביות בשפת הגוף לאורך זמן ובמצבים שונים, כדי לבנות תדמית אמינה ועקבית. זה דורש לא רק מיומנות בשליטה בשפת הגוף, אלא גם מודעות עצמית גבוהה ויכולת לשמור על אותנטיות גם תחת לחץ.

מסקנות וכיווני מחקר עתידיים:

שפת הגוף הפוליטית היא תחום דינמי ומתפתח, המשקף את השינויים בתקשורת הפוליטית ובחברה בכללותה. ככל שהטכנולוגיה והמדיה ממשיכות להתפתח, כך גם האופן שבו פוליטיקאים משתמשים בשפת גוף ימשיך להשתנות ולהתאים עצמו.

מחקרים עתידיים בתחום זה עשויים להתמקד במספר כיוונים:

1. השפעת הרשתות החברתיות: כיצד פלטפורמות כמו TikTok ו-Instagram משנות את האופן שבו פוליטיקאים משתמש.
2. שימוש בשפת גוף, ואיך זה משפיע על תפיסת הציבור את המנהיגים?
3. שפת גוף במציאות מדומה ורבודה: עם התפתחות טכנולוגיות VR ו-AR, כיצד ישתנה האופן שבו פוליטיקאים מתקשרים עם הציבור, ואיך זה ישפיע על שפת הגוף שלהם?
4. ניתוח מתקדם של שפת גוף: שימוש בבינה מלאכותית וטכנולוגיות מתקדמות לניתוח מדויק יותר של שפת גוף פוליטית, והשלכות אתיות של שימוש בטכנולוגיות אלו.
5. השפעות בין-תרבותיות: כיצד הגלובליזציה משפיעה על התכנסות או דיברגנציה של נורמות שפת גוף פוליטית ברחבי העולם?
6. שפת גוף בעידן הפוסט-אמת: כיצד משתנה תפקידה של שפת הגוף בבניית אמון ציבורי בעידן של ספקנות גוברת כלפי מקורות מידע מסורתיים?

סיכום:

שפת הגוף הפוליטית היא כלי רב-עוצמה בארסנל התקשורתי של פוליטיקאים ומנהיגים. היא משלבת אלמנטים של פסיכולוגיה, סוציולוגיה, תקשורת ומדע המדינה, ומשקפת את המורכבות של הזירה הפוליטית המודרנית.

המאפיינים הייחודיים של שפת הגוף הפוליטית – כגון המודעות הגבוהה, השימוש בסמלים מוסכמים, והיכולת להתאים את המסר לקהלים שונים – הופכים אותה לכלי חיוני בעיצוב דעת קהל ובבניית תדמית ציבורית. בה בעת, האתגרים הכרוכים בשימוש אפקטיבי בשפת גוף פוליטית, כמו הצורך לאזן בין אותנטיות לתכנון, וההתמודדות עם פרשנות יתר, מדגישים את המורכבות של תחום זה.

ככל שהטכנולוגיה והמדיה ממשיכות להתפתח, כך גם האופן שבו שפת הגוף הפוליטית מיושמת ונתפסת ממשיך להשתנות. הבנה מעמיקה של תחום זה היא קריטית לא רק עבור פוליטיקאים ויועציהם, אלא גם עבור אזרחים המבקשים להבין טוב יותר את הדינמיקה של התקשורת הפוליטית.

שפת הגוף הפוליטית היא יותר מסדרה של תנועות ומחוות; היא מהווה שפה מורכבת ורבת-פנים של כוח, השפעה ותקשורת. הבנתה מעמיקה את הידע שלנו לא רק על פוליטיקה, אלא גם על האופן שבו אנו, כבני אדם, מתקשרים ומשפיעים זה על זה בכל תחומי החיים.

שפת גוף פוליטית בישראל.

זהו נושא מרתק שמשקף את הייחודיות של התרבות הפוליטית הישראלית.

1. תרבות ה"דוגרי":

בישראל קיימת תרבות פוליטית המכונה "דוגרי", המתאפיינת בישירות ולעתים אף בוטות. זה משתקף גם בשפת הגוף של פוליטיקאים ישראלים:

• תנועות ידיים נמרצות ומוגזמות יותר בהשוואה למדינות אחרות.
• שימוש רב במגע פיזי, כמו טפיחות על הכתף או אחיזת יד ממושכת.
• הבעות פנים מודגשות, כולל הרמת גבות והבעות הפתעה או תסכול מוגזמות.

2. השפעת הרקע הצבאי:

רבים מהפוליטיקאים הבכירים בישראל מגיעים מרקע צבאי, מה שמשפיע על שפת הגוף שלהם:

• עמידה זקופה ויציבה, המשדרת סמכות וניסיון פיקודי.
• שימוש במחוות ידיים החלטיות, המזכירות סגנון פיקוד צבאי.
• נטייה לשמור על קור רוח ושליטה עצמית גם במצבי לחץ, תכונה שנרכשה בשירות הצבאי.

3. מאפיינים תרבותיים ים-תיכוניים:

התרבות הישראלית מושפעת מהמיקום הגיאוגרפי שלה באגן הים התיכון, מה שמתבטא בשפת הגוף:

• שימוש נרחב במחוות ידיים אקספרסיביות. (מלאות הבאה ).
• נטייה לעמידה קרובה יותר לבן השיח בהשוואה לתרבויות צפון-אירופאיות או אמריקאיות.
• הבעות פנים חיות ודינמיות, המשקפות רגשות באופן גלוי יותר.

4. התאמה למגוון אוכלוסיות:

הפסיפס החברתי המגוון בישראל מחייב פוליטיקאים להתאים את שפת הגוף שלהם לקהלים שונים:

• שימוש בסמלים דתיים בשפת הגוף (למשל, נגיעה במזוזה) בפנייה לקהל דתי.
• אימוץ שפת גוף יותר פורמלית בפנייה לקהלים מסורתיים או שמרניים.
• שפת גוף יותר צעירה ודינמית בפנייה לקהל צעיר או בשימוש ברשתות חברתיות.

5. השפעת המתח הביטחוני:

המצב הביטחוני המתמשך בישראל משפיע על שפת הגוף של פוליטיקאים:

• יכולת לעבור במהירות משפת גוף רגועה לדריכות ביטחונית בעת אירועי חירום.
• שימוש בשפת גוף המשדרת ביטחון ושליטה בעת משברים, כדי להרגיע את הציבור.
• נטייה לשפת גוף תקיפה יותר בדיונים על נושאי ביטחון.

6. השפעת התקשורת הישראלית:

אופייה האינטנסיבי של התקשורת הישראלית משפיע על שפת הגוף של פוליטיקאים:

• יכולת לשמור על קור רוח ושפת גוף מאוזנת גם תחת "אש צולבת" של שאלות עיתונאים.
• פיתוח טכניקות של שפת גוף להתמודדות עם ראיונות אגרסיביים, כמו שמירה על קשר עין יציב או שימוש במחוות ידיים מרגיעות.

7. חשיבות ה"צבריות":

המושג של ה"צבר" הישראלי משפיע על שפת הגוף הפוליטית:

• נטייה לשפת גוף יותר קז'ואלית ופחות פורמלית, גם באירועים רשמיים.
• שימוש בהומור ובמחוות קלילות כדי ליצור תחושת קרבה עם הציבור.

8. השפעת הטכנולוגיה והסטארט-אפ ניישן:

תדמיתה של ישראל כ"אומת הסטארט-אפ" משפיעה גם על שפת הגוף של פוליטיקאים:

• אימוץ שפת גוף דינמית ו"צעירה" יותר, במיוחד בקרב פוליטיקאים צעירים.
• שימוש במחוות הקשורות לטכנולוגיה (למשל, הדגמת שימוש במכשירים חכמים) כחלק מהתקשורת הלא מילולית.

לסיכום – שפת הגוף הפוליטית בישראל היא תוצר של מגוון גורמים ייחודיים, כולל ההיסטוריה, התרבות, המצב הביטחוני והמבנה החברתי המורכב של המדינה. היא משקפת את האינטנסיביות והדינמיות של החיים הפוליטיים בישראל, ומהווה כלי חשוב בתקשורת הפוליטית המקומית. הבנת הניואנסים של שפת הגוף הפוליטית הישראלית חיונית לניתוח ופרשנות של הפוליטיקה הישראלית ולהבנת האופן שבו מנהיגים מתקשרים עם הציבור במדינה.

ההבדלים העיקריים בין שפת הגוף הפוליטית בישראל לעומת זו האמריקאית והאירופאית.

הבדלים אלו משקפים את ההבדלים התרבותיים, ההיסטוריים והפוליטיים בין המדינות:

ההבדלים האלה יכולים לא אחת להיות הרות גורל  בפירוש של המסרים העוברים בן בצדדים השונים.  לפעמים זה כל כך בולט כי ניראה כי אלה לא מבינים את אלה, ממש דוברים שפות שונות, מנטליות שונה, תפיסת מציאות באופן אחר, כמה פעמים בישראל אנו נשמע את המשפט הבא "אינם דוברים את השפה הים תיכונית, – אינם מבינם את המנטליות האזורית הלבנטינית.

1. רמת הפורמליות:

• ישראל: נוטה להיות פחות פורמלית. פוליטיקאים ישראלים לעתים קרובות מאמצים גישה יותר קז'ואלית ו"עממית".
• ארה"ב: שומרת על רמה גבוהה של פורמליות, במיוחד בהופעות רשמיות. הנשיא האמריקאי, למשל, נוטה לשמור על תדמית מכובדת ומרוחקת יחסית.
• אירופה: משתנה בין מדינות, אך בדרך כלל שומרת על פורמליות גבוהה יותר מישראל, במיוחד במדינות כמו בריטניה או גרמניה.

2. אקספרסיביות:

• ישראל: שפת גוף מאוד אקספרסיבית, עם תנועות ידיים נמרצות והבעות פנים מודגשות.
• ארה"ב: אקספרסיבית יחסית, אך בצורה יותר מבוקרת ומתוכננת מאשר בישראל.
• אירופה: נוטה להיות פחות אקספרסיבית, במיוחד במדינות צפון אירופה, שם מעריכים יותר איפוק ושליטה עצמית.

3. מרחב אישי:

• ישראל: נטייה למרחב אישי קטן יותר. פוליטיקאים ישראלים נוטים לעמוד קרוב יותר לבני שיחם ולהשתמש במגע פיזי.
• ארה"ב: שומרת על מרחב אישי גדול יותר, עם מגע פיזי מוגבל יותר, בעיקר ללחיצות יד.
• אירופה: משתנה בין מדינות, אך בדרך כלל שומרת על מרחב אישי גדול יותר מישראל, במיוחד במדינות הצפוניות.

4. שימוש בסמלים לאומיים:

• ישראל: שימוש מתון בסמלים לאומיים בשפת הגוף, אך פחות מודגש מאשר בארה"ב.
• ארה"ב: שימוש נרחב בסמלים לאומיים, כמו הצדעה לדגל או הנחת יד על הלב בזמן ההמנון.
• אירופה: שימוש מוגבל יותר בסמלים לאומיים, עם דגש על סמלים אירופאיים משותפים בפורומים בינלאומיים.

5. התמודדות עם ביקורת:

• ישראל: נטייה להגיב בצורה ישירה ולעתים אגרסיבית לביקורת, עם שפת גוף מגיבה ואסרטיבית.
• ארה"ב: נטייה לשמור על חיוך ושלווה חיצונית גם תחת ביקורת, עם שפת גוף מבוקרת יותר.
• אירופה: נטייה לתגובה מאופקת יותר, עם דגש על דיפלומטיה ושמירה על קור רוח.

6. יחס לזמן:

• ישראל: שפת גוף המשקפת דחיפות ומהירות, עם תנועות מהירות ודינמיות.
• ארה"ב: שפת גוף המשדרת יעילות וניצול זמן, אך בצורה יותר מסודרת ומתוכננת.
• אירופה: נטייה לשפת גוף יותר מדודה ואיטית, המשקפת גישה פחות לחוצה לזמן.

7. הבעת רגשות:

• ישראל: נטייה להבעה גלויה יותר של רגשות, כולל כעס או תסכול, בשפת הגוף.
• ארה"ב: הבעת רגשות מבוקרת יותר, עם דגש על אופטימיות ו"חיוך אמריקאי" גם במצבי לחץ.
• אירופה: נטייה לאיפוק רגשי גדול יותר, במיוחד במדינות צפון אירופה.

8. גישה לסמכות:

• ישראל: שפת גוף המשקפת יחס פחות היררכי לסמכות, עם נטייה לאתגר ולשאול שאלות.
• ארה"ב: כבוד רב לסמכות הנשיאותית, המתבטא בשפת גוף מכבדת ופורמלית יותר.
• אירופה: יחס מכבד לסמכות, אך עם הבדלים בין מדינות. למשל, צרפת נוטה ליותר פורמליות מגרמניה.

9. אינטראקציה עם התקשורת:

• ישראל: אינטראקציה ישירה ולעיתים מתוחה עם התקשורת, המתבטאת בשפת גוף דריכה ומגיבה.
• ארה"ב: יחסים מורכבים עם התקשורת, אך עם שמירה על חזות מקצועית ומבוקרת יותר.
• אירופה: גישה יותר מרוחקת ופורמלית לתקשורת, עם פחות עימותים גלויים.

10. השפעת הטכנולוגיה:

• ישראל: אימוץ מהיר של שפת גוף המתאימה לעידן הדיגיטלי, עם גמישות רבה בהתאמה לפלטפורמות שונות.
• ארה"ב: שימוש מתוחכם בטכנולוגיה ובמדיה חדשה, אך עם שמירה על תדמית "נשיאותית".
• אירופה: אימוץ איטי יותר של שפת גוף דיגיטלית, עם דגש על שמירת המסורת והפורמליות.

לסיכום, ההבדלים בשפת הגוף הפוליטית בין ישראל, ארה"ב ואירופה משקפים את ההבדלים העמוקים בתרבות הפוליטית, בהיסטוריה ובערכים החברתיים של כל אזור. בעוד שישראל נוטה לגישה יותר ישירה, אקספרסיבית ופחות פורמלית, ארה"ב שומרת על איזון בין נגישות לבין כבוד לסמכות, ואילו אירופה נוטה ליותר פורמליות ואיפוק. הבנת הבדלים אלו חיונית לניתוח ופרשנות של האינטראקציות הפוליטיות הבינלאומיות ולהבנת האופן שבו מנהיגים מתקשרים עם הציבור שלהם ועם העולם.

אלון לאופמן

מומחה לשפת גוף

ביבליוגרפיה:

1. Atkinson, M. (1984). Our Masters' Voices: The Language and Body Language of Politics. London: Methuen.

2. Bull, P. (2002). Communication Under the Microscope: The Theory and Practice of Microanalysis. Psychology Press.

3. Bucy, E. P., & Grabe, M. E. (2008). "Happy Warriors" Revisited: Hedonic and Agonic Display Repertoires of Presidential Candidates on the Evening News. Politics and the Life Sciences, 27(1), 78-98.

4. Ekman, P., & Friesen, W. V. (1969). The Repertoire of Nonverbal Behavior: Categories, Origins, Usage, and Coding. Semiotica, 1(1), 49-98.

5. Grabe, M. E., & Bucy, E. P. (2009). Image Bite Politics: News and the Visual Framing of Elections. Oxford University Press.

6. Knapp, M. L., Hall, J. A., & Horgan, T. G. (2013). Nonverbal Communication in Human Interaction. Cengage Learning.

7. Mandel, R. (2015). Global Political Risk Analysis and Forecasting. Routledge Handbook of International Political Economy: IPE as a Global Conversation, 319.

8. McNair, B. (2017). An Introduction to Political Communication. Routledge.

9. Pease, A., & Pease, B. (2008). The Definitive Book of Body Language: The Hidden Meaning Behind People's Gestures and Expressions. Bantam.

10. Stewart, P. A., Bucy, E. P., & Mehu, M. (2015). Strengthening Bonds and Connecting with Followers: A Biobehavioral Inventory of Political Smiles. Politics and the Life Sciences, 34(1), 73-92.

הנה אנחנו בפתחו של יום האישה הבין לאומי.

בקרוב גם פורים מגיע.

אני רוצה לקשור את יום האישה בפורים מה הקשר אתם שואלים אז התשובה היא כי כל העולם

 במה.ועל הבמה כמו בחיים יום יום אנו מחליפים מסכות על הפנים שלנו בתקשורת של שפת הגוף.

מי לא עושה שימוש כזה או אחר בשימוש של מסכה להביע רגשות כלפי בן או בת הזוג?

כאני מחפש תשומת לב אני עוטה על פני מסכה של עצב או שמחה ומיד מגיע תגובה מבת או מבן

הזוג.עד כמה אתם משתמשים בשפת בגוף הלא מילולית?

כמה כוח יש לשפת הגוף שלכם על פני השפה המילולית?

תנסו לעשות ניסוי ולספור כמה פעמים אתם עושים בזה שימוש?

אני יכול כבר עכשיו לומר לכם ולכן כי התשובה תפתיע עד מאוד. תזכרו ששפת הגוף שלכם תמיד

תשדר למי שמולכם יותר אמינות מאשר השפה המילולית. כאשר שתי השפות מתאגדות לאותו מסר.

חזק מזה אין תזכרו כל העולם במה וכולנו שחקנים.  אם אתם רוצים לדעת עוד, רוצים לשפר את

המיומנות שלכם או שהייתם בסיטואציה שבה אתם לא בטוחים שהבינו את המסר שלכם דברו איתי

מבטיח לחזור אם תשובה.

יום האישה שמח לכן המין החזק, האינטליגנטי והיפה. תזכורנה לא כל מי שמולכן תמיד יהיה חד

 אבחנה כמותכן . ממש לסיום קבלו הצעה ממש רפואית:נשיקה טובה לבריאות.

אלון לאופמן מומחה לשפת גוף מנצחת.

‏יום ראשון 19 פברואר 2023

כאשר אנו מדברים על אנשים או על טבע האדם אנו תמיד אבל תמיד נמצא אנשים שיאמרו – מה פתאום אני לא כזה. אז נכון הוא הדבר. אין ואי אפשר לעשות הכללות על אנשים הכי הם שונים זה מזה, ולא יוצרו בצורה אחידה. אבל במה כל האנשים שווים ביכולתם לקבל החלטה. גם לא לקבל החלטה זו החלטה. אבל אם נוציא את אלה שמבחינה פיזיולוגית אינם יכולים אזי כולם מחליטים. מעצם היכולת לשנות או לבחור, אנו נעדיף ברוב המקרים לבחור את הדרך החשיבה שנוחה לנו. אני אומר נוחה לנו, ולא טובה לנו. הואיל ואלה שני דברים שונים לגמרי. אנשים שרע להם ויכולים לבחור לשנות את מהמצב שלהם, לא תמיד יעשו כן. הואיל והדבר החדש "הבחירה", שהם צרכים לקחת היא לא ידוע. אלא המצב שבו הם נמצאים ורע ככל שיהיה, הוא ידוע ואין לנו הפתעות בו. איך ההקדמה הזו קשורה לנושא שאנו מדברים עליו? ובכן זה הוא ממש הנושא. כלומר כל העולם במה ואילו אנו האנשים בוחרים איזה שימוש לעשות בו. מה שחשוב הוא איך אנו בוחרים להציג אותו. למה זה כל כך חשוב? ובכן הסיבה הראשונה שלא תמיד מובנת לרובנו היא כדי לשכנע את עצמנו כי אין לנו ברירה אחרת ולכן אנו נמצאים היכן שאנחנו. מדך הסיבה השנייה היא לסדר לסביבה את מצבנו ובכך ליצור סוג של אינטראקציה שתחזק את החלטה שלנו או לא. בהרבה מהמקרים אנו נוהגים לתפוס את תפיסת הסביבה כחשובה יותר מאשר את תפיסתנו אנו. דבר שלרוב יגרום לדיסוננס גדול בין התפיסה העצמית האישית לתפיסה הסביבתית המרבית, גם יהיה שוני גדול בין התפיסות האישית והסביבתית. אם עד עכשיו לא הייתי מספיק מובן איך כל זה נוגע לנושא של המסכות. הרי שאני כבר חושף את זה בפניכם. לטובת אילו שאינם מכירים אותי שמי אלון לאופמן ואני מומחה לניתוח שפת גוף והתנהגות האנושית ומדריך אנשים להתמודד עם פחד קהל או מצלמה, לעמוד מול קהל ולהעביר מסר בצורה רהוטה, נינוחה ואסרטיבית אם צריך.  חשוב איך לא לגרום לקהל חוסר אימון כשהוא צופה ומקשיב לנו. הכותרת של הכתבה אומרת – כל העולם במה וכולנו שחקים. אנו בוחרים איך להציג את הדברים לסביבה. אנו מחליטים איזו מסכה אנו עוטים ומה אנו מביאים בעזרתה בכל רגע נתון. כאשר אנו ללא כל רגש או ללא כל הבעת פנים (שזו אגב גם סוג של הבעה פנים) אנו נקרא לזה מסכות ניטרליות, ללא הבעה.

"קיימות שתי נקודות מבט על המסכה. עבור בן השבט המשתתף בטקס – המסכה היא חפץ טכסי הכרחי, תוצר של תרבותו המיוחדת. עבור המתבונן המערבי – המסכה היא יצירת אמנות. אבות אבותינו לבשו מסכות תוך אמונה עמוקה שלמסכה יש נפש, נשמה. הלובש מסכה של חיה חזקה וגדולה יצליח להשתלט עליה ולצוד אותה. רופא השבט, השמאן, לבש מסכות של רוחות כדי להגיע בעזרתן לעולם הרוחות, להשתלט עליהן ולהביא מרפא ומזור לאדם החולה. מסכה שמייצגת דמות מסתירה את פניו ואת נפשו של הלובש ומאפשרת לו התנהגות שונה ואפילו כניסה למצב אכסטטי.
האדם המודרני זרק את מסכות העור והעץ הצבועות בצבעים חדים ומקושטות בנוצות, אך הוא ממשיך ללבוש מסכות תפקיד כמעט בלתי נראות: מנהל, מורה, אישה, אם, תלמיד, טייס. המסכות הללו הן מהות פנימית המשפיעה על ההתנהגות אך הדורשת לעיתים גם עיצוב חיצוני כמו תוספת איפור, חליפה, משקפיים, כובע, מדים. מכירים את קטע הפנטומימה של מרסל מרסו בו הוא 'מחליף מסכות' כאשר לפתע הוא 'נתקע' עם מסכה אחת לכאורה שאותה לא יכול להסיר? אחד מסימני ההפרעה הנפשית הוא אי-יכולתו של האדם להחליף את המסכות להן הוא נדרש כדי לקיים אורח חיים תקין.
המסכה עברה מהטכסים השבטיים אל התיאטרון (שכידוע התפתח מהטכסים הארכאיים). היוונים והרומים השתמשו במסיכות עור גדולות בכל הצגותיהם באמפיתיאטרונים הענקיים. מדיאה ואדיפוס לבשו מסכות. הדמויות הקומיות לבשו מסכות גרוטסקיות, שהתפתחו בזמן הרנסנס למסיכות מיוחדות שמסתירות ומעצבות רק את חלק ההפנים העליון ומשאירות את איזור הפה פנוי להבעה והפקה קולית". ( לקוח מתוך מרכז תאטרון בובות חולון. (https://www.puppetcenter.co.il/

בחיים המודרנים של ימינו אנו משתמשים בכמה מסכות בסיס אשר הן ללא גבולות או תרבויות הין כלל עולמיות:

1. כעס.
2. פחד.
3. עצב.
4. שמחה. 5

.הפתעה.

6. גועל.

אלו הם למעשה היסודות של כל הבעות הפנים שלנו. הם ורק הם מעבירים איך אנו מרגישים, וכך הסובבים אותנו מבינים באיזה המצב רוח אנו נמצאים עכשיו, ממש ברגע זה ובעוד שנייה זה יכול להשתנות ולשדר משהו אחר לגמרי. אנו למעשה מדברים כאן על הבנה של התקופה הקדומה והשימוש במסכה לימים המודרניים שלנו כאשר יש לזה הסבר מקצועי פסיכולוגי. שאותה כתב ד"ר פול אקמן שמראה שאף על פי שהבדלים אידיוסינקרטיים (נטייה או התנהגות ייחודית של מישהו) קיימים ושהרגשות הבסיסיים הן ביולוגיות ברובן ולכן אוניברסליות, ובכך נתפסים באופן דומה בכל התרבויות.

"האדם הוא עצמו פחות כשהוא מדבר כעצמו. תנו לו מסכה והוא יגיד לכם את האמת."

כתב – אוסקר ווילד. אנו רואים כי בעידן המודרני אנו משתמשים בידע על המסכות והכוח שלהם. גם בעבר וגם כיום אנו עורכים ממניפולציות רבות בעזרת אותם מסכות כדי להציג את אשר אנו רוצים ולא את ההרגשה האישית שלנו האוטנטית. אז איך עושים את זה? מי עושה את זה? אני יודע כי כולכם יודעים את התשובה. השאלה היא בטיב הזיוף כאן יש לנו טובים יותר.  ישנם אנשים שיכולים באופן מולד לעטור על פניהם מסכה ולזייף את הרגשות שלהם בצורה לגמרי טבעית לאומת אלה שצריכים ללמוד איך לעשות זאת בעזרת הדרכה. האם הדבר קל? התשובה היא חד משמעית לא. היום מועברות סדנאות אינדיבידואליות או למספר משתתפים של עבודה על שפת הגוף שלנו בזמן דיבור מול קהל. מה הפנים שלנו אומרות ואיך ניתן לשלוט בזה. מה הם מיקרו הבעות הפנים שלנו? איך אנו יוצרים את השילוב המנצח של השפה הנראית לעיין והשפה הוורבאלית ומה היא גורמת לקהל שמולנו? איך אנו יכולים לשלוט על המסר שהקהל יקלוט מאתנו אחרי שישמע ויראה אותנו? לסיום אני מקווה כי הכתבה הזו גרמה לכם לחשוב טיפה על מה שקורה בשנים האחרונות, מה אנו יכולים להבין עכשיו בעקבות מה שסיפרתי כאן. והכי חשוב אם ניקח את זה ממש לשנת2023 ונעצור שנייה ננסה להסתכל על מה שקורא במדינה בפריזמה מהצד. ננסה להבין את הדמויות ואת המסכות שלהם ואני אומר לכם כרמז ראשוני: כולם, כל הדמויות הפולטות, משתמשות במסכות רבים, כל אחד מסיבותיו אישיות.  לרוב אף אחד לא צודק במאה אחוז, כל צד והפרשנות שלו. ממש לסיום אומר כי הכוח החזק ביותר בעולם להניעה המונים לעשייה מכל סוג הוא לרוב תורת הפחד. הפוליטיקאים שלנו עושים בשיטה זו שימוש ההולך וגובר על היושבים בארץ. זה בסדר לחשוב ולנסות להבין את האמת שמנסים להסתיר מאתנו על ידי פחד.

 

 

 

 

העולם כבמה

של אותם ההשוואה של העולם לבמה ואנשים לשחקנים קדמה הרבה לפני שייקספיר. יובנאליס, המשורר הרומאי הקדום, כתב את אחד הגרסאות המוקדמות ביותר של ביטוי זה ב"סאטירה 3": "כל יוון היא במה, וכל יווני הוא שחקן".^[1] קדם לו דמוקריטוס שאמר: "העולם – במה, החיים – מחזה. באת, ראית, הסתלקת".^[2] המחזה של ריצ'רד אדוארדס שנכתב בשנה בה נולד שייקספיר, דיימון ופיתיאס, מכיל את השורות: "פיתגורס אמר שהעולם הזה היה כמו במה / שרבים ממלאים את חלקם; כצופים, ועל הבמה".^[3] כאשר נוסד בשנת 1599 התיאטרון של שייקספיר עצמו, "תיאטרון הגלוב", הוא השתמש במוטו הלטיני ”Totus mundus agit histrionem” – "כל העולם מגלם את השחקן". הטקסט הלטיני שלו נגזר מתוך מסה מהמאה ה-12.^[4] בסופו של דבר המילים נובעות מ-”quod fere totus mundus exercet histrionem” – "מכיוון שכמעט כל העולם הם שחקנים" ביטוי רווח באנגליה ימים המיוחס לפטרוניוס. (ויקיפדיה)

הקדמה

 מהי שפת גוף?

בעוד שהמפתח להצלחה ביחסים אישיים ומקצועיים כאחד טמון ביכולת שלך לתקשר היטב, לא המילים שבהן אתה משתמש אלא הרמזים הלא מילוליים שלך או "שפת הגוף" מדברים הכי חזק.

כאשר אנו מדברים על שפת גוף אנו מדברים על הביטוי הפיזי של השפה – מה שנקרא לו, התנהגות.

במקום ביטוי  וורבלי, נראה את הרגש באופן פיזי ,  זה, לעתים קרובות נעשה באופן אינסטינקטיבי ולא מודע.

בין אם אנחנו מודעים לכך או לא, כאשר אנו מתקשר עם אחרים, אנו נותנים ומקבל אותות ללא מילים ללא הרף. כל ההתנהגויות שאינן מילוליות  – המחוות, היציבה,  טון הדיבור,  קשר עין עם האדם שממול – כל אלו מעבירים מסרים חזקים.

הם יכולים להרגיע אנשים, לבנות אמון ולמשוך אחרים, או שהם יכולים לפגוע, לבלבל ולערער את מה שאתה מנסה להעביר.

הודעות הפיזיות אלה אותם אנו מעבירים, כשאנו פוסקים מלדבר, גם השתיקה היא תקשורת ולפעמים חזקה עוד יותר.

במקרים מסוימים, המלל אינו תואם את שפת הגוף.

אם אתה אומר דבר אחד, אבל שפת הגוף שלך אומרת משהו אחר, סביר להניח שהמאזין  ירגיש שאתה לא ישר.

אם אתה אומר "כן" תוך כדי ניעור ראש של "לא" – למשל.

המאזין צריך לבחור אם להאמין למסר המילולי או פיזי, שלך.

מכיוון ששפת גוף היא שפה טבעית, לא מודעת שמשדרת את הרגשות והכוונות האמתיים שלך, סביר להניח שהמאזין יבחר במסר הלא מילולי כמסר אמין יותר.

עם זאת, על ידי שיפור האופן שבו אתה מבין ומשתמש בתקשורת לא מילולית, אתה יכול לבטא טוב יותר את מה שאתה באמת מתכוון, להתחבר טוב יותר עם אחרים ולבנות מערכות יחסים חזקות ומתגמלות יותר.

חשיבותה של תקשורת לא מילולית

הרמזים של תקשורת בלתי מילולית שלך – האופן שבו אתה מדבר, מקשיב, מסתכל, זז ומגיב.

כאשר האותות הלא מילוליים שלך תואמים את המילים שאתה אומר, הם מגבירים את האמון, הבהירות והקשר. כשהם לא, הם עלולים ליצור מתח, חוסר אמון ובלבול.

אם אתה רוצה  לתקשר טוב יותר בעזרת שפת הגוף שלך, חשוב להיות רגיש יותר  לשפת הגוף שלך ושל האחר.

תקשורת לא מילולית יכולה למלא חמש פונקציות:

1. חזרה על מסר מילולי:

בעזרת שפת הגוף, אתה חוזר על המסר. החזרה על המסר לרוב מחזקת את המסר שאתה משמיע בעל פה.

2. משלים את המסר המילולי:

 המסר הפיזי עשוי להדגיש או להשלים את המסר המילולי שלך.

בתור בוס, אם תטפח על השכם של עובד בנוסף לשבחים, זה יכול להגביר את ההשפעה של המסר שלך.

3. העצמה של המסר המילולי:

חבטה על השולחן, למשל, יכולה להעצים את חשיבות המסר שלך.

4. החלפה של המסר המילולי:

החלפת מסר מילולי בפיזי. יכולה להיות הרבה יותר דרמתית, לדוגמה, הבעת הפנים שלך מעבירה לעתים קרובות מסר  יותר ברור ממילים – פרצוף עצוב, שמח או פוחד.

5. סתירה למסר המילולי:

סתירה בין מלל לפיזיות יכולה לסתור את המסר שאתה מעביר, ובכך לערער את המאזין  בדבר אמיתות דבריך.

 

לסיכום

לשפת הגוף כמו לשפה המדוברת, יש חשיבות רבה בפני עצמה ובשיתוף של שתיהן.

במפגש, הרצאה, וסדנא

אשמח להרחיב בנושא.

לפרטים

אלון לאופמן

0523232229