שלום לכל קוראי המגזין ואוהבי השירה
במסגרת מופעי השירה שלי מלווי משחקי הטריוויה בנושא, כבכל ט"ו בשבט אני נפגש שוב בשיר הנ"ל. שיר נפלא אשר שמו נלקח מתוך המקרא.
כל כך הרבה פרושים יש למשפט אשר נכתב בהקשר למצור בעת מלחמה
בשבילי הקשר בין האדם לעץ השדה הינו אחד ולא ניתן ל"כריתה" –
שהרי גם אנחנו וגם העץ בנויים בדיוק מאותם חומרים ואטומים וההבדל היחיד בין השניים הוא מי אוכל ממי… או שכך באמת? – מי מזין את מי? מי שומר על מי?
היום אתה ניזון מפריו של העץ –
מחר אחרי מותך ייזון העץ מגופך שחזר והפך חזרה לעפר..
מי יותר חשוב בסימביוזה הזו, האדם או העץ?
שניהם חשובים באותה מידה כשם ששתי כפות המאזניים שווים במנוחתם!
אם האחד ייהרס כך גם השני!
וכשם שהאדם חשוב לעץ והעץ לאדם – כך גם אדם אחד לחברו!
כולנו עצים בשדה של בני אדם שראויים לכבוד להוקרה ולמשמורת.
ואולי אם לא נשכח את זה נגדל ונהיה בעצמינו לגן עדן עלי אדמות.
שיהיה לכולנו חג שמח, טעים ומזין! בהחלט בריא!
שלכם
אורן חבוט – שחקן מנחה ומוזיקאי"
"כי האדם עץ השדה"
